טענות התובעת
- החל משלהי חודש דצמבר 2021, בזכות פעולות התיווך של התובעת, נערך משא ומתן בין יונימה לבין בעלי העניין בפיתקית לרכישת פיתקית על ידי יונימה. ההזדמנות העיסקית לרכישת פיתקית הייתה הזדמנות אטרקטיבית מאוד, שלא היתה מוכרת בשוק.
- המשא ומתן התקדם מאוד, עד שבחודש יולי 2022 עלה על שרטון. שחר ופירון - שני נושאי משרה ובעלי מניות ביונימה, שהיו מעורבים מאוד במשא ומתן, החליטו לנצל את ההזדמנות העיסקית לרכישת פיתקית ותוך זמן קצר מאוד, בחודש ספטמבר 2022 רכשו את פיתקית, באמצעות חברה חדשה שהקימו - חברת ליברטי, ביחד עם בת זוגו של שחר ושותפים נוספים, בעסקה דומה מאוד לעסקה שתוכננה בין יונימה לבין פיתקית.
- כעולה מהראיות שהוצגו, שימש פירון בנוסף להיותו דירקטור ובעל מניות ביונימה, גם כיועץ משפטי של יונימה.
- בניגוד לטענת שחר, היה שחר מודע עוד מראשית הדרך להסכם תיווך יונימה ולשיעור דמי התיווך שנקבעו בו.
- כמו כן, מתן, היזם ובעל השליטה ביונימה, העיד כי ידע על הסכם תיווך פיתקית כבר בשלב ההתחלתי. התובעת אינה צריכה לעבור בין כל בעל תפקיד או עניין ביונימה ולוודא שהוא יודע על הסכם תיווך פיתקית. מה גם, שבניגוד לטענתם, שחר ופירון ידעו אישית על הסכם תיווך פיתקית.
- יש לדחות את הטענה כי הסכם תיווך יונימה לא אושרר רשמית על ידי דירקטוריון יונימה. אישור חברה לפעולות יזמיה, יכול שיעשה מכללא על ידי קבלת טובות הנאה ושימוש בשירותים, כפי שאירע במקרה זה.
- חיימי פעל בשם ועבור התובעת לקידום העסקה מול פיתקית ויונימה. מבחינה משפטית ניתן לומר כי התובעת ביצעה את פעולות התיווך גם באמצעות אחר, בהתאם להוראות סעיף 40 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"). יונימה ידעה על ההסכמה המסחרית בין חיימי לבין התובעת.
- התובעת הייתה "גורם יעיל" בעסקה בין פיתקית לבין יונימה. חיימי השתתף מטעם התובעת במספר פגישות, שכללו סיור במפעל ופגישה שלו לבד עם בעלי העניין בפיתקית כדי "להכשיר את הלבבות", בעקבותיהן נחתם מזכר ההבנות הראשון. גם לאחר החתימה על מזכר ההבנות הראשון, התובעת סייעה במשא ומתן ומעורבותה הייתה חשובה להצלחתו. יונימה אימצה את הצעות התובעת ובעקבות כך, נחתם מזכר ההבנות השני. כמו כן, כאשר התגלעו חילוקי דעות בין יונימה לבין פתקית, פנתה יונימה לסיוע של התובעת, באמצעות כץ וחיימי, שפעלו לקביעת פגישה, בה הועלתה בקשה על ידי יונימה להארכת לוחות הזמנים לעסקה, או למתן אישור למימון הרכישה באמצעות גורם חוץ בנקאי.
- שחר ופירון, שהבינו את ההזדמנות העסקית האטרקטיבית שהתובעת הביאה ליונימה, לא נתנו להזדמנות זאת לחמוק מידיהם. בשלב הראשון, ניסה שחר לעניין את בת זוגו, שירה דולר להשקיע בעסקה בשיתוף יונימה, אך לאחר שדירקטוריון יונימה הבהיר כי הדירקטורים אינם רשאים לרכוש את פיתקית בעצמם, פנו שחר ופירון מאחורי גבה של יונימה לבעלי העניין בפיתקית, על מנת לשכנע אותם שלא להיעתר לבקשות יונימה.
- לאחר שבקשות יונימה נדחו, ופיתקית ובעלי העניין בה הודיעו על ביטולו של מזכר ההבנות השני, פעל פירון מיידית לפירוק יונימה, ומיד החל המשא ומתן בין פיתקית לליברטי, בהובלת שחר ופירון.
- משא ומתן זה המשיך מהנקודה בה הסתיים המשא ומתן הקודם עם יונימה, וסכום התמורה הכולל (45 מיליון ₪) לא השתנה. טענת שחר כי מדובר במשא ומתן חדש ונפרד, לא הוכחה. כעולה מהראיות שהוצגו, פירון העתיק את דרישת המסמכים ששלח משרד מ.פירון בשם יונימה ושלח אותה שוב לפיתקית.
