"אמת נכון הדבר שרישום חלקה, הגובלת בחלקה הנדונה, כאדמה מסוג פלוני, אינו מוכיח קונקלוסיבית גם את סוג הקרקע הנדונה; אבל כשיש ספק בדבר סוגה של קרקע פלונית, מותר להיזקק גם לראיות בדבר סוגן של הקרקעות הדומות שבאותה הסביבה" [ראו: ע"א 452/59 דאוד נ' אל-שאער, פ"ד טו 1392, 1395 (1961)].
- זאת ועוד, ברישום המנדטורי שצורף על ידי המומחה מטעם המשיבים צויין לגבי חלקה 23 בגוש 30092 (נשוא הערעור) כי מדובר בקרקע מסוג מירי (ראו: נספח מ-24 לחוות הדעת השנייה של המומחה מטעם המשיבים). בעמודה של תיאור הקרקע צויין כי מדובר בבתים (המומחה מטעם המשיבים ציין "עצים" ויוער כי איכות המסמך אינה טובה) על אדמת מירי. כלומר במפורש ניתן למצוא רישום הקובע כי מדובר בקרקע מסוג מירי.
- משעה שהמומחה מטעם המשיבים בדק את המקרקעין ומצא כי ניתן להסיק כי החלקות נשוא הערעור הינן מסוג מירי, היה על המערערים להביא ראיות לתמיכה בטענתם לפיה מדובר במקרקעין מסוג מולכּ או לחלופין כי ניתן צו מאת הסולטאן המעביר את הקרקע מסוג מירי למולכּ (ראו והשוו: עניין לוי, לעיל, בעמ' 238). המערערים לא הצליחו לעמוד בנטל זה והראיות שהוצגו על ידם אינן מספיקות כדי לסתור את הרישום בלשכת רישום המקרקעין ואת האמור בחוות דעתו של המומחה מטעם המשיבים וההסברים המפורטים בה.
- אשר לטענה כי מדובר במקרקעין שהוקדשו והם מסוג מוקטעה, לדידי טענה זו תמוהה שכן היא עומדת בסתירה לטענה אחרת של המערערים ביחס לתקופת החכירה של המקרקעין למיוחס. מן הצד אחד נטען על ידי המערערים כי המקרקעין הוחכרו למיוחס לתקופה של 90 שנה ומן הצד השני נטען כי מדובר בחכירה מסוג מוקטעה. חכירה מסוג זה האחרון הינה כאמור חכירה לתקופה בלתי מוגבלת כפי שמציין דוכן בספרו, אליו מפנים המערערים עצמם (ראו: דוכן, לעיל, בעמ' 64 וכן סעיף 10 לסיכומי המערערים מיום 30.10.2007). על חכירה מסוג מוקטעה ועל הפרקטיקה שהתפתחה בשל האיסור לבטל ווקף עמד בית משפט השלום בירושלים בת"א (ירושלים) 9285/07 ווקף אסלמי המנוח סאלח עומר נסייבה נ' הקדש ציפורה והרב מאיר מייזל ([פורסם בנבו], 22.6.2008):
"למרות החוקים הברורים, הרי פותחו דרכים 'להערים, על הדרישה [לפיה אסור לבטל ווקף – י.ד.]. שתיים מדרכים אלו כונו 'אגראטיין' ו- 'מוקטעה' (נקראה 'חכר' במדינות שונות). במקרה שלפנינו מדובר על מוקטעה. קרי, למרות שהקרקע היא ווקף, הרי הבנינים נמכרים כ'מולק' ולפי הדין הקרקע הולכת אחרי המקרקעין. מטרת אמצעי זה הייתה בפירוש ובבירור לעקוף את הדרישה הפורמלית שהווקף לא יימכר. תיאורטית נשארה בידי הווקף המוכר זכות בעלות ערטילאית (על הקרקע בלבד) אך למעשה ולכל תכלית אחרת הקרקע עברה לידי הקונה" (ראו: שם, בפסקה 31).