- זהו המקום להסביר מושג נוסף המופיע בתרגומים שהגישו המערערים וקשור למקרקעין שהוקדשו והוא הביטוי "אלמקאטעה" או "מוקטעה". מושג זה מבטא מצב בו קרקעות ווקף הוחכרו לחוכר אשר התחייב לשלם למחכיר מלבד מחיר הקרקע, תשלום שנתי קבוע לפי ההסכמה. במצב זה מקבל החוכר זכות בעלות על הבניינים והעצים שבנה ונטע, כלומר הקרקע נשארת ווקף והבניינים והעצים קניין פרטי. ויודגש, החוכר אינו מקבל בעלות על הקרקע ובתשלום שהוא משלם מזמן לזמן הוא מודה למעשה שהוא אינו בעל הקרקע גם אם יחזיק בה וישתמש בה במשך שנים רבות. כאשר מדובר בווקף מסוג מוקטעה מדובר בחכירה שהיא לזמן לא מוגבל (ראו: דוכן, לעיל, בעמ' 65-64).
- עוד מושג הדרוש ביאור כאשר מדובר במקרקעין שהוקדשו, הינו המושג "מולחק". מונח זה מופיע בתרגומים שהגישו המערערים לבית משפט זה, כך שלעיתים מופיע המונח ברישום סוג הקרקע בקושאנים התורכיים ונכתב: "האדמה וקף מולחק עבד רבו" או "וקף מולחק עבד רבו". המשיב 3 טען בתגובתו לתרגומים שהגישו המערערים כי הביטוי "מולחק" תורגם בטעות לערבית ובעקבותיו גם לעברית כ-"שייך" בעוד שמשמעות הביטוי מלמדת על סוג של ווקף לא ציבורי. עיון בספרות מלמד כי ווקף מסוג "מולחק" היה הקדש שהיה מסור להנהלת מנהל מיוחד והוא היה עומד רק תחת השגחת ופיקוח מיניסטריון הווקפים. נמצא כי סוג זה של הקדשות היה ברובו הקדשות משפחה [ראו: דוכן, לעיל, בעמ' 69; Frederic M. Goadby & Moses J. Doukhan The Land Law of Palestine 74 (1935) (להלן: The Land Law of Palestine)].
ההבדל בין קרקע מסוג מולכּ לבין קרקע מסוג מירי
- ההבדל המשפטי העיקרי בין מקרקעין מסוג מולכּ למקרקעין מסוג מירי הוא לעניין היקף הבעלות. בעוד שבמקרקעין מסוג מולכּ יש זכות בעלות מלאה, הן על הקרקע והן על המחוברים, לבעלים של מקרקעין מסוג מירי יש רק את זכות השימוש ואכילת פירות (ראו: דוכן, לעיל, בעמ' 44-43). זאת ועוד, מקרקעין מסוג מירי לא ניתן להקדיש בתור "הקדש אמיתי" (או "ווקף אמיתי"). "הקדש אמיתי" אפשרי רק במקרקעין מסוג מולכּ. כדי להקדיש מקרקעין מסוג מירי בתור "הקדש אמיתי" יש צורך לקבל צו מיוחד מאת הסולטאן, שבו מעביר הסולטאן את המקרקעין מסוג מירי לסוג מולכּ [ראו: עניין לוי, לעיל, בעמ' 238; דוכן, לעיל, בעמ' 63; אברהם טננבוים ואברהם קפלן "הקדשות בישראל – הדין הרצוי והמצוי" שערי משפט א(1) 75 (תשנ"ז)]. ב"ווקף שאינו אמיתי" מאחר ומדובר בקרקע מסוג מירי הבעלות אינה עוברת להקדש והזכות שיש בידיו הינה זכות השימוש ואכילת הפירות. ב"ווקף אמיתי", בקרקע מסוג מולכּ עוברת הבעלות בקרקע להקדש [ראו: אליהו כהן התיישנות והסדר במקרקעין 82 (1984)].