"הקבלות ת/3 יקובלו כראיה מכיוון שנראה לי שהם היו במשמורת של המשפחה הנראית לי כמשמורת כשרה.
השאלה היחידה שתעמוד לדיון היא מה משקל הקבלות".
- בפסק דינו הסביר בית המשפט המחוזי מדוע הגיע למסקנה כי לא ניתן ללמוד על כך שתוכנן של הקבלות הינו אמת, וזאת בהתבסס על סעיף 43 לפקודת הראיות:
"תחילה סברתי כי התנאי שהקבלות היו במשמורת נאותה התקיים. אך בשלב זה, לאחר שנשמעו כל הראיות, אני סבור כי החזקה העובדתית הופרכה, במיוחד שאחד המותוולים הורשע ונידון למאסר על זיוף מסמכי הווקף. כל שניתