ההחלטה על בדיקת מז"פ
- המערערים מלינים כאמור על החלטת בית המשפט המחוזי לשליחת הקבלות, שטר ההקדש, החיג'ה שריעה והסכם החכירה לבדיקת המז"פ. לדידי, טענתם זו של המערערים תמוהה לאור האמור בפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי מיום 1.6.2005 ממנו עולה כי הצדדים לא התנגדו לשליחת המסמכים הנזכרים לבדיקת המז"פ:
"ביהמ"ש מבקש לשלוח לבדיקת המז"פ את האותנטיות של הקבלות, שטר ההקדש, חג'א שרעייה שקדמה להקדש, ההקדש והסכם החכירה לתשעים שנה.
הצדדים אינם מתנגדים למשלוח המסמכים האלה לבדיקת המז"פ".
- בדיון שהתקיים ביום 12.6.2005 טען בא כוח המערערים דאז, כי לא ניתן יהיה להוציא את המסמכים ת/1ב ו-ת/5 מההקדש המוסלמי לצורך בדיקת המז"פ. עם זאת, ביקש בא כוח המערערים כי בית המשפט המחוזי יורה למז"פ לגשת למשרדי הווקף ולבצע שם את הבדיקה. הוא אף הוסיף וציין: "אנו נעזור לו להגיע ונאפשר גישה לאנשים".
- בהמשך, ביום 27.7.2005, ניתנה החלטה נוספת בעניין. בית המשפט המחוזי קבע כי אין מקום לבטל את ההחלטה מיום 1.6.2005, בין היתר לגבי שליחת המוצגים למז"פ. נקבע, כי ההחלטה ניתנה בהסכמת הצדדים. בקשת רשות ערעור שהגישו המערערים על החלטת בית המשפט המחוזי נדחתה על ידי בית משפט זה ביום 15.8.2005 (רע"א 7745/05). בהחלטתו, קבע השופט א' גרוניס, בין היתר, כי "מפרוטוקול הדיון שנערך ביום 1.6.2005 עולה, כי בטרם ניתנה ההחלטה, הודיעו בעלי-הדין כי אין הם מתנגדים להחלטה שעמדה להינתן". כן נדחתה טענת המערערים לפיה הם הביעו התנגדות, שכן הדבר אינו עולה בקנה אחד עם האמור בפרוטוקול הדיון. בעניין זה אף נקבע, כי לו ביקשו המערערים להשיג על החלטת בית המשפט המחוזי היה עליהם להגיש בקשה לתיקון הפרוטוקול. לבסוף, התייחס השופט א' גרוניס להחלטה מיום 27.7.2005 בה צויין שוב על ידי בית המשפט המחוזי כי ההחלטה מיום 1.6.2005 ניתנה בהסכמת הצדדים.
- גם לאחר החלטת השופט א' גרוניס, לא נחו המערערים והגישו עתירה לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ 8527/05) במסגרתה עתרו, בין היתר, לביטול החלטת בית המשפט המחוזי מיום 1.6.2005 או לשינויה. עתירתם נדחתה על הסף בפסק דינה של חברתי, השופטת א' חיות מיום 12.9.2005 (בהסכמת השופטת [כתוארה אז] ד' ביניש והשופט א' גרוניס).
- לאור האמור, מפרוטוקול הדיון והחלטות השונות בעניין מצטיירת תמונה לפיה ההחלטה על בדיקת המסמכים על ידי המז"פ ניתנה בהסכמת הצדדים, וביניהם הסכמת המערערים. מכאן שיש לדחות את טענת המערערים לפיה בית המשפט המחוזי חרג מסמכותו כאשר הורה על בדיקת האותנטיות של המסמכים. עלינו לזכור כי מדובר בטענה שהועלתה ונדחתה לפחות פעמיים בבית המשפט המחוזי ולאחר מכן בשני הליכים שונים בבית משפט זה.
- ומכאן להמשך הנימוקים שהובילו אותי כאמור למסקנה לפיה המערערים לא הוכיחו את בעלותם בחלקות.