- יש לדחות את טענת הקיזוז שהעלה פירון. טענתו לקיומו של הסכם בעל פה עם כץ, נשענת על עדות יחידה של בעל דין, שאין לה סיוע, היא אינה מהימנה ואינה עומדת במבחן ההיגיון. גם לו ההסכם היה מוכח, פירון שלל במפורש שמדובר בהסכם שלו עם התובעת, וטען שמדובר בהסכם שלו עם כץ. כמו כן, פירון הצהיר שיוותר על דמי התיווך אם יהיה חלק מהחברה הרוכשת, ומאחר והיה חלק מהחברה הרוכשת (ליברטי), הוא ממילא אינו זכאי לדמי תיווך.
- מתקיימים בענייננו התנאים שנקבעו בפסיקה, המצביעים על מידת היעילות של מתווך בעסקה מתרקמת. פסיקתם העקבית של בתי המשפט מחייבת נתבעים, אשר ניסו לנצל הבדל בין מי שחתם על הסכם תיווך לבין מי שנהנה מהתיווך, לשלם למתווך את שכרו.
- הנתבעים חבים גם מכוח עילת גרם הפרת חוזה. סעיף 3 להסכם תיווך יונימה קובע חובת שמירת סודיות, איסור שימוש ואיסור העברה של המידע, ואילו שחר ופירון, נושאי משרה ביונימה, גרמו ליונימה להפר את הסכם התיווך, בכך שהשתמשו במידע שיונימה קיבלה מהתובעת ומפיתקית במהלך המשא ומתן והעבירו אותו לליברטי ובעלי מניותיה. גם ליברטי, במעשיהם של שחר ופירון, גרמה לכך שיונימה הפרה את חובת הסודיות. ליברטי חבה בגין עוולה זו מכוח סעיפים 12-14 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין") אף אם מעשי שחר ופירון נעשו לפני הקמתה, שכן אישרה אותם בהתנהגותה וכן שיתפה, הרשתה ואשררה אותם לאחר מעשה.
- יש לחייב את הנתבעים גם מכוח דיני עשיית עושר. ליברטי רכשה את פיתקית, שלא על פי זכות שבדין, על בסיס מידע שקיבלה אודות ההזדמנות העסקית לרכישת פיתקית ואודות פיתקית, ובכך חסכה לעצמה את תשלום דמי התיווך. שחר ופירון קיבלו את מניותיהם בליברטי בשיעורים של 10% ו-3% (בהתאמה), שהחזיקה בפיתקית, אשר שווייה, לכל הפחות, 45 מיליון ₪, מבלי לשלם תמורתן דבר, מאחר שהביאו את העסקה לליברטי.
- הנתבעים חבים גם מכוח עוולת גזל סוד מסחרי. המידע אודות ההזדמנות העסקית לרכישת פיתקית הוא מידע עיסקי, שאינו נחלת רבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל, אשר סודיותו מקנה לתובעת יתרון עסקי על פני מתחריה. כמו כן, היכרותו של חיימי עם פיתקית הביאה לתובעת ידע ייחודי אודות שווייה של פיתקית ואודות המוכרים (בעלי העניין בפיתקית) וכוונותיהם האישיות, שלא היה בידיעת רוכשים פוטנציאליים. הנתבעים נטלו את הסוד המסחרי ועשו בו שימוש, בניגוד להוראת סעיף 6(ב) לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות"). בענייננו גם מתקיימת חזקת השימוש הקבועה בסעיפים 10(1) ו-10(2) לחוק עוולות מסחריות.
- יש לחייבם גם מכוח דיני תום הלב ומכוח העקרון ש"אין החוטא יוצא נשכר". פירון חב אף מכוח התחייבותו לתובעת שתקבל את דמי התיווך המגיעים לה.
- אלמלא נטלו הנתבעים ועשו שימוש במידע בדבר ההזדמנות העיסקית לרכישת פיתקית, שלא כדין, תוך עשיית עושר ולא במשפט, גרם הפרת חוזה, גזל סוד מסחרי והפרת חובת תום הלב, יכולה הייתה התובעת לתווך את העסקה לצד שלישי אחר ולקבל דמי תיווך ראויים, אותם חסכה ליברטי.
- דמי תיווך בשיעור של 4% הם בגדר שכר ראוי. התובעת מבססת זאת על הסכם תיווך יונימה, הסכמי תיווך אחרים של יונימה, שנחשפו במסגרת דיוני ההוכחות, אשר עומדים על שיעורים דומים ואף גבוהים מ-4%, חוות דעתו של המומחה מטעמה (רו"ח שלום סופר) ומדגם העסקאות להשוואה שערך בה. חוות דעת המומחית מטעם הנתבעים (פרופ' הדס גלנדר) אינה מבוססת ומתייחסת לנוסחה מיושנת שאינה רלבנטית לעובדות התיק.
טענות ליברטי ושחר (הנתבעים 4-5)
- לשם הוכחת זכאות לדמי תיווך יש להראות כי נחתם הסכם תיווך מחייב, וכי המתווך היה הגורם היעיל שהביא להתקשרות. בענייננו, אין מחלוקת על כך שבעסקת ליברטי אין בין התובעת (או כץ) לבין ליברטי כל הסכם תיווך. כמו כן, אין מחלוקת שהתובעת (או כץ) לא היו הגורם היעיל שהביא לחתימת עסקת ליברטי, לאור הודאתו של כץ כי לא היה מעורב בעסקה זו וכלל לא ידע על קיומה של ליברטי.
- ביודעה זאת, ניסתה התובעת להיבנות מנרטיב "גניבת העסקה", אך גם בכך כשלה. מעבר לנטל הכבד המוטל עליה להוכיח טיעון זה, שלא הורם, עליה להוכיח שהיה שריר וקיים הסכם תיווך בעסקת פיתקית - יונימה, המחייב את יונימה, וכי שיעור דמי התיווך הראויים בנסיבות הינו בשיעור הנטען, אולם התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה.
- הסכם תיווך יונימה נחתם טרם התאגדותה ולא אושרר ואומץ מעולם על ידי יונימה.
- פירון אישר שלא עדכן גורמים ביונימה (למעט מתן) על עריכת הסכם תיווך יונימה, ושחר עצמו לא הכיר את התובעת וכץ באותו שלב, ולא ידע על קיומו של הסכם התיווך.
- חתימתו של מתן באופן אישי, לבדה, על הסכם תיווך יונימה, לא יכולה לחייב את יונימה, ככל שלא אושררה בדיעבד לפי סעיף 12(א) לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"). גם משהוקמה יונימה, לא די בחתימת מתן, אלא יש צורך בחתימה משותפת של שני מורשים. לכן, מתן פעל בחוסר סמכות מוחלט. מי שמתקשר עם יזם נוטל על עצמו את הסיכון כי תקוותיו לשכלול את החוזה לא יתגשמו. במצב זה יש לייחס לתובעת אשם תורם בשיעור של 100%.
- אף בעסקת יונימה, לא עמדה התובעת בתנאי "הגורם היעיל" שהביא להתממשות העסקה (שנכשלה). כץ בעצמו לא קישר, לא יזם, לא ליווה, לא ביקר במפעל פיתקית ולו פעם אחת, לא נכח בפגישות המשא ומתן, לא שוחח עם מי מהצדדים ולא ייעץ להם. גורם אחר, חיימי, שהוצג כפועל מטעם פיתקית, נטען בדיעבד, כי פעל מטעם התובעת.
- המשא ומתן בין יונימה לפיתקית נכשל, מסיבות שאינן נוגעות לליברטי ושחר. הוכח כי ליונימה לא היה הון עצמי לביצוע העיסקה, וכי מתן פנה לגופים חוץ בנקאיים והכניסם לחדר המידע הסודי. התנהלות זו הובילה לאובדן אמון מוחלט מצד פיתקית, שביטלה את מזכר ההבנות השני. שחר עשה ככל שביכולתו להציל את עיסקת יונימה. רק לאחר שמתן הכשיל את המשא ומתן, ולאחר ששחר מצא עצמו מאויים בתביעות אישיות מצד פיתקית, הוא נאלץ להתפטר ולנתק זיקה ליונימה. הטענה כי שחר ניסה לשדל את בעלי העניין בפיתקית לא להשיב למתן כדי להבטיח לעצמו את העסקה, אינה מתיישבת עם חומר הראיות ועם האמת.
- התובעת ניהלה "משחק כפול" והסתירה מיונימה את ההסכם מול פיתקית ואת שיעור דמי התיווך הנמוך יותר הכלול בו. התנהלות זו מהווה הפרה חמורה של חובות הנאמנות וההגינות המוטלות על מתווך, שחייב לגלות ללקוחו דבר קיומו של עניין אישי (סעיף 10 לחוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המתווכים"), החל גם על תיווך עיסקי) והפרה של חובת תום הלב במשא ומתן.
- עסקת ליברטי הייתה עסקה חדשה, שנולדה על קרקע חדשה, עם שתי ישויות משפטיות שונות ובעלי מניות שונים, ובתנאים מסחריים שונים (תשלום מזומן בסך 35 מיליון ₪ לעומת תשלום בסך 45 מיליון ₪ בפריסת תשלומים וערבויות בנקאיות בעסקת יונימה-פיתקית).
- התובעת לא זכאית גם לשכר ראוי. היא לא השקיעה מאמצים בעסקת ליברטי ואינה יכולה ליהנות מהמאמצים בעסקת יונימה.
- חקירתו הנגדית של המומחה מטעם התובעת, רו"ח שלום סופר, חשפה חוות דעת רעועה, לא מקצועית, נטולת תשתית עובדתית מהימנה, המבוססת על מדגם מוטה ונתונים לא רלוונטיים או שלא נבדקו כדבעי. כמו כן, רו"ח סופר התעלם מכך שהתובעת הסכימה לדמי תיווך בשיעור של 2.25% מול פיתקית בעסקת יונימה.
- לעומת זאת, חוות דעתה של פרופ' הדס גלנדר - המומחית מטעם הנתבעים, מגובה בניתוח מעמיק ומושתתת על מתודולוגיה עקבית ומבוססת. פרופ' גלנדר מסכמת בחוות דעתה כי השיעור המירבי שניתן לייחס בעסקה בסדר גודל כמו בענייננו, אינו עולה על 1.8% בלבד מסכום העסקה וממצאיה לא נסתרו בחקירתה. זאת כמובן רק כרף ממנו יש לגזור את הזכאות, בהינתן שתוכח. בכל מקרה ולחילופין, יש ליתן משקל גם לטענת פירון לזכאות מחצית (2%) מדמי התיווך להם טוענת התובעת, שלא נסתרה. בכל מקרה, יש לגזור את שיעור דמי התיווך מהיקף העסקה העומד על סך של 35 מיליון ₪ בלבד. לאור האמור, שיעור הזכאות לא יכול לעלות על 0.18% בלבד מתוך היקף עסקה בסך 35 מיליון ₪.
- כץ לא פעל להקטנת הנזק, סירב להיפגש עם מייסדי ליברטי ביחס להצעה שהוצעה לו מרצונם הטוב, לפנים משורת הדין, ולאור בקשת פירון לשלם סכום כלשהו מן ההוגנות. נוכח התנהלותה הפסולה והסיכונים שבחרה לקחת לעצמה, מן הראוי שלא לזכות את התובעת בתשלום כלשהו.
- אשר לקונסטרוקציות המשפטיות החילופיות, התובעת לא הוכיחה דְבר קיומו של "סוד מסחרי", הראוי להגנה ומצוי בשליטתה כדין. התובעת לא הוכיחה ברמת ההוכחה הנדרשת כי המידע הנטען בדבר היות פיתקית מוצעת למכירה, לא היה נחלתם של גורמים אחרים בשוק, ועובדה כי בהסכם תיווך פיתקית לא הוקנתה לתובעת זכות בלעדית. כמו כן, לאחר שמתן הפר את הסודיות ואת מזכר ההבנות, וגילה מידע אודות פיתקית לגופים חוץ בנקאיים, תוך הפיכתו לפומבי, ברור שלא מדובר עוד בסוד מסחרי. התובעת אף לא הוכיחה כי ליברטי ושחר נטלו את המידע באמצעים פסולים, ובכל מקרה הוכח כי הם פעלו בתום לב ולא מתוך מטרה לסכל את פעולת התובעת, ולראיה ניסיונותיהם להגיע עימה להבנות, לפנים משורת הדין.
- יסודות עילת עשיית עושר ולא במשפט לא מתקיימים. ליברטי ושחר לא קיבלו דבר מהתובעת. עסקת ליברטי היא תוצר של מהלך עצמאי ונפרד של הצדדים, שנוהל ישירות ביניהם. בהיעדר זיקה ממשית בין פעולה נטענת של התובעת לעסקה שנחתמה, אין לקבוע כי מי מהנתבעים התעשר על חשבונה. לא ניתן, באמצעות דיני עשיית עושר, לדלג על דיני התיווך ועל הדרישות שנקבעו בפסיקה להוכחת זכאות לדמי תיווך, בהן לא עמדה התובעת.
- גם עילת גרם הפרת חוזה נעדרת אחיזה עובדתית ומשפטית. בהיעדר הסכם מחייב בין התובעת לבין ליברטי ושחר, ובהיעדר הפרה חוזית כלשהי מצידם, לא מתקיים הבסיס הנדרש להטלת האחריות.
- גרסת התובעת קרסה בחקירות הנגדיות של עדיה. עדותו של כץ הייתה רצופת סתירות, התחמקויות וגרסאות כבושות, והוא אף נשאר באולם חרף הבהרת בית המשפט בדבר המשמעות של צעד זה. מתן נמנע מלהשיב על שאלות מהותיות, ועלה חשש לתיאום גרסאות עמו, כאשר התובעת בחרה אילו מסמכים להציג מתוך אלו שהעביר.
עדותו של חיימי הייתה נגועה באינטרס אישי, והוא הודה שהשכר עניין אותו למרות שניסה להציג את עצמו כמי שפועל ללא תמורה.