"לא מצאתי מפה, תרשים או תשריט, שעליו מצוין השם קרן [כרם –י.ד.] אלבוסטאני, כי לא בדקתי. בדקתי את האיתור. לא חיפשתי מפה כזאת, למרות שזה שם שמופיע כגובל בשטח.
לא חיפשתי מפה שיש עליה את השם כרם סעדה.
כרם אלחממי, לא חיפשתי מפה כזאת מבחינת האיתור שלהם, למרות שזה גובל.
לא חיפשתי את השם כרם חמד, למרות שזה גובל.
חומר, לא טופוגרפי בנוסף לכתוב בשטר ההקדש, שיגיד לנו איפה זה כרם בוסטאמי, לא בדקתי.
לא בדקתי אותו דבר לגבי כרם סעדה, לא בדקתי לגבי כרם אלחממי" (ראו: פרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי מיום 29.3.2004).
- ד"ר מנאע העיד בבית המשפט המחוזי כי אינו גיאוגרף וכי לא עיין במפות, וכי את ממצאיו הוא סומך על הכרות היסטורית. ד"ר מנאע אומנם טען בעדותו כי חוות דעתו אינה על מגמות כלליות וכי מדובר בחוות דעת ספציפית לפי תיעוד ספציפי של הקרקעות באזור, אולם בעדותו מסר ד"ר מנאע כי הוא היסטוריון והוא יכול להעיד על מיקום החלקות כפי שהן מופיעות בתעודות היסטוריות. ד"ר מנאע אף ציין כי התיאורים של החלקות הם "פחות או יותר על אותה קרקע נשוא המחלוקת":
"ש. אתה מתייחס בחוות הדעת לאדמות אלמקע, איך אתה מקשר בין אדמות אלמקע שכתובות בשטר ההקדש לבין הגוש חלקה שלנו שיש לו שם אחר?
ת. אני מקשר על ידי הגבולות של האדמה. הגבולות של האדמה רשומים בפירוש שם. ההסדרים והשמות משתנים אבל למזלנו יש שם כמה אתרים היסטוריים שעוזרים לנו לאתר את הקרקע, אחד מהם זה המסגד בשיח-ג'ראח שקיים עד היום, וגבולותיה מדרום כרמל [כרם – י.ד.] חממי וכרמל [כרם – י.ד.] חאמד ומצפון כרם של סעדה וכרם של בוסטמי. אותה קרקע אלמקע נמצאת ממערב לדרך אשר ממזרחה נמצא המסגד בשיח-ג'ראח. לפי הגבולות האלה וגם של קצר (ארמון) אלעמאווי... לפי הגבולות הכוללים את שני האתרים ההיסטוריים של המסגד מדובר פחות או יותר על אותה קרקע נשוא המחלוקת.
ש. אתה עיינת במפות כלשהן?
ת. אני לא גיאוגרף. ראיתי מפות אבל אני לא גיאוגרף ולא מומחה למפות.
ש. כפי שאתה יכול להעיד על תהליכים היסטוריים מבחינת מגמה, אתה יכול להעיד בערך על מיקום, אבל לא בצורה פרטנית נכון?
ת. נכון. אני היסטוריון ומעיד על מיקום הקרקע כפי שמופיעה בתעודות ההיסטוריות" (ראו: פרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי מיום 10.4.2005).
- בנסיבות אלה, ספק אם ניתן לראות בראיות שהציגו המערערים עדות לבעלותם בחלקות שכן לא נמצא ממצא עצמאי המנותק מהמסמכים שהמערערים טוענים שמעידים על בעלותם, לפיו המערערים הם הבעלים של החלקות (השוו: עניין חג'אזי, לעיל, בפסקה י"ב), כאשר חוות הדעת מטעם המערערים לא התבססו כאמור על הרישום בלשכת המקרקעין, על מפות או על ספרות משפטית. בעניין זה חשוב גם להזכיר כי בית המשפט המחוזי ציין כי המומחים מטעם המערערים לא הציגו את ניירות העבודה שלהם ולא ניתן היה לבקר ולבחון את הדרך שבה הם הגיעו למסקנותיהם. כמו כן, מסכים אני עם קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה שם המקום אינו יכול, כשלעצמו, ללמד על הבעלות בחלקות שכן שם המקום (כמו גם סוג הקרקע) יכולים להשתרע על שטחים נרחבים [ראו: ע"א 698/80 שכטור נ' חברת הכשרת היישוב לישראל בע"מ, פ"ד לח(2) 589, 600 (1984)].
- כעת, לאחר שהגעתי למסקנה לפיה המערערים לא הצליחו להוכיח את מיקום החלקות שלבעלותן הם טוענים, אעבור לדון במחלוקת נוספת שהתעוררה בין הצדדים לגבי סוג המקרקעין. גם בחינה של סוגיה זו מובילה למסקנה כי אין מקום להתערב במסקנתו של בית המשפט המחוזי ויש לדחות את טענות המערערים בעניין.