העד, מר קריכלי: נו.
עו"ד ויסמן: אז אני אומר לך שבאותה שיחה אני רואה שאתה אומר לשבתאי שאתה לא יודע מה הסיכום שלו עם מיכו.
העד, מר קריכלי: כמה אחוזים בטח שאני לא יודע אני רק ידעתי שהוא שותף זה הכל כמה אחוזים הוא לא מחויב להגיד לי כמה הוא שותף אחוז 5% 10% אין לי מושג.
עו"ד ויסמן: אנחנו ממשיכים בעמוד הבא ממשיכים לדבר על זה אתה אומר לו בתחילת העמוס(ד) "אני לא יודע באיזה צורה עבדת אני יודע דבר אחד שאתה ובוריס הייתם צריכים לקבל סכום מסוים 10%" אז אני לא מבין אתה כן יודע או שאתה לא יודע?
העד, מר קריכלי: עוד הפעם 10% (בגין העסקה הראשונה הערת הח"מ) אני סגרתי אז אני יודע שהם אמורים לקבל סליחה על השותפות שלהם (העסקה השנייה - הערת הח"מ) אני לא יודע כמה אחוזים הם סגרו מאיפה אני אמור לדעת אני רק ידעתי שהוא שותף אחוז, שתיים, 5, אין לי מושג.
עו"ד ויסמן: אז אם אני מבין נכון אתה עושה פה אבחנה בין שני דברים יש את מה שאתה סגרת 10% ואתה אומר אני לא יודע איזה עוד הסכמים היו לו עם,
העד, מר קריכלי: לא לא איזה הסכמים ידעתי שהוא שותף כמה אני לא יודע".
(ראו עמוד 29 שורות 20-37).
- לסיכום, גם מעדותו של בצלאל לא ניתן להגיע לתוצאה לפיה התובע הוא שותף של הנתבע בעסקת היהלומים השנייה בשיעור של 10% כנטען. העד יכול להעיד על שיתוף הפעולה ופעילותו של התובע, שהנתבע אינו מכחיש את עצם קיומה. לפיכך, אין ללמד מעדותו בדבר זכאותו של התובע לתשלומים נוספים מעבר למה שקיבל.
עדותה של גב' יוליה פריצקר
- בבקשה לזימון עדים שהוגשה ביום 16.9.2024 ביקש התובע לזמן את גב' פריצקר כעדה מטעמו שלא באמצעות תצהיר. התובע נימק, בין היתר, את בקשתו בכך שבהיותה עובדת הנתבעת, גב' פריצקר מכירה את טיב היחסים שבינו לבין הנתבע בתקופה הרלוונטית ואת חלקו ומעורבותו של התובע בעניינים אלה ובעסקאות היהלומים בפרט. בדיון שהתקיים ביום 2.12.2024 נשאל התובע מדוע הוא מבקש לזמן את העדה יוליה פריצקר לעדות והשיב: "היא לא הייתה בפגישות, היא ידעה הכל כי היא עובדת ומנהלת את כל הכספים" (עמוד 19 שורות 31-32). כאמור, בהתאם להסכמת הצדדים הוגש תצהיר של גב' פריצקר מטעם הנתבעים. בעדותה בתצהיר העידה כי היא לא מכירה את מעורבותו של התובע בעסקת היהלומים וכי היא לא יודעת האם שבתאי היה שותף של מיכאל כפי שהוא טוען (סעיף 7). מחקירתה הנגדית לא ניתן היה ללמוד אחרת.
עדותה של גב' לאורה מירילשווילי, אשתו של הנתבע
- בבקשה לזימון עדים שהגיש התובע ביום 16.9.2024 ביקש לזמן גם את רעייתו של הנתבע. לדבריו, העדה הייתה ביחסים קרובים עמו ועם רעייתו ונכחה בשיחות רבות שהתקיימו בינו לבין הנתבע בענייניהם העסקיים. לטענתו, גב' מירלישווילי יודעת ומכירה היטב את מהות היחסים והיא עצמה "דחפה" לכך שעסקת היהלומים תיסגר. בדיון שהתקיים ביום 2.12.2024 נשאל התובע האם גב' מירילשווילי נכחה בפגישות שהתקיימו בין התובע לנתבע ובהן הגיעו להסכמות נושא התביעה והשיב בשלילה (עמוד 19 שורות 17-19).
- בתצהיר קצר בין 4 סעיפים, העידה גב' מירילשווילי כי היא כלל אינה מעורבת בעסקי הנתבע וכי הוא לא דן איתה בענייני עסקיו. היא הופתעה מזימונה לעדות שכן מעולם לא הייתה מעורבת בעסקיו של הנתבע ובדיונים בקשר אליהם ולכן אינה יכולה לסייע בבירור המחלוקת. היא העידה כי עורכי הדין של הנתבע עדכנו אותה כי תמי טענה בתצהירה, כי כאשר יצאו יחד לבילויים משותפים ונסעו באותו רכב, תמי נחשפה לשיחות בין הנתבע לבין התובע בקשר למה שהיא מכנה "העסקים המשותפים שלהם". לדבריה : "עדות זו של תמי אינה אמת. היו מקרים שבהם נסענו ביחד לאירועים חברתיים, אך מיכאל אינו נוהג לדון בענייניו העסקיים בזמן שהוא נמצא בחברתי ובחברת אנשים אחרים. לא זכורה לי שום שיחה שנגעה לעסקים, ובפרט לא שיחה שבה נאמר ששבתאי הוא שותף של מיכאל בעסקים כלשהם" (סעיף 4). בחקירתה חזרה על כך שהיא לא מתערבת בעסקי בעלה וכי היא לא משתתפת בפגישות עסקיות (עמוד 8 שורות 1-10). היא נשאלה על טענתה של אשתו של התובע כי בנסיעות המשותפות התובע והנתבע דיברו על העסקים ביניהם וחזרה למעשה על עדותה בתצהירה (עמוד 9 שורות 27-35). לא ניתן היה ללמוד מעדותה את מה שביקש התובע להוכיח באמצעותה.
עדותו של אשר נחיאסי
- אשר נחיאסי, הגמולוג שזומן לעדות מטעם התובע, לא הגיש תצהיר ונחקר בחקירה ראשית על ידי בא כוח התובע. יש לציין כי בדיון שהתקיים ביום 2.12.2024 נשאל התובע לגבי מעורבותו של מר נחיאסי וידיעתו לגבי זכאותו לתשלום. הוא השיב כי הוא לא השתתף בפגישות בהן סוכמו הדברים. לגבי השינוי במתווה, השיב כי אשר ידע על הדברים ממנו (עמוד 19 שורות 15-16).
- אשר העיד כי נסע עם התובע לרוסיה. לדבריו, הוא היה בעל המקצוע וזה שהיה מחליט בנסיעות לרוסיה מה לקנות (פרוטוקול מיום 2.7.2025 עמוד 3 שורות 26-28). הוא העיד כי בנסיעות אלה התובע ליווה אותו. כשנשאל מה תפקידו של התובע, השיב כי הבין שהוא עובד עם הנתבע (עמוד 3 שורות 33-36). כשנשאל באיזה אופן התובע עובד עם הנתבע, השיב כי אין לו מושג (עמוד 3 שורה 39 עד עמוד 40 שורה 1). הוא עומת עם שיחה שניהל עם יוסי, בנו של התובע, בה אמר כי הבין שגם התובע היה שותף. הוא השיב כי לא ידע שהשיחה הוקלטה וכי היה צריך לדעת מכך שהוא מוקלט (עמוד 5 שורות 38-39). יש לציין כי מקטע תמליל השיחה אליו הופנה העד (נספח 27 לתצהיר התובע בעמוד 278) לא ניתן ללמוד על ידיעה ממקור ראשון שהתובע היה שותף של הנתבע. במהלך השיחה, נחיאסי עצמו העיד כי הוא עצמו היה שותף, כאשר לא זכר את שיעור חלקו בשותפות - 25% או 50% (עמוד 277 שורות 18-25). כשהתובע שאל מי היה שותף, השיב לו כי ידע שהתובע היה שותף וכי התובע אמר לו שהוא שותף (עמוד 277 שורה 26 עד עמוד 278 שורה 3). בהמשך, בתשובה לשאלה של יוסי השיב: "אני הבנתי שגם אבא היה שותף " (עמוד 278 שורות 21-22). מעדותו לא ניתן היה להגיע למסקנה כי התובע אכן היה שותף לעסקת היהלומים במסגרתה היה זכאי לקבלת 10% מרווחיה.
- יש לציין כי התובע טען כי אשר שהסכים להעיד קיבל "רגליים קרות" בשל חששו מהנתבע ולכן הרבה לא לזכור פרטים רבים. בעדותו נשאל אשר האם הוא חושש להעיד והשיב בשלילה (עמוד 3 שורה 1). לדבריו, הוא עבר כ- 4 חודשים לפני כן אירוע מוחי- שבץ ומכאן למעשה בעיית הזיכרון (ראו עמוד 6 שורות 30-37).
עדותה של בתו של התובע ענת אלון- בק
- התובע צירף תצהיר של בתו הבכורה, פרופסור ענת אלון-בק. היא העידה על הרווחה הכלכלית ורמת החיים הגבוהה בה היא ואחיה גדלו. גם היא העידה בתצהירה על היחסים הקרובים שהיו בין אביה לבין הנתבע. לדבריה, הנתבע ואביה קיימו פעילות עסקית משותפת ואביה הפך להיות יד ימינו של הנתבע. לדבריה, אמנם ב- 2006 היא עברה להתגורר בארצות הברית בשל לימודיה ושם היא מתגוררת מאז, אולם הייתה מגיעה לארץ לביקורים תכופים וממושכים במסגרתם נפגשה עם אביה והנתבע. כמו כן העידה כי היא משוחחת עם הוריה ואחיה על בסיס יומיומי. לדבריה, ידעה מהמצגים מצד הנתבע כי הנתבע ואביה שותפים עסקיים וקרובים כמו אחים (סעיף 26). לגבי עסקת היהלומים נושא התביעה, העידה כי במהלך 2009, אביה ואמה התקשרו אליה בהתרגשות וסיפרו שאביה סגר עסקה של פעם בחיים בתחום היהלומים. אביה סיפר לה כי הוא אמור לקבל דמי תיווך. היא לא ציינה בתצהירה ממי הוא היה אמור לקבל את דמי התיווך וכמה (ראו סעיפים 27-28). בהמשך, אמרה כי לאחר שהעסקה לא צלחה והיהלומים לא נמכרו, הוחלט על שינוי מבנה העסקה וכי אביה היה אמור לקבל 10%. היא לא ציינה בתצהירה מניין לה המידע הזה אותו כללה בתצהירה. כאמור, בתו של התובע לא השתתפה בפגישה ולכן כל עדותה בעניין זה מבוססת על עדות שמועה ממה שסיפרו לה.
- בחקירתה הנגדית העידה כי על העסקאות ידעה גם מאביה וגם מהנתבע. לדבריה, הנתבע אמר לה שהוא ואביה שותפים (עמוד 47 שורות 30-32). כשנשאלה על הקשיים הכלכליים אליהם העסק המשפחתי נקלע, השיבה כי היו עליות וירידות וכי יכול להיות שהעסק נקלע לקשיים (עמוד 49 שורות 1-20). אשר להליך של הסדר הנושים של אמה, השיבה כי אכן ב-2009 היה הליך נגד אמה והיא לא זוכרת מה נפסק ואיך זה הסתיים (עמוד 50 שורות 1-2). היא נשאלה לגבי עדותה בדבר חיים ברווחה כלכלית וברמה גבוהה למרות מינוי הנאמן להסדר הנושים של אמה. בא כוח הנתבעים הפנה אותה לדוח הנאמן ושאל אם החובות של אמה היו מוכרים לה. היא השיבה: "אני לא קשורה לזה, לא. לא הכרתי" (עמוד 52 שורות 24- 35).
- כשנשאלה על העזרה הכספית שהוענקה על ידי הנתבע בסך של 1.3 מיליון ₪, השיבה כי אינה מכירה את זה (עמוד 57 שורות 1-10). לדבריה, הנתבע אמר פעמים רבות כי אביה התובע שותף שלו (עמוד 59 שורות 16-27). לדבריה, לאביה ולנתבע היו הרבה עסקים יחד "הרבה עסקים שונים" (עמוד 60 שורה 3). כשנשאלה האם ראתה אי פעם מסמך כלשהו שאינו הסכם כמו אימייל, מכתב, תרשומת, פרוטוקול או החלטה ממנו ניתן ללמוד על הסכם שותפות בעסקה בין התובע לבין הנתבע השיבה בשלילה (עמוד 61 שורה 37 עד עמוד 62 שורה 4). היא העידה כי התחננה לאביה כי ידאג להסכם בכתב עם הנתבע וזה השיב כי עם הנתבע הדבר לא אפשרי (עמוד 60 שורות 30-35, עמוד 61 שורה 23). כשנשאלה האם ידעה כי אביה קיבל מאות אלפי ₪ בגין הנסיעות שביצע לרוסיה ב-2011, השיבה כי ידעה רק ששילמו לאביה עבור כרטיסי טיסה בביזנס ולא מעבר לכך (עמוד 63 שורה 1-15).
- מעדותה עלה כי חרף טענתה כי הגיעה לביקורים תכופים וניהלה שיחות טלפון יומיומיות היא לא ידעה דברים מהותיים. כאמור, יחסי הקרבה והעובדה שהנתבע שיתף את התובע בעסקיו השונים, שילם לו סכומי כסף נכבדים אינם מהווים הוכחה כי התובע אכן היה שותף בעסקה השנייה כנטען על ידו. בנסיבות בהן התחננה כטענתה כי אביה ידאג להסכם בכתב, היה מצופה כי התובע ידאג לתעד את הדברים בזמן אמת, אם בדרך של הקלטת הנתבע, רישום מזכר, משלוח מייל או כל מסמך כתוב אחר שיוכל בעזרתו לתמוך בטענתו. הדבר לא נעשה.
עדותו של ראובן אלאשוילי
- ראובן אלאשוילי העיד בתצהירו על הקשר הקרוב בין התובע לנתבע. לדבריו, התובע והנתבע היו מעורבים בעסקים ובשנת 1995 פתחו וניהלו מספר בתי הימורים בערים שונות. במסגרת זו היו שותפים בשיעורים שווים (סעיף 6). לדבריו, ב- 2010 התובע אמר לו כי הוא והנתבע נכנסו לשותפות בעסקת יהלומים גדולה. הוא העיד כי התובע מסר לו שהוא והנתבע מגבשים צוות של מומחים שיסייעו להם להוציא את עסקת היהלומים אל הפועל והציע לו להיות איש האמון והקשר המקצועי מטעמם במפעל לייצור יהלומים בעיר סנט פטרסבורג שברוסיה. בעקבות כך, נפגש עם התובע והנתבע במשרדיהם בהרצליה. במהלך הפגישה, הוצגה לו העסקה. הוא העיד כי התובע היה דומיננטי מאוד בפגישה. כן נמסר לו על ידי הנתבע כי התובע והנתבע שותפים בעסקה (סעיפים 10-11). הוא העיד כי שימש כמנהל עבודה מטעם התובע והנתבע במפעל היהלומים (סעיף 15) וכי התובע היה מגיע למפעל פעמים רבות והיה מפנה אליהם שאלות ומקבל החלטות שונות (סעיף 16). כאשר הוא עצמו היה מגיע לארץ, נהג להגיע ישר משדה התעופה למשרדי התובע והנתבע בבורסה ברמת גן ולעדכן אותם בפרטים (סעיף 18). לדבריו, בכל הפגישות התובע והנתבע התנהלו כשותפים שווי מעמד ונכחו בהן במשותף. כך גם התנהלו ביניהם, כך נאמר לו מפורשות על ידם וכך שידרו זאת כלפי חוץ (סעיף 18). לדבריו, לאחר סיום העבודה כשחזר לארץ, התובע והנתבע לא קיימו את הבטחתם לשלם לו בונוס ולא שילבו אותו בעסק היהלומים בארץ (סעיף 23). באחת השיחות כשדרש את המגיע לו, הנתבע התכחש להבטחה שנתן. לאור זאת, כעס עליהם ולא שוחח עימם תקופה ארוכה (סעיף 24). בעקבות התכחשות הנתבע להבטחה, היה ברור לו כי יבוא יום והנתבע יפעל כך גם כלפי התובע והוא אף הטיח זאת בפני התובע (סעיף 25).
- בחקירתו הנגדית העיד כי לא ידע שהתובע סבל מהתמכרויות לסמים ועל כך נודע לו משמועות. הוא גם לא ידע שהנתבע סייע לתובע; על כך שעסק המשפחה ד"ר סנטר הגיע לקריסה כלכלית; על ההליכים הפליליים שננקטו נגד התובע ורעייתו ועל הליך הסדר הנושים (פרוטוקול מיום 9.7.2025 עמוד 2 שורה 36 עד עמוד 3 שורה 13). הוא הופנה לכך שציין בתצהיר כי הפגישה התקיימה במשרדיהם בהרצליה ונשאל אם הוא יודע כי מדובר במשרדיו של הנתבע. על כך השיב כי הוא לא יודע של מי המשרד (עמוד 4 שורות 30-36). כשנשאל על כך שבתצהירו כתב בסעיף 11 כי נמסר לו על ידי מיכו כי הוא ושבתאי שותפים בעסקה, השיב כי לא מיכו אמר זאת אלא שבתאי אמר ומיכו אישר. בהמשך, אמר: "שבתאי אמר לי הם ישבו אני ישבתי מולם בשולחן שבתאי אמר לי שאנחנו שותפים בעסקה הזאת ואז מיכאל עשה עם הראש ככה כן נכון" (עמוד 5 שורות 31-32). כשנשאל אם הוא יודע מהו האחוז של שבתאי, אמר כי כתב בתצהיר כי החלוקה היא 10% -90% (עמוד 6 שורות 2-7). יצוין כי נתון מהותי זה לא נכתב בתצהיר ולמעשה הפעם הראשונה שהדבר נאמר על ידו היה בחקירה הנגדית. נחוץ לציין כי עדותו בתצהיר כי "בכל פגישות העבודה שקיימנו, מיכו ושבתאי התנהלו כשותפים שווי מעמד" (סעיף 18) אינה מתיישבת עם אופן החלוקה של 10% לתובע ו-90% לנתבע. מכל מקום, פרט מהותי זה לא הוזכר בתצהיר עדותו הראשית. עצם אמירתו לראשונה במהלך חקירתו הנגדית הייתה מפתיעה כשהמקור לידיעתו לכאורה של מידע זה לא הוברר. אציין כי התובע עצמו לא העיד בתצהירו כי כך היו פני הדברים.
עדותו של משה מזור
- משה מזור העיד בתצהירו כי הוא מכיר את התובע שנים רבות, כי הוא חבר קרוב של בנו יוסי וכי כיום הוא עובד בעסק של יוסי בתחום היהלומים. לדבריו, הוא ידע על היחסים הקרובים בין התובע לנתבע ועל כך שיש להם עסקים משותפים. לאורך השנים, הוא ראה את התובע והנתבע יחד גם חברתית וגם עסקית והם נראו בלתי ניתנים להפרדה (סעיף 7). הוא העיד כי היה מגיע מעת לעת למשרדי הנתבע בהרצליה. בעת ביקוריו, התובע והנתבע ישבו יחד באותו חדר, מתייעצים זה עם זה ומנהלים את עסקיהם יחד. היה ברור לו כי הם שותפים והיה ניכר שהנתבע מכבד את התובע. לדבריו, היחס של הנתבע אל התובע היה שונה לעומת היחס שלו כלפי אנשים אחרים שהיו מבקרים במשרדים לצרכי עסקים - יחס של שותף. הוא ידע שהדרך להגיע אל הנתבע עבור צדדים שלישיים היא באמצעות התובע (סעיף 8). לדבריו, לאחר שהשתחרר משירותו בקבע בחיל האוויר, פנה אליו יוסי והציע לו לעבוד בנתבעת. יוסי מסר לו כי אביו הביא לנתבע עסקת יהלומים גדולה ברוסיה, כי הם שותפים בעסקה, וכי לצורך הוצאתה לפועל הוקמה הנתבעת (סעיף 9). הוא העיד כי ניכר מהתנהלותם של התובע והנתבע שהם שותפים. הם היו מגיעים יחד למשרדי הנתבעת ובכל ישיבה משמעותית ישבו יחד. מהשיח ביניהם היה ניכר וברור כי הם מדברים כשני שותפים עסקיים (סעיף 11). עוד העיד כי כל אחד מהם הביא אנשים מטעמו שיעבדו בנתבעת (סעיף 12). הוא עבד בנתבעת בין השנים 2011-2014 ועל פי הידוע לו, רובה המוחלט של הסחורה של הנתבעת מקורה בעסקת היהלומים (סעיף 13). במסגרת עבודתו התעסק בריכוז המידע הכספי של הנתבעת. לדבריו, היה מקבל נתונים מעובדי הנתבעת, מרכז אותם ולומד אותם לצורך הצגתם לתובע ולנתבע על בסיס יומי. לא הייתה לו גישה לחשבון הבנק של החברה ואת המידע קיבל ממי שבפועל היו מעבירים ומנהלים את הכספים (סעיף 14). במהלך שגרת עבודתו, עבד באופן שוטף עם יוסי. התובע והנתבע נהגו להיפגש עמו ועם יוסי במשרדי הנתבעת באופן יומיומי כדי לקבל מידע כספי. בפגישות, הנתבע נהג לשאול שאלות נוקבות על מנת לקבל מידע. לעיתים רחוקות, נעשו פגישות אלה בלי התובע. במספר הזדמנויות הוא ויוסי נסעו לפגוש את התובע והנתבע בשעות הערב בעניינים הקשורים לנתבעת (סעיף 15). משאלותיו ודרך התנהלותו של הנתבע ניכר היה שחשוב לו לשלוט בפרטים ובמידע ולצורך כך, הוכן לו קלסר עם דוחות. במהלך עבודתו, עבר שתי בדיקות פוליגרף ומעת לעת נעשו בדיקות לגילוי האזנות בכל המשרדים של הנתבעת והוחלפו מצלמות ומחשבים (סעיף 16). ב-2014 הוא עזב את הנתבעת יחד עם יוסי שהתפטר מהחברה. הנתבע באמצעות אנשיו הציע לו להישאר והוא סירב (סעיף 17).
- כשנשאל בחקירתו הנגדית כיצד היה ברור שהתובע והנתבע שותפים, חזר על כך שהיה ברור מהשיחות ששמע. הוא הבהיר כי לא שמע שיחות בהם דובר על אחוזים מרווחים (עמוד 72 שורות 29-32). הוא אישר כי לא ראה ניירת, הסכם שותפות או מסמכים כלשהם כמו מיילים, ווטסאפים, פרוטוקולים או כל מסמך כתוב אחר המבסס שותפות (עמוד 72 שורה 38 עד עמוד 73 שורה 4). הוא נשאל אם הוא זוכר שהנתבע בירך בשבת חתן ואמר שכן. לדבריו, הנתבע אמר "כמה הוא שמח שיש לו משפחה כזאת, חברים כאלה, שותפים כאלה, כמה שותה אוהב אותו כאח, ויותר מאח. זוכר טוב טוב את המילים. אני מבין טוב גרוזינית" (עמוד 73 שורות 28-30). העד לא ידע בתקופת עבודתו כי יוסי החזיק במניות החברה בנאמנות (עמוד 74 שורה 31 עד עמוד 75 שורה 3).
- העד כאמור לא ראה כל מסמך ממנו ניתן ללמוד על שותפות כנטען וזאת משך כל התקופה שבה עבד בנתבעת. כפי שצוין לעיל הנתבע שיתף את התובע בפעילותו ולכן נוכח האינטנסיביות בקשר והיחסים הקרובים בין התובע לנתבע ניתן להבין מדוע כך נראו הדברים בעיניו. גם האמירה כי הנתבע באירוע הגדיר את התובע כשותף אין בה כדי להעיד על מהות השותפות ותוכנה ואין בה כדי ללמד כי התובע היה שותף בעסקה השנייה כטענת התובע .
עדותו של אלי בג
- עדותו עסקה בעסקת הקזינו ברומניה. הוא העיד כי ידע שהתובע והנתבע הם שותפים עסקיים ושהם מעוניינים להיכנס לעסקי ההימורים באירופה ולכן, ידע שההזדמנות תעניין אותם. הוא סיפר על העסקה במסגרתה התובע היה שותף בשיעור 20% והנתבע בשיעור 40%. לדבריו, מההתנהלות ומהשיחות עימם היה ברור לו כי הם שותפים בפרויקטים עסקיים נוספים. לדבריו, כחצי שנה לאחר מכן, בעקבות חילוקי דעות עם הנתבע, סוכם כי הנתבע יקנה את חלקו בקזינו כך שיהפוך לשותף בשיעור של 60%. לדבריו, הנתבע שילם לו סך של 300, 000 יורו ואת היתרה בסך של 150, 000 יורו לא שילם עד היום. הוא העיד כי בדיעבד למד מהתובע שהנתבע סגר את הקזינו משום שאחיינים שלו נתפסו עם כסף שחור.
- בחקירתו הנגדית נשאל האם הוא יודע על עסקאות שונות משותפות של התובע והשיב כי אינו יודע וכי הוא מתעסק רק בבתי קזינו (ראו עמוד 35שורות 28-38). בהמשך, נשאל לגבי עסקת היהלומים נושא התביעה והשיב "אותי זה לא מעניין", "אני לא יודע על העסקה הזאת" וכי לא היה מעורב בעסקת היהלומים (עמוד 36 שורות 3-9). כשנשאל לגבי אמירה שלו בתצהיר כי התובע היה איש סודו ושותפו העסקי של הנתבע, השיב כי התכוון אך ורק לענייני קזינו וכי הוא לא יודע כלום בנושאים אחרים (עמוד 37 שורות 9-12). לגבי האמירה כי הקזינו נסגר בשל כך שהאחיינים של הנתבע נתפסו עם כסף שחור, השיב כי ידע זאת מהחדשות (עמוד 37 שורות 25-26). בהמשך, העיד כי ידע זאת משמועות, מהטלוויזיה וגם מהתובע (עמוד 39 שורות 11-12).
- לא ניתן היה ללמוד מעדותו של בג כל דבר שקשור לעסקת היהלומים ולהסכם כלשהו שהיה בין התובע לנתבע בנושא זה.
- לסיכום, אף לא אחד מהעדים שהוזכרו לעיל היה נוכח באותה פגישה בה התובע טען כי סיכם עם הנתבע כי הוא שותף בשיעור של 10% בעסקת היהלומים השנייה. רוב העדים דיברו על כך שמבחינת התנהלות התובע והנתבע הם נראו כמו שותפים. אמירה זו נכונה גם לפי גרסתו של הנתבע בדבר המניעים שלו לשתף את התובע בפעילותו ועל האינטנסיביות של הקשר ביניהם. היותם שותפים במיזמים אחרים כמו למשל מיזם הקזינו מהווה גם היא חלק מאותה התנהלות שיש בה כדי להשפיע על תפיסת הסובבים כי מדובר בשותפים. אמירה של הנתבע באירוע כזה או אחר כי התובע שותף שלו אינה מלמדת על היותו שותף בעסקת היהלומים וכי הוא זכאי לקבל 10% מהרווחים בה. במיוחד הדברים אמורים, לאור הסכומים המשמעותיים שקיבלו התובע ובני משפחתו כפי שפורט לעיל בהרחבה. עדויותיהם של תמי ויוסי לגבי דברים שלכאורה אמר הנתבע בנוכחותם בדבר חלקו של התובע בעסקה, אינן מספיקות, עומדות בסתירה לעדויות אחרות בתיק ואינן מתיישבות עם העובדה כי יוסי החזיק בנאמנות במניות הנתבעת רק עבור הנתבע ולא עבור חלקו של התובע בעסקה הנטענת. בהעדר הסכם בכתב, בהעדר מסמכים אחרים שנוצרו במהלך תקופת ההתקשרות, נוכח גרסתו של הנתבע שלא נסתרה ונתנה הסבר להתנהלות בין הצדדים, נוכח היחסים המיוחדים בין הצדדים וניתוח כל חומר הראיות, לא ניתן להגיע למסקנה כי התובע הוא שותף של הנתבע בעסקת היהלומים ולכן, תביעתו זו נדחית.
סוף דבר
- לאור כל האמור לעיל לא שוכנעתי כי הנתבע התחייב לשלם לתובע את דמי התיווך בגין העסקה הראשונה וכי היה שותף של הנתבע בעסקה השנייה בשיעור של 10%. לפיכך התביעה נדחית.
- אשר להוצאות המשפט - תקנה 152 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי "בתום הדיון יפסוק בית המשפט הוצאות סבירות והוגנות, זולת אם מצא שקיימים טעמים מיוחדים שלא לחייב בהוצאות כאמור".
- לעניין תכלית פסיקת ההוצאות קובעת תקנה 151(א) כי "חיוב בעל דין בתשלום הוצאות נועד לשפות את בעל הדין שכנגד על הוצאותיו בהליך בהתחשב בתוצאותיו, במשאבים שנדרשו לניהולו ובהתנהלות בעלי הדין". בהתאם לתקנה 151 (ב): "החלטת בית המשפט בעניין פסיקת ההוצאות ושיעורן תבטא את האיזון הראוי שבין הבטחת זכות הגישה לערכאות, הגנה על זכות הקניין של הפרט ושמירה על שוויון בין בעלי הדין".
- אשר לשיעור ההוצאות, הכלל הוא כי בעל הדין הזוכה זכאי לפסיקת הוצאות ריאליות. זאת, בכפוף להיותן סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך, כאשר כל מקרה נבחן לגופו. בין היתר, יש להתחשב באופן ניהול ההליך, היחס בין הסעד שהתבקש לזה שהתקבל ושיעור ההוצאות, מורכבות התיק וחשיבותו, כמות העבודה שהושקעה וכיוב'. ההוצאות נועדו לשפות את בעל הדין שכנגד על הוצאותיו בהליך, כאשר ברירת המחדל היא פסיקת הוצאות ריאליות (ראו: ע"א 7627/20 אייזלר החברה לניהול בע"מ נ' תפן מדיקל בע"מ, פסקה 6 לפסק דינו של כב' השופט עמית [נבו] (24.2.2022)).
- בתיק דנן הוגשה כאמור תביעה לבית המשפט המחוזי על סך של 50, 000, 000 ₪. התביעה הוגשה בדצמבר 2020 ונוהלה משך כמעט 6 שנים כשחלק ממנה נוהל בפני מותב קודם. בתיק התקיימו 8 דיונים מתוכם 3 דיוני הוכחות. הצדדים ניהלו הליכי גישור שלא צלחו. בתיק הוגשו בקשות מרובות. חרף פיצול הדיון, נשמעו מטעם התובעים 9 עדים כולל התובע. בשל בקשת התובעים לזמן לחקירה את גב' פריצקר ואת רעייתו של הנתבע, הוגשו גם תצהירים שלהן עליהן נחקרו בחקירה נגדית. הצדדים הגישו סיכומים בכתב. הנתבעים צירפו לסיכומיהם מסמכים מהם ניתן ללמוד כי נשאו בתשלום שכר טרחה כולל מע"מ על סך של 1, 955, 447 ₪ וכן בתשלום הוצאות הסך של 22, 969 ₪. כל אלה מחייבים חיוב התובע בהוצאות משמעותיות.
- מנגד, בפסיקת הסכום יש כאמור להתחשב גם בזכות הגישה לערכאות. פסיקת הוצאות בסכומים עצומים עלולה להיות גורם משתק, כך שבעל הדין יחשוש מהגשת תביעה נגד בעלי הון רק מחשש שיחויב בהוצאות בהן לא יוכל לעמוד. יש גם להפחית את סכום המע"מ הכלול בחשבוניות שכר הטרחה.
- לאחר שבחנתי את כל האמור, אני מחייב את התובע בתשלום הוצאות בסך כולל של 1, 000, 000 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 ימים.
. ניתן היום, כ"ד תמוז תשפ"ו, 09 יולי 2026, בהעדר הצדדים.