קרקע מסוג מירי
- מקרקעין מסוג מירי היו בבעלות השלטון, ואילו זכותו של הפרט היתה רק זכות החזקה (ראו: אייזנשטיין, לעיל, בעמ' 24). החוק העותומאני אּפשר לבנות ולנטוע על מקרקעין מסוג מירי והזכות היתה כאמור להחזקה, שימוש ולאכילת פירות, אך לא ניתן היה לרכוש במקרקעין אלו בעלות (ראו: זנדברג, לעיל, בעמ' 111). כן אּפשר החוק לרשום את המבנים והנטיעות בנפרד מהמקרקעין עצמם. יוער, כי בשנת 1937 ביטל המחוקק המנדטורי את האפשרות של רישומים נפרדים חדשים, אולם רישומים שהיו קיימים עד אז נשארו בתוקפם וניתן היה לעשות עסקאות נפרדות במקרקעין ובמחוברים. גם כיום על אף האיסור בחוק המקרקעין, ניתן למצוא רישום נפרד שנעשה לפני שנת 1937, וכאשר מדובר בבעלות של בני אדם שונים הרישום יבוטל רק על פי בקשתם (לסקירת המצב המשפטי לאחר חקיקת חוק המקרקעין בעניין הרישום הנפרד של המקרקעין והמחוברים ראו: אייזנשטיין, לעיל, בעמ' 160-157).
קרקע מסוג ווקף
- הגבלה נוספת על עבירות מקרקעין היתה על מקרקעין שהוקדשו. מקורו של מוסד ההקדש – הווקף, הינו בדין השרעי ואחת מצורותיו הנפוצות היתה הקדשה לטובת הכלל והקדשה לאל. הבעלות בנכס מוקדש עברה לידיו של ממונה אשר אמור היה לנהל את הנכס בנאמנות עבור אותה מטרה ציבורית, דתית או אחרת, ומכאן גם נצחיותו של ההקדש והאיסור בהעברתו (ראו: זנדברג, לעיל, בעמ' 115-114). קרקע מסוג ווקף יכולה להתחלק לשני סוגים: "ווקף סחיחה", קרי "הקדש אמיתי" ו"וקף ע'יר סחיחה", קרי "הקדש לא אמיתי". כפי שיובהר להלן, מקרקעין מסוג מירי לא ניתן, ככלל, להקדיש בתור "הקדש אמיתי".
- זהו המקום להעיר כי בספרות ניתן למצוא טענה לפיה במקרים רבים היה מופיע בעמודה של סוג המקרקעין, בקושאנים התורכיים, השם "ווקף" בעוד שמדובר היה בקרקע מסוג מירי אשר רק הכנסותיה הוקדשו לטובת הווקף. דוגמא לכך מביאים אלבק ופליישר בספרם:
"... בפועל במקרים רבים כתוב בקושאן בעמודה של סוג הקרקע 'וקף' למרות שבאמת הקרקע היא מירי ורק הכנסותיה הוקדשו לוקף – כך למשל אדמות הכפרים בית איכסה ונבי סמואל שבצפון ירושלים. רוב אדמותיהם הם וקף חסקי סולטן – שזה וקף גדול מאוד מן המאה השש עשרה אך כולו הקדשה של הכנסות הקרקע ולא של הקרקע עצמה. על חלק מהחלקות כתוב בסוג הקרקע 'וקף חסקי סולטן', אך על חלק קיצרו וכתבו רק 'וקף' למרות שהקרקע היא מירי מוקופה, כיוון שהיה כל כך מובן מאיליו שהשטחים הגדולים החקלאיים שמחוץ לערים ולכפרים הם מירי ולא מולכ, ולכן אם הוקדשו הם וקף לא אמיתי, הם מירי מוקופה, ולכן הסתפקו בלרשום 'וקף' בידיעה שיהיה ברור לכולם שזה וקף לא אמיתי. דבר שכמובן היה שגיאה, כי כיום כשצריך לבדוק מה סוג הקרקע צריך לקרוא את תיק הרישום הראשון מלפני 70 שנה, כדי לגלות, שזה וקף תחציצאת" (ראו: אלבק ופליישר, לעיל, בעמ' 83-32).