תא (ת"א) 75948-12-20 שבתאי אלון נ' מיכאל מירילשווילי

פסק דין

1. לפניי תביעה כספית לתשלום סך כולל של 50, 000, 000 ₪ שהתובע טוען כי הנתבעים חייבים לו בגין חלקו בעסקאות יהלומים עליהן יורחב בהמשך.
2. התיק נותב לטיפולי בספטמבר 2023 לאור פרישתו של המותב הקודם שדן בתיק.

טענות התובע בכתב התביעה בתמצית

3. על פי כתב התביעה, התובע, שבתאי אלון הוא איש עסקים שעלה מגיאורגיה בשנות ה-70 ועסק בעבר בניהול רשת מרפאות עד שדרכיו המסחריות הצטלבו עם מסלול חייו של הנתבע.

הנתבע, מיכאל מירילשווילי הוא איש עסקים שעלה לישראל לפני למעלה מעשור.  לנתבע הון אישי עצום אותו צבר במהלך שנות פעילות עסקית במדינות חבר העמים.  לטענת התובע, הנתבע נחשב אוליגרך.  הנתבע התפרסם כמי שצבר את הונו האישי בעסקי ההימורים ברוסיה.  לאחר עלייתו ארצה החל לפעול ולהשקיע בישראל בתחומי הנדל"ן, האנרגיה היהלומים, התקשרות ובתחומים נוספים.

התובע והנתבע בני דודים.

הנתבעת יהלומי חושן ארגמן בע"מ היא חברה שהתאגדה בישראל בשנת 2010 ומצויה בבעלותו המלאה של הנתבע.  החברה מחזיקה ברישיון לעיסוק בסחר ביהלומים.

4. התובע טען כי נחלץ לעזרתו של הנתבע שריצה עונש של 8 שנות מאסר ברוסיה בגין עבירת קשר לביצוע רצח של בני משפחתם של מספר אנשים שנחשדו בחטיפת אביו. לטענת התובע, עם שחרורו של הנתבע, הוא סייע לו לעלות ארצה כדי להתחיל להשתקם כאזרח ישראלי.  התובע אף סייע לנתבע בתהליך הרהביליטציה שלו מסטטוס של עבריין מורשע לאיש עסקים לגיטימי.  לדבריו, עם הגעתו ארצה, צירף אותו הנתבע לפעילותו העסקית והוא הפך לשותפו, איש סודו ויד ימינו למשך מספר שנים, עד אשר התגלע ביניהם הסכסוך נושא התובענה.
5. התובע טען כי במהלך השנה 2009 באמצעות תיווכו של אדם אחר, הובאה בפניו הצעתו של אדם בשם תומאס חיננשווילי (להלן: "תומאס"), שהיה מקושר לחברת יהלומים ממשלתית רוסית, למימון עסקת ענק ביהלומי גלם. ההצעה הייתה כי באמצעות מימון בסך של 50, 000, 000 דולר ארה"ב, ירכשו תומאס ושותפיו יהלומי גלם במחיר נמוך באופן משמעותי מערכם בשוק, ימכרו אותם ברווח ברוסיה ומממן העסקה יזכה בחלוף שלושה חודשים להשבת מלוא המימון בתוספת פרמיה של כ-20, 000, 000 דולר ארה"ב (להלן: "העסקה הראשונה").  לטענת התובע, הוא הציג את העסקה לנתבע וזה ביקש להתקשר בה כמממן והעביר את הסך של 50, 000, 000 דולר ארה"ב באמצעות תומאס.
6. לטענתו, קודם להתקשרות עצמה, נערכה פגישה בינו לבין הנתבע ויתר הגורמים הנוגעים לעניין בה הוסכם, בין היתר, כי הנתבע ישלם לו דמי ייזום ותיווך בסך של 2, 500, 000 דולר ארה"ב המהווה 5% מהיקף ההשקעה וזאת, כנגד השבת מלוא המימון ותשלום הפרמיה לנתבע (להלן: "דמי התיווך").
7. בחלוף 6 חודשים מהעמדת המימון, לא עלה בידי תומאס ושותפיו למכור את היהלומים ברוסיה כמתוכנן. התובע טען כי בעקבות כך הוא והנתבע פעלו לשינוי מתווה העסקה, על מנת שיתאפשר להם לנהל בעצמם את עסקאות היהלומים מחוץ לרוסיה.  סוכם כי הנתבע יקבל לבעלותו את כל היהלומים שנרכשו במסגרת העסקה הראשונה בתמורה לתשלום המימון שכבר שולם על ידו בסך 50, 000, 000 דולר ארה"ב ובתוספת תשלום סך של 20, 000, 000 דולר ארה"ב שישולם לתומאס ושותפיו כדמי ייזום (להלן: "העסקה השניה") וכך אכן היה.  התובע טען כי על תוספת העבודה והמאמצים הכרוכים בה, הציע לו הנתבע להיות שותפו בעסקה השנייה כשחלקו יעמוד על 10% מהרווחים בגין מכירת היהלומים (להלן: "הסכם השותפות").  זאת, כתוספת לדמי התיווך להם היה זכאי בגין העסקה הראשונה.  במסגרת זו, נדרש התובע לפקח כשותף על מערך הליטוש של יהלומי הגלם במפעל לליטוש יהלומים בסנט פטרסבורג ברוסיה ולטוס באופן תכוף לרוסיה.  את התפקיד המרכזי כשותף מפקח מילא התובע עד לסיום השירותים במפעל בשנה 2012.  לדברי התובע, במהלך תקופה זו, הנתבע נהג בו כשותפו לכל דבר ועניין וכך הציגו בפני מעורבים אחרים.
8. ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 1916לטענת התובע, העסקה השנייה הוצאה אל הפועל החל משנת 2010. לדבריו, עד סמוך למחצית שנת 2014 הניבה הפעילות רווח של כ-100, 000, 000 דולר ארה"ב וזאת, עוד בטרם הושלמו שיווק ומכירת מלוא היהלומים.  לטענתו, במהלך שנים אלו, הקפיד הנתבע להתחייב בפניו בהזדמנויות רבות כי הוא עתיד לקבל את הסכומים המגיעים לו, דהיינו 2, 500, 000 דולר וכן 10% מרווחי המיזם.  לדברי התובע, לאורך כל התקופה, הנתבע ביקש ואף שכנע אותו להמתין עם קבלת הכספים המגיעים לו ולהותירם בתוך המיזם בטענה כי הם נחוצים לשם עסקאות יהלומים נוספות והגדלת הפעילות העסקית באופן שיגדיל את הרווחים מהם ייהנה התובע.

12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)

9. התובע הוסיף וטען כי המיזם הופעל באמצעות הנתבעת, כאשר מי ששימש כמנכ"ל שלה היה בנו יוסי אלון (להלן: "יוסי"). לטענת התובע, ברבות הימים, הנתבע התכחש להבטחותיו וזכויותיו וסירב לשלם לו את המגיע לו.
10. התובע טען כי הנתבע יצר סכסוכים מלאכותיים איתו ועם בנו יוסי על מנת להתנער מהתחייבותיו כלפיהם והציב איום מעל ראשיהם. לדבריו, הפעם הראשונה בה התכחש הנתבע להתחייבויותיו כלפיו היה במהלך 2015 לאחר שגרם לבנו יוסי לצאת מהחברה חושן.  התובע המשיך לדרוש מהנתבע לעמוד בהתחייבויותיו, אך הנתבע המשיך בהתכחשותו ובהעלאת טענות כוזבות כלפיו.  לפיכך, הוגשה התביעה.
11. התובע טען כי בגין דמי התיווך מגיע לו תשלום בסך של 2, 500, 000 דולר ארצות הברית. התובע העריך את סך כל הרווחים שהפיקו הנתבעים במיזם בכ-160, 000, 000 דולר ארה"ב.  לכן, לטענתו, הוא זכאי בנוסף ל- 10% מהסכום, קרי 16, 000, 000 דולר ארצות הברית.  לצרכי אגרה, העמיד את התביעה על סך כולל של 50, 000, 000 ₪.

טענות הנתבעים בכתב ההגנה בתמצית

12. הנתבעים טענו כי יש לדחות את התביעה בהיותה חסרת בסיס. לדבריהם, הצגת התובע כמי שסייע לנתבע להשתקם לאחר עלייתו ארצה, כשותפו וכיד ימינו של הנתבע וכמי שהנתבע חייב לו עשרות מליוני ₪, כוזבת ומטעה.  לטענתם, לא בכדי לא צורפו מסמכים בתמיכה לטענות התביעה.  הם טענו כי התובע אדם בעל עבר מפוקפק, מכור לסמים אשר נקלע פעם אחר פעם לקשיים כלכליים ואחרים ואינו מצליח לנהל אורח חיים נורמטיבי.  לטענת הנתבעים, בשל הקרבה המשפחתית ולאור הפצרותיו של אביו ז"ל של הנתבע, תמך הנתבע בתובע וסייע לו להיחלץ ממצוקות שונות אליהן נקלע.  כך, העביר הנתבע לתובע לאורך השנים מיליוני ₪ על מנת לסייע לו ולבני משפחתו לפרוע את חובותיהם שנבעו מקריסת העסק המשפחתי.  הנתבע סייע לרעייתו של התובע לסיים הליך פלילי בגין עבירות מס שהתגלו בעקבות קריסת העסק.  הנתבע גם סייע לתובע בהליך הגמילה ובנסיונות השיקום, בין היתר, באמצעות מתן עבודה ופרנסה מכובדת לבנו.
13. הועתק מנבוהנתבעים דחו את הטענה לקיומה של שותפות עסקית. לדבריהם, הנתבע איש עסקים מבוסס, בעל אמצעים ומוניטין ואלמלא הקשר המשפחתי, לא היה עומד בקשר כלשהו עם התובע.  על פי כתב ההגנה, מלבד פעילות עסקית, הנתבע עוסק בפעילות פילנטרופית, מילא ועודנו ממלא תפקידים בשורה של ארגונים ציבוריים.  כך למשל, הוא מכהן כסגן נשיא הקונגרס היהודי העולמי וכחבר ועדת ההיגוי שלו; מכהן כנשיא הקונגרס היהודי האסייאתי וכחבר בחבר הנאמנים של אוניברסיטת תל אביב.  לדבריהם, רק מתוך רצון לסייע לבן דודו להשתקם, הנתבע איפשר לו לעסוק בעניינים הקשורים לעסקי היהלומים שלו.  לתובע לא היה ידע בתחום ועירובו בעסקי הנתבע נועד לספק לו תעסוקה שתמנע את היתדרדרותו לסמים.  הנתבע לא התחייב לשלם לתובע שיעור מסויים מרווח עסקת ההלוואה נושא התביעה או דמי תיווך.  לטענתם, הרבה לפנים משורת הדין וכחלק מניסיונו להשיב את התובע לדרך הישר, הנתבע נתן לתובע במתנה סכום של 600, 000 דולר.  זאת, ככל שעסקת היהלומים תניב רווחים.  הנתבעים הדגישו כי לא מדובר בתגמול אלא במחווה של רצון טוב.  לדבריהם, טרם שהעיסקה הניבה רווח ובמקום לקבל את הסכום, ביקש התובע להשקיע בעסקה בניירובי.  זאת, על אף הסיכון הגבוה שהיה כרוך בה ובניגוד לעצתו של הנתבע.  העסקה כשלה וכתוצאה מכך התובע הפסיד את הסכום שהושקע ונותר חייב לנתבע כ-700, 000 דולר, שכן הנתבע כיסה את חלקו של התובע בהפסד.
14. בכתב ההגנה תוארה הפעילות העסקית של הנתבע בתחום היהלומים. לטענת הנתבעים, בשנה 2009 פנה אל הנתבע אדם בשם בוריס קריכלי (להלן: "בוריס") שהיה מוכר לנתבע והציג בפניו עסקה פוטנציאלית.  לנתבע הוצע להעמיד לרשות האחים חיננשווילי, שגם אותם הכיר, מימון בסך של 50 מיליון דולר לצורך רכישת יהלומים מחברת היהלומים הממשלתית הרוסית.  לאחר מספר פגישות שהתקיימו עם בוריס והרוכשים, נחתמה עסקת הלוואה.  הרוכשים היו אמורים לפרוע את ההלוואה ממכירת היהלומים.  לטענת הנתבעים, התובע לא יזם את העסקה, לא היה צד לה ולא הובטח לו דבר בתמורה.  לדברי הנתבעים, התובע אמנם נכח בפגישה שהתקיימה בין הנתבע לבין בוריס והרוכשים עובר לחתימת ההסכם, אך זאת רק בשל רצונו של הנתבע לסייע לו להשתקם ולהשתלב בעולם העסקים.  באותה עת, התובע היה מגיע אל משרדו של הנתבע, משתתף בישיבות ומתלווה אל הנתבע בתור צופה מן הצד.  מספר חודשים לאחר מכן, התברר כי הרוכשים נתקלו בקושי במכירת היהלומים ולכן חתמו עם הנתבע על שינוי בתנאי העסקה.  במקום פירעון ההלוואה, הוסכם כי הרוכשים יעבירו לנתבע את הסכום שקיבלו בגין היהלומים שהצליחו למכור ואת היהלומים שטרם נמכרו כנגד תשלום נוסף.  לטענת הנתבעים, התובע לא יזם את התיקון, לא הפך צד לעסקה ולא הובטח לו דבר בגין כך.  לדבריהם, הנתבעת הוקמה לצורך קבלת היהלומים מהרוכשים ומכירתם.  מתוך אותו רצון לספק לתובע תעסוקה, איפשר הנתבע לתובע להתלוות למומחה גמולוג בנסיעותיו לרוסיה שם התבצעה מלאכת המיון וליטוש היהלומים שהתקבלו מהרוכשים.  לטענת הנתבעים, גם הנתבעת לא נחלה הצלחה במכירת היהלומים ועד היום יש יהלומים שלא נמכרו.  לטענתם, עסקת היהלומים לא הניבה רווחים אלא הפסדים.
15. בנוסף, טענו הנתבעים להתיישנות. לדבריהם, מאחר שעל פי כתב התביעה, עסקת היהלומים נכרתה בשנה 2009, הרי שהתביעה התיישנה ב-2016.  הם טענו למופרכותה של טענת התובע כי הנתבע התכחש לראשונה להתחייבויותיו כלפי התובע רק ב-2015.  לטענתם, אפילו ייקבע כי עילת התביעה לא התיישנה ממילא לוקה התביעה בשיהוי כבד.  הנתבעים טענו כי ככל הנראה, מטרת התביעה הייתה לשמש משקל נגד לתביעה שצפוי הנתבע להגיש נגד יוסי, בנו של התובע, אשר התגלה כי גנב מהנתבעת כספים ויהלומים בשווי מיליוני ₪.  בעקבות מעשים אלה, הגיש נגדו הנתבע תביעה במוסד לבוררות של הבורסה ליהלומים.  לאחר שיוסי הודה במיוחס לו, נחתם ב-2015 הסכם פשרה במסגרתו יוסי התחייב להשיב לחברה יהלומים אותם גנב בשווי העולה על 3 מיליון דולר.  יוסי נמנע מלקיים את התחייבויותיו חרף מספר התראות שהנתבעת שלחה אליו.  לפיכך, התביעה דנן נועדה לסייע לו להתחמק מתשלום חובו.
16. אשר להליך הפלילי שנוהל נגד הנתבע ברוסיה, הנתבעים טענו כי ההליך הפלילי הוזכר בכתב התביעה אך כדי להציג את הנתבע באופן שלילי. לטענתם, מדובר בהליך אשר מניעיו היו פוליטיים ובית הדין האירופי לזכויות אדם בשטרסבורג קבע כי הנתבע לא זכה למשפט הוגן.

טענות התובע בכתב התשובה בתמצית

17. התובע טען כי מטרת כתב ההגנה הייתה להציגו באופן שלילי בפני בית המשפט. הוא טען כי התנהלות זו אבסורדית נוכח העובדה שהנתבע הורשע בעבירות חמורות אשר בגינן ריצה עונש מאסר ממושך של שמונה שנים ובהיותו מזוהה כראש ארגון פשיעה בעולם התחתון ברוסיה.  התובע התרעם על הגרסה הכוזבת לפיה הוא נרקומן ופושט יד שמתוך רחמים ובשל קשרים משפחתיים, צורף על ידי הנתבע כצופה מן הצד לעסקאות היהלומים.  הוא גם דחה את הטענה כי עסקת היהלומים היא עסקה הפסדית.  הוא חזר על הטענה לזכאותו לחלק מרווחי עסקת היהלומים השנייה.  בין היתר, טען כי תומאס לצד שותפו, מר בצלאל קריכלי (להלן: "בצלאל") שהיה אמור לקבל מימון לרכישת היהלומים ומכירתם ולבסוף לאחר שנתקל בקשיים, מכר אותם לנתבע ולתובע, הודה בפני התובע כי הוא זה שעשה הכל לצורך הוצאת העסקה לפועל וכי הנתבע עושה לו "הצגה" כדי לא לשלם לו את חלקו.  הוא הפנה גם לטענת הנתבע בכתב הגנתו כי החליט לתת לו מתנה בסך של 600, 000 דולר ככל שעסקת היהלומים תניב רווחים כמחווה של רצון טוב וטען כי יש בכך כדי להעיד על חלקו בעסקת היהלומים.  התובע דחה את טענות ההתיישנות והשיהוי אשר לדבריו משוללות בסיס עובדתי ומשפטי וטען כי מירוץ ההתיישנות מתחיל ביום שבו נולדה עילת התביעה, הוא המועד בו התכחש הנתבע להתחייבויותיו כלפיו.
18. יש לציין שטענות הצדדים בכתבי הטענות תוארו לעיל בתמצית. זאת, בין היתר, מהטעם שניתנה על ידי החלטה על פיצול הדיון וכן על מנת להימנע מחזרתיות מיותרת.  מכל מקום, ככל שיהא צורך, הדברים יורחבו בהמשך.

ההחלטה על פיצול הדיון

19. כאמור לעיל, התיק נותב לטיפולי בספטמבר 2023 עקב פרישתו של המותב הקודם. עובר לניתוב התיק, קיימו הצדדים הליכי גישור שלא צלחו, כשלאחריהם ובהתאם להסדר דיוני שאושר ביום 6.3.2023, הגישו בקשות מרובות בעניינים מקדמיים.  בנוסף, הגישו בקשות לזימון עדים מרובים.
20. בהחלטתי מיום 3.3.2024 התייחסתי לבקשות המרובות ולכמות העדים הרבה שהצדדים ביקשו לזמן.
21. כך כתבתי כי "עיון בכתבי הטענות השונים בקשר עם הבקשות לעיל (בקשות, תגובות ותשובות) מגלה כי התובע מבקש לגלות ולעיין במסמכים חשבונאיים ובנתונים כספיים שונים המצויים בידי הנתבעים במטרה ללמוד על גובה הרווח שהפיקו מעסקת היהלומים השנייה, הניסיונות שלהם להסתיר רווח זה תוך כדי ביצוע פעולות בניגוד לחוק וזאת במטרה להפריך את טענת הנתבעים כי מדובר בעסקה הפסדית" (עמוד 2 שורות 17-20). לבקשות גילוי אלה התנגדו הנתבעים נחרצות.
22. בהמשך, ציינתי כי התובע ביקש לזמן 19 עדים מטעמו, אשר חלק ניכר מהם היו אמורים להעיד על רווחיות עסקת היהלומים ועל הטכניקות בהן פעלו הנתבעים להסתרת הרווחיות האמיתית שלה, אשר לשיטת התובע עמדה על סך של 160, 000, 000 דולר. מנגד, ביקשו הנתבעים לזמן מטעמם 14 עדים, תוך שציינו כי הם שומרים על זכותם לבקש לעדכן את רשימת העדים.  בנוסף, ציינתי את העובדה שלכתב התביעה לא צורפו מסמכים בתמיכה לטענות התובע.  זאת, נוכח טענתו של התובע כי הצדדים לא נהגו להעלות על הכתב את ההסכמות ביניהם לאור יחסי האמון והנוהג הקיים בעסקי היהלומים.
23. בשים לב לריבוי הטענות והעדים, קבעתי כי אין הצדקה לבירור כל טענות הצדדים יחדיו, שכן בירור זה כרוך בהקצאת משאבים עצומה הן על ידי הצדדים והן על ידי בית המשפט. בנוסף, ציינתי כי במסמכים המבוקשים על ידי התובע יש לכאורה כדי לחשוף בפניו נתונים כספיים של הנתבעים, אשר אין מקום לחושפם אם יתברר כי התובע אינו שותף של הנתבע כפי טענתו.  לפיכך, הוריתי על הפרדת הדיון בהתאם לתקנה 76 לתקנות סדר הדין האזרחי.
24. בהחלטתי קבעתי כי "בנסיבות התיק דנן יש מקום לדון קודם בטענתו של התובע כי הנתבע הסכים לשלם לו 5% מהיקף ההשקעה בסך של 50, 000, 000 דולר ארה"ב , קרי סך של 2, 500, 000 דולר ארה"ב כדמי ייזום ותיווך (סעיף 10 לכתב התביעה) וכן שהנתבע הציע לתובע להיות שותפו בעסקת היהלומים השנייה כאשר חלקו של התובע יעמוד על 10% מהרווחים בגין מכירת היהלומים (סעיף 16 לכתב התביעה). רק אם וכאשר ייקבע כי אכן הייתה שותפות כזו יהיה מקום להמשיך ולברר מה היו הרווחים שהפיקו הנתבעים מעסקת היהלומים השנייה.  אם כך ייקבע יש להניח כי לא יהיה מקום להתנגדות הנתבעים להצגת מסמכים מסוימים, אשר נכון לגלותם למי שהוא שותף שלהם.  אז גם ניתן יהיה לבחון את הצורך בשמיעתם של עדים נוספים לרבות מומחים.  ככל שטענת התובע תידחה הרי שממילא התיק ייסגר והדיון בכל הסוגיות הנוספות יתייתר" (עמוד 3 שורות 21-29).

ובהמשך - "אני מורה על פיצול הדיון, כך שבשלב הראשון תידון טענת התובע לזכאותו לקבלת 5% מהיקף ההשקעה בסך של 50, 000, 000 דולר ארה"ב , קרי סך של 2, 500, 000 דולר כדמי ייזום ותיווך כאמור בסעיף 10 לכתב התביעה.  כמו כן, תידון טענתו לקיומה של שותפות בשיעור של 10% מהרווחים בגין מכירת היהלומים כתוספת לתמורה בסך של 2.5 מיליון דולר והכל כאמור בסעיף 16 לכתב התביעה" (עמוד 4 שורות 6-10).