- זאת ועוד, כפי שכבר הובהר כאשר מדובר בחכירה מסוג מוקטעה המקרקעין "הולכים" אחר המחוברים:
"The land of Waqfs let at a Muqata'a rent is
subject to the buildings, trees or vines upon it.
Consequently, into whosoever's ownership the buildings, trees or vines may come, the Waqf land as subject to them comes also into his possession" (The Land Law of Palestine, at p. 83).
- בנוסף, כל עוד ניתן למצוא סימן למבנים או נטיעות על המקרקעין, הבעלים של המחוברים שומר על זכות החזקה במקרקעין ולא ניתן לבטלה. גם במקום בו לא ניתן למצוא עוד סימן או זכר למבנים או נטיעות, אבל המחזיק של המקרקעין ממשיך לשלם את התשלום הנדרש, לא ניתן לבטל את החזקתו במקרקעין:
"As long as there are traces of buildings, trees or vines on a Muqata'alu Waqf site, the owner of the buildings, trees or vines keeps possession of the site.
But as long as the person who possesses the site duly pays the rent at the right time, the Mutwally cannot cancel this rent and take the site out of the hands of the possessor, even if no trace of buildings, trees or vines remain" (see: The Land Law of Palestine, at p. 85).
- ויודגש, הרישום מוקטעה ואזכור הווקף מופיעים בקושאנים שתורגמו על ידי המערערים אך ורק בציון סוג המקרקעין ולא הוצג כאמור רישום בו הופיע בקושאן ווקף עבד רבו כבעלים של החלקות. להפך, בחלק מהקושאנים המתורגמים שהגישו המערערים מופיע תחת העמודה "הבעלים הקודם" שמו של מיוחס. בחלק אחר מהקושאנים מופיע שמו של מיוחס כמחזיק.
- אשר על כן, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב גם בקביעה זו של בית המשפט המחוזי אשר מצא כי המקרקעין נשוא הערעור הינם מסוג מירי וכי ההקדש בו מדובר הינו "הקדש לא אמיתי".
"חכּר" והקבלות שהציגו המערערים
- המערערים טוענים כאמור כי החלקות הוחכרו על ידי הממונה על הווקף למיוחס אשר חילק את החלקות והחכירן לאחרים, כאשר החוכרים נהגו לשלם "חכּר". תשלום ה"חכּר", כך נטען, הינו עדות לכך כי המקרקעין היו אך ורק בשימושם של החוכרים ולא בבעלותם. בעניין זה אף נטען כי "הוגשו עשרות קבלות בדבר תשלום 'חכר' ששולם ע"י מורישיהם של הנתבעים עת רכשו את הזכויות" (ראו: סעיף 19 לסיכומיהם של המערערים מיום 30.10.2007). בעניין הקבלות נטען כי בית המשפט המחוזי חרג מסמכותו כאשר קבע כי הקבלות אינן קבילות, כאשר בהחלטה קודמת מיום 16.2.2003 נקבע כי הקבלות הן ראיות קבילות.
- בפתח הדברים בעניין זה אעיר, כי לא מצאתי מקום להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי לעניין קבילותן של הקבלות. בהחלטה מיום 16.2.2003 קבע בית המשפט המחוזי: