כמו כן, התובעת הסתירה מסמכים מהותיים, ונמנעה מלזמן עדים מרכזיים (בעלי העניין בפיתקית ועדי קדרון, מנהל הכספים בפיתקית), שעדויותיהם היו עלולות לפעול לרעתה.
- לעומת זאת, העדויות מטעם ליברטי ושחר היו סדורות, קוהרנטיות ומגובות באסמכתאות, וניסיונות התובעת לקעקע את מהימנותם לא צלחו.
- יש לדחות את התביעה האישית נגד שחר, שכן לא הוצג כל נימוק המאפשר הטלת חבות אישית עליו. אין מחלוקת שאין מקור חוזי לחיובו של שחר, מאחר שהוא לא צד להסכם כלשהו. הוא לא רכש את פיתקית, וכל פעולה שיוחסה לו נעשתה, ככל שנעשתה, מכוח תפקידיו ביונימה או בליברטי. בהתאם להלכה הפסוקה, הטלת אחריות אישית על נושא משרה בגין הפרת חוזה של חברה היא חריגה ביותר ולא הוכחה. צירוף שחר נועד על מנת להפעיל לחץ ולהרחיב את מעגל הנתבעים באופן מלאכותי, תוך שימוש לרעה בהליך משפטי.
טענות פירון (הנתבע 6)
- התביעה נעדרת עילה כנגד פירון. פירון אינו צד להסכמי התיווך והוא לא חתום עליהם. פירון לא רכש דבר ולא מכר דבר, ולא היה צד לכל הסכם אחר. לא ניתן להטיל חיוב בדמי תיווך על מי שאינו צד להסכם התיווך (במפורש או במשתמע) ואין די במגעים כלליים או מעורבות עקיפה, כדי להפוך אותו למי שחב באחריות למתווך, בדיעבד. בכל מקרה הסכם של חברה אינו מחייב באופן אוטומטי בעל מניות או אורגן, בהיעדר התחייבות אישית מפורשת.
- הסכם תיווך יונימה לא אושרר על ידי יונימה, והתנאי לזכאות לדמי תיווך (רכישת פיתקית על ידי יונימה) לא התקיים.
- ליברטי היא שרכשה לבסוף את מניות פיתקית, ואין כל טענה לקיומו של הסכם תיווך בין התובעת לליברטי.
- הגורם המרכזי לכישלון המשא ומתן בין יונימה לפיתקית הינו מתן. בניגוד להסכמות, וללא אישור פיתקית, פנה מתן לגורמים חוץ בנקאיים בניסיון להשיג מימון, ובכך הפר באופן בוטה את הסכם הסודיות בין הצדדים. הפרה זו הובילה לביטול מזכר ההבנות השני.
- פירון לעומת זאת, פעל לאורך כל הדרך בתום לב מוחלט, בניסיון להציל את העסקה ולמתן את הנזקים שנגרמו כתוצאה מהתנהלותו של מתן. התפטרותם של שחר ופירון מדירקטוריון יונימה והחזרת המניות, מעידה על הצורך שלהם להתנתק מפעילותו של מתן, מתוך רצון שהפסול שדבק בו, לא ידבק בהם.
- פירון החזיק ב-3% בלבד ממניות יונימה. זאת לעומת מתן שאחז ב-72% מהמניות. מעמדו של מתן כבעל שליטה מוחלטת, הפך את פירון, כמו את יתר הדירקטורים ובעלי המניות, לחסרי יכולת השפעה על החלטות יונימה.
- פירון לא שימש יועץ משפטי של יונימה בשום שלב. הצגתו בעלון המידע (נספח 1 לכתב התביעה) כיועץ משפטי הייתה בגדר רעיון שיווקי בלבד, ואין לה כל משמעות לגבי תפקידו בפועל. שחר אישר בעדותו כי פירון לא שימש יועץ משפטי של יונימה, ומתן אישר כי לא שולם לפירון תשלום כלשהו עבור שירותי יועץ משפטי של יונימה. כמו כן, כרטיס הביקור שהוצג מעולם לא הונפק, ופירון ביקש לשנות את התואר שלו בכרטיס מיועץ משפטי למזכיר חברה.
- פירון הצטרף לליברטי בשלב מאוחר יותר. הוא שימש כיועץ משפטי של ליברטי, והיה מופקד על ההיבטים המשפטיים של העסקה, לרבות ביצוע בדיקת נאותות. תפקידו לא הקנה לו מעמד כלשהו בליברטי. פירון החזיק ב-3% בלבד ממניות ליברטי, ובהיותו בעל מניות מיעוט ויועץ משפטי, לא היה בעל סמכות לקבל החלטות מטוב ועד רע.
- הזכאות לדמי תיווך קמה רק כאשר המתווך הוא "הגורם היעיל" שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם מחייב. בעסקת יונימה-פתקית אין "גורם יעיל" מזכה, משום שהעסקה לא יצאה אל הפועל והתנאי המפורש בהסכם יונימה לא התקיים. מן הראיות והעדויות עולה כי כץ לא נכח בפגישות בין הצדדים, לא נטל חלק בניהול המשא ומתן ולא פעל לקידום ההתקשרות. בעסקת ליברטי-פיתקית, העיד כץ בעצמו כי לא היה לו קשר למשא ומתן שהתנהל בין צדדים אלה.
- העסקה שנחתמה בין ליברטי לבין פיתקית, הייתה שונה מהותית מהעסקה שביקשה יונימה להתקשר בה עם פיתקית, ובכלל זה, שינוי בתמורה ותשלום במזומן; בדיקת נאותות נפרדת; והיעדרם של התובעת או כץ או מי מטעמם במשא ומתן. שינוי מהותי בתנאי העסקה, כניסת גורמים חדשים ומשמעותיים וזהות רוכשת אחרת, מעידים על ניתוק הקשר הסיבתי ועל היעדר זכאות לדמי תיווך בעסקה המאוחרת.
- יש לשלול מהתובעת דמי תיווך אף מאחר שפעלה בניגוד עניינים ובחוסר תום לב, בכך שהסתירה את הייצוג הכפול של הצדדים וניסתה להשיג תועלת משני הצדדים לעסקה, שלא כדין.
- לא ניתן להטיל חיוב אישי על פירון. הטלת אחריות אישית על דירקטור או נושא משרה בגין חובות החברה כלפי צדדים שלישיים היא חריג שבחריגים, ודורשת קיומן של נסיבות כגון תרמית, הטעיה מכוונת, או שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת. בענייננו, התובעת לא טענה, ומשכך גם לא הוכיחה כל תרמית או הטעיה מצד פירון, שהיה בעל מניות מיעוט ביונימה, וכך גם בליברטי, ללא סמכויות ניהול או קבלת החלטות כלשהן.
- בנוסף, התובעת לא העלתה (ובוודאי לא הוכיחה) טענות הנוגעות להרמת מסך או מסגרת ייחוס אישית תקפה נגד פירון.
- כאשר מדובר באפשרות של הטלת אחריות אישית על אורגן או נושא משרה בחברה בגין ניהול משא ומתן טרום חוזי, תידרש הוכחת אשם אישי. פירון לא ניהל את המשא ומתן ביונימה ובליברטי, ולא היו לו סמכויות ניהול או קבלת החלטות במי מיהן.
- פירון פעל בשקיפות מלאה עם התובעת, דיווח לה על כל ההתפתחויות, ואף עשה ככל יכולתו לתווך בין הצדדים כך שישולמו לתובעת דמי תיווך עבור העסקה, להשקפתו, לפנים משורת הדין. לכן, אם יש בתביעה זו טענה ל"קשירת קשר" (ואין לדברים שחר), ברור שפירון לא היה חלק מהתארגנות כזאת.
- התובעת לא עמדה בנטל הוכחת יסודות עוולת גרם הפרת חוזה. אין כל הסכם מחייב שהופר בקשר עם כל מעשה או מחדל של פירון, התנאי המתלה שנקבע בהסכם תיווך יונימה לא התקיים שכן לא נכרתה עסקה בסופו של יום, ופירון לא פעל להפרת כל הסכם, ובוודאי שלא עשה זאת ביודעין.
- אין בסיס גם לטענה בדבר גזילת סוד מסחרי, שכן אף אחד מיסודות עוולה זו אינו מתקיים בעניינו של פירון. לא היה סוד מסחרי, לא בוצע גזל, וממילא לא בוצע שימוש שלא כדין במידע שהועבר לפירון.
- אין אף בסיס לחיוב אישי של פירון מכוח עילת עשיית עושר ולא במשפט, שכן פירון לא קיבל דבר. ביונימה לא קיבל פירון שכר או תשלום כלשהו מעולם, ואילו המניות שקיבל בליברטי היו, כאמור, מיעוט מבוטל, שלא הקנו לו כוח הצבעה או החלטה, וכאמור הוא גם לא היה נושא משרה בחברה זו. התובעת מנועה מלטעון לעילת עשיית עושר, שעה שהיא טוענת במקביל לקיומו של הסכם מחייב עם פירון.
- כטענה חלופית, אם וככל שבית המשפט ימצא לחייב את פירון בסכום כלשהו כלפי התובעת, זכאי פירון בהתאם להסכמות בעל פה בינו לבין כץ, לקזז מסכום זה את חלקו בדמי התיווך שהתובעת קיבלה מבעלי העניין בפיתקית, וכן את חלקו מדמי התיווך, אם וככל שייפסקו, בתביעה זו. לחילופין, מכיוון שלפי הטענה, נרכשה פיתקית על ידי ליברטי בלבד, על ליברטי לשפות את פירון בכל סכום שבו יחוייב בהקשר זה, אם וככל שיחוייב. בכל מקרה, עשוי פירון לחוב לכל היותר ב-3% מאותם דמי תיווך, שזהו השיעור הכלכלי שניתן לייחס לו בעסקה זו.
תשובת התובעת
- הטענה כי הסכם תיווך יונימה לא אושרר אינה נכונה, הן עובדתית והן משפטית. כמו כן, גם העובדה שלא נכרת הסכם תיווך בין ליברטי לבין התובעת, אינה שוללת כשלעצמה את זכאות התובעת לדמי תיווך, שכן בתי המשפט חייבו בתשלום גם את מי שאינו צד להסכם התיווך, אך קיבל את המידע עקב קשר עם הגורם שחתם על הסכם התיווך. אם המתווך היה הגורם היעיל בעסקה של הקונה הראשון (אילו הושלמה), הוא גם הגורם היעיל בעסקה של הקונה השני, שעשה שימוש במידע שקיבל מהקונה הראשון.
- פעילותה של התובעת לקידום העסקה הייתה הרבה מעבר לנדרש ממתווך, ובניגוד לנטען, היא הייתה "הגורם היעיל" בעסקה. הנתבעים אינם כופרים במעורבותו העמוקה של חיימי במשא ומתן. אף אם הם סברו בטעות כי חיימי פעל מטעם פיתקית, אין זה מעלה או מוריד. הנתבעים לא חלקו על כך שהתובעת הייתה רשאית לבצע את התיווך באמצעות אחר, והיא אכן ביצעה את התיווך גם באמצעות חיימי.
- עסקת ליברטי אינה שונה מהותית מעסקת יונימה. ליברטי רכשה את פיתקית תמורת סך של 45 מיליון ₪, על כלל נכסיה, לרבות כספים בחשבונה בסך 10 מיליון ₪. הטענה כי בעסקת ליברטי בוצעו בדיקות נאותות משפטיות וחשבונאיות מעמיקות ויסודיות יותר, אינה רלבנטית ואינה אמת. לא הוצגה ראיה לתוצר של אותן בדיקות.
- הטענה כי התובעת הסתירה את הסכם תיווך פיתקית לא הוכחה. מתן העיד כי ידע על ההסכם כבר בשלב ההתחלתי. חובת גילוי קיימת רק אם למתווך יש אינטרס נוגד נסתר, כשהדוגמה המובהקת היא קבלת תמורה חריגה מאחד הצדדים, כך שנוצר חשש שהמתווך לא יחפש עבור הקונה, למשל, נכסים אחרים. בענייננו, הסכם תיווך פיתקית לא כלל תמורה חריגה מאחד הצדדים, וממילא הסכם תיווך יונימה התייחס רק לרכישת פיתקית.
- הביקורת על חוות הדעת של רו"ח שלום סופר שגויה. חוות דעתו לא נסדקה. הנתבעים גם לא חלקו על הפסיקה שאימצה שיעור של 4%, ולא כפרו בכך שנוסחת להמן עליה התבססה פרופ' הדס גלנדר הוחלפה בנוסחת להמן המודרנית, לפיה דמי התיווך שנקבעו בהסכם התיווך אינם חריגים.
הראיות
- מטעם התובעת העידו: כץ, חיימי, מתן והמומחה - רו"ח שלום סופר.
- מטעם הנתבעים העידו: שחר, פירון, שירה דולר, רו"ח אופיר אלפסי (דירקטור ובעל מניות בשיעור של 16.5% בליברטי) והמומחית - פרופ' הדס גלנדר.
- ההפניה למוצגים תהא בהתאם למספורם, כפי שנסרקו בתיק.
דיון והכרעה
- המחלוקות בין הצדדים מתמקדות בשאלות הבאות:
- האם נכרת הסכם תיווך מחייב בין התובעת לבין יונימה, והאם התובעת הייתה "הגורם היעיל" בעסקת יונימה-פיתקית?
- האם ניתן לחייב את הנתבעים בתשלום דמי תיווך בגין עסקת ליברטי-פיתקית, ומכוח איזו עילה?
- ככל שהתשובה חיובית, מהו שיעור דמי התיווך בו יש לחייב את הנתבעים?
- האם יש לשלול מהתובעת את זכאותה לדמי תיווך (ככל שתקבע) בשל הפרת חובת תום הלב מצידה?
- האם עומדת לפירון טענת קיזוז?
- להלן נדון בכל אחת מהסוגיות.
הסכם התיווך בעסקת יונימה - פיתקית
- בהתאם לפסיקה, על הטוען לזכאות לדמי תיווך להוכיח שני תנאים מצטברים: (א) כי נכרת חוזה תיווך בינו לבין מי מהצדדים לעסקה או שניהם. (ב) כי הוא היה הגורם היעיל להתקשרות בעסקה (ע"א 2144/91 מוסקוביץ נ' ביר כמנהלת עזבון המנוח טוביה ביר ז"ל, פ"ד מח (3) 116, 123-122 (להלן: "עניין מוסקוביץ")).
- תנאי הגורם היעיל מעוגן בחוק המתווכים, שאינו רלוונטי לענייננו, בהיותו נוגע לתיווך עסקי. אולם, בפסיקה נקבע, כי גם בתחום התיווך העסקי, למרות ההבדלים המובנים בין תחום זה לבין תיווך במקרקעין, והשינויים וההתאמות המתחייבים מהבדלים אלו, יש צורך להוכיח קיומו של גורם יעיל בעסקה כתנאי לזכאות לתשלום דמי תיווך (ראו ע"א 5876/06 אינטגרציה אנכית בע"מ נ' ראדא תעשיות אלקטרוניקה בע"מ (נבו, 4.2.2009) בפסקה 17 (להלן: "ענין אינטגרציה אנכית")).
- לפיכך, על התובעת להוכיח התקיימותם של שני תנאים:
- האחד, כי נכרת הסכם תיווך מחייב ותקף בינה לבין יונימה.
- השני, כי היא הייתה הגורם היעיל בעסקה.
האם נכרת הסכם מחייב?
- הסכם תיווך יונימה נכרת בין התובעת לבין מתן ויונימה (בהקמה), קרי טרם התאגדותה של יונימה באופן פורמלי.
- על פי סעיף קטן 12(א) לחוק החברות, חברה רשאית לאשר את פעולתו של יזם אשר נעשתה בשמה או במקומה.
- פעולה של יזם תיחשב ככזו אשר נעשתה בשמה או במקומה של החברה בייזום, אם התקיימו שני תנאים: א. חזות הפעולה מבחינת הצד השלישי מעידה כי היא נעשתה עבור התאגיד בהקמה; ב. בשעת ביצוע הפעולה עמד לנגד עיניו של היזם תאגיד בהקמה מסוים שעבורו נעשתה הפעולה (ע"א 8559/15 סלימאן עבאס נ' מפלי התנור בע"מ (נבו, 27.5.2018)).
- האשרור אינו חייב להיעשות בכתב או בכל דרך פורמלית אחרת, אלא גם במכללא, בעל-פה ובהתנהגות (ת"א 11918-09-18 יופי טכנולוג'יס אר אנד די בע"מ ואח' נ' ינאי ואח' (נבו, 9.6.2020)).
- בענייננו, לא הוצג אישרור בכתב של הסכם התיווך על ידי דירקטוריון יונימה, לאחר התאגדותה. עם זאת, ממכלול הראיות עולה כי הסכם תיווך יונימה אושרר מכללא על ידה, וכי מתקיימים התנאים למתן תוקף להסכם.
- כעולה מהראיות, המצג שניתן לתובעת הוא, כי רכישת פיתקית תיעשה על ידי יונימה, שהינה חברה בהקמה (שהוקמה זמן קצר לאחר מכן), וכי דמי התיווך ישולמו על ידי יונימה. מעולם לא דובר על כך שפיתקית תירכש על ידי מתן באופן אישי, או כי הוא ישא באופן אישי בתשלום דמי התיווך. אכן, מתן, שהיה בעל השליטה ביונימה ואחז ב-72% ממניותיה, העיד כי חתם על הסכם התיווך עם התובעת בשם יונימה (עמ' 73 לפרוטוקול ש' 16-17, עמ' 109 שו' 13-14 ועמ' 137 ש' 4). כמו כן העיד כץ, כי מבחינתו הסכם התיווך היה עם יונימה (עמ' 225 לפרוטוקול ש' 1).
- עוד עולה, כי הסכם תיווך יונימה היה ידוע לחברי הדירקטוריון של יונימה, והם לא מחו בזמן אמת על שיעור דמי התיווך הכלולים בו. כך, מתן העיד ששחר ידע על הסכם תיווך יונימה ממש לאחר חתימתו, וכי שאול דאנג'לי (בעל מניות ודירקטור ביונימה) (להלן: "דאנג'לי") ידע על הסכם זה בשלב מוקדם. לדבריו "זה לא היה סוד" (עמ' 76 לפרוטוקול ש' 6-9).
- 00כמו כן, הוכח כי ביום 2.3.22, זמן קצר בטרם התאגדה יונימה באופן פורמלי (29.3.22), בתכתובת וואטסאפ בין שחר למתן (בימ"ש/ת/103), כתב שחר: "...כתוב שסך המחיר לכלל הרכישות יהיה למעלה מ 66 מליון. מהיכן זה? האם נכללת במספר הזה עמלת התיווך שלמיטב זכרוני היא בשיעור של 4 אחוז (?)" שחר בעדותו בדק ואישר כי התכתובת אכן הייתה ביום 2.3.22 (עמ' 307 לפרוטוקול ש' 11). כאשר נשאל כיצד תכתובת זו מתיישבת עם טענתו כי ידע על הסכם תיווך יונימה רק בחודש מאי 2022, השיב שחר: "יוצא שראיתי את זה לפני ולא שמתי לב" (עמ' 307 לפרוטוקול ש' 19). למותר לציין כי שחר לא כתב למתן כי הוא מופתע משיעור דמי התיווך, או כי לדעתו שיעורם מופרז (כפי שאישר שחר בעדותו בעמ' 308 לפרוטוקול ש' 2).
- 0מזכר ההבנות השני, נחתם ביום 11.4.22 על ידי יונימה, לאחר שהתאגדה באופן רשמי. התובעת, באמצעות כץ וחיימי, המשיכו בעבודת התיווך גם לאחר התאגדות יונימה, ולא הוצא על ידי יונימה או מי מטעמה כל מכתב המתריע כי הסכם תיווך יונימה אינו מחייב אותה.
- ביום 22.5.22 התקיימה פגישה בין כץ לבין נציגי יונימה (מתן, שחר ודאנג'לי). עצם קיומה מלמד כי חברי דירקטוריון יונימה היו מודעים להסכם התיווך, ואף ידעו שהתובעת באמצעות כץ וחיימי ממשיכים בעבודת התיווך, גם לאחר התאגדות יונימה. הגרסאות באשר לנאמר באותה פגישה שונות, אולם אין מחלוקת שלא הוצא כל תיעוד בכתב על כך שחברי הדירקטוריון התנגדו להסכם התיווך ולדמי התיווך הכלולים בו. בתכתובת דוא"ל בין שחר, פירון ומתן מיום 24.5.22 (בימ"ש/ת/105), יומיים לאחר אותה הפגישה, שלח פירון הסכם שכר טרחה עם משרד מ. פירון. שחר השיב כי לא דיברו על פריסת תשלומים ופירון השיב לו: "אני לא זוכר שדיברתי על פריסה של שנה של שכה"ט. דיברתי על פריסה לשנה להסכם התיווך עם קובי". שחר משיב לו: ".... כנראה טעיתי וחשבתי ששוחחנו על פירון ולא רק על קובי" ואילו מתן השיב: "אירי לא טעית דיברנו גם על פירון וגם על קובי". שחר לא ציין באותה תכתובת את התנגדותו להסכם התיווך ולדמי התיווך הכלולים בו, ולמעשה נראה כי רק נושא הפריסה עמד על הפרק.
- בתכתובת וואטסאפ מיום 18.6.22 (בימ"ש/ת/107) כותב מתן לשחר: "... לא הכנתי מצגת לסדר יום, האם תוכל להכין משהו קצר?" ושחר עונה: "זו מצגת של ארבעה עמודים. אין בעיה. אני אכין". עיון במצגת שהכין שחר (בימ"ש/ת/106), ושהוצגה בישיבת הדירקטוריון ביום 19.6.22 מעלה (בעמ' 4), כי בין ההוצאות הנילוות לעסקת פיתקית נכללו גם דמי תיווך בשיעור של 4% (מקסימום). כלומר, דירקטוריון יונימה היה מודע לקיומו של הסכם תיווך יונימה, ועל כך שדמי התיווך עשויים להגיע לשיעור מקסימלי של 4%. בפרוטוקול ישיבת הדירקטוריון (בימ"ש/ת/92) לא עלתה כל התנגדות להסכם התיווך.
- בחודש יוני 2022, כאשר התגלעו מחלוקות בין יונימה לבין פתקית, פנה חיימי לבעלי העניין בפיתקית בבקשה שיסכימו להאריך את לוחות הזמנים לעסקה, או שיאפשרו ליונימה לממן את הרכישה באמצעות גורם חוץ בנקאי (ראו: סעיף 30 לתצהיר כץ, סעיפים 29-31 לתצהיר חיימי, עדותו של מתן בעמ' 80 לפרוטוקול ש' 21-28, תכתובת בין חיימי לבין פישמן מהימים 3.7.22 ו-5.7.22 - נספח 32 לתצהיר חיימי). שוב, לא הוצג כל תיעוד על כך שהייתה מחלוקת ביחס לתקפותו של הסכם תיווך יונימה, או לדמי התיווך שהתבקשו.
- עוד הוכח כי נחתמו על ידי יונימה (ו/או מי מטעמה) הסכמי תיווך נוספים בשיעורים דומים. כך, הוכח כי ביום 25.12.21 חתם שחר, כמנכ"ל יונימה, על הסכם תיווך עם רו"ח עמי בן עיון, לפיו יהיה זכאי היועץ (בן עיון) לדמי איתור בשיעור של 5% מסכום ההשקעה, במידה ותיחתם עסקה בין יונימה ו/או בעלי מניותיה ו/או מי מטעמם, לבין חברות להשקעה אשר הוצגו על ידי היועץ (בימ"ש/ת/108 ובימ"ש/ת/109). כאשר שחר נחקר אודות הסכם זה, טען כי תפקידו של אותו יועץ היה להציג עסקאות בתנאים מיטביים במיוחד ולכן הוסכם על דמי תיווך גבוהים (עמ' 319 לפרוטוקול ש' 7-11). אולם, עיון בהסכם מעלה כי הוא לא מותנה בהשגת עסקה בתנאים מסויימים, ולכאורה, ככל שהייתה מוצגת עסקה על ידי אותו יועץ שהייתה מקובלת על יונימה ויוצאת אל הפועל (בתנאים מיטביים יותר או פחות), היה היועץ זכאי לדמי תיווך. כמו כן, הוצגה תכתובת וואטסאפ מיום 6.1.22 (שלושה ימים לאחר שנחתם הסכם התיווך בין יונימה לבין התובעת), בין שחר לבין מתן ביחס להסכם תיווך עם מתווך בשם רמי קלדרון (בימ"ש/ת/110), שגם בה דובר על דמי תיווך בשיעור של 3%-5%. גם לגביו טען שחר כי דובר על עסקה בתנאים מיטביים, אך נאלץ להודות כי תנאי זה לא היה כתוב בהסכם עם אותו מתווך (עמ' 320 לפרוטוקול ש' 28-29 ועמ' 321 ש' 1). לפיכך, דמי תיווך בשיעור של 4% לא היו חריגים ביחס לעסקי יונימה, ולא בכדי לא הועלתה בזמן אמת כל טענה בכתב ביחס להסכם תיווך יונימה ולדמי התיווך הכלולים בו.
- מהאמור לעיל יוצא איפוא, כי נציגי דירקטוריון יונימה היו מודעים להסכם תיווך יונימה ולתנאיו טרם התאגדות יונימה ולאחריה, היו מודעים לעבודת התיווך של התובעת באמצעות כץ וחיימי, חתמו על הסכמי תיווך נוספים המזכים בדמי תיווך דומים, ולא טענו כי ההסכם אינו מחייב יונימה.
- בנסיבות אלה, הסכם תיווך יונימה אושר מכללא, על ידי יונימה, והינו הסכם מחייב, אף אם לא אושרר בכתב על ידה.
האם התובעת היתה "הגורם היעיל"
- בהתאם לפסיקה, אין די בכך שהתובע יוכיח כי קיימת סיבתיות עובדתית בלבד בין פעולותיו לבין ההסכם שנכרת בסופו של יום, אלא עליו להוכיח כי היה "גורם יעיל" בעסקה. כך לדברי בית המשפט העליון בעניין מוסקוביץ:
"דרישת ההלכה הפסוקה היא, כאמור, כי פעולת המתווך תהא הגורם היעיל להתקשרות החוזית. המבחן הוא מבחן של סיבתיות. אין המתווך יוצא ידי חובתו בעצם הוכחת הסיבתיות העובדתית. אין די בכך שהמתווך הוא גורם מסוים בשרשרת הסיבתית, בבחינת סיבה-בלעדיה-אין. הדרישה היא לגורם שהוא היעיל".
- בסעיף 2 להסכם תיווך יונימה נקבע כי: "קובר תציג את יונימה בפני פיתקית ותפעל כדי לסייע ליונימה לנהל מו"מ לשם התקשרות אפשרית לרכישת פיתקית ו/או נכסי פיתקית ו/או השליטה בפיתקית ו/או כל חלק מהם".
- כלומר, תפקידה של התובעת היה להציג את יונימה בפני פיתקית ולסייע לה בניהול המשא ומתן עם פיתקית, לשם התקשרות אפשרית.
- אין מחלוקת כי את הקשר הראשוני בין יונימה לבין פיתקית ביצעה התובעת באמצעות כץ וחיימי:
כץ, שהיה מכר ושותף עיסקי של פירון, הציע לפירון את העסקה, ופירון שהיה בעל עניין ביונימה ופעל מטעמה עוד בטרם התאגדותה הפורמלית, הציע את העסקה ליונימה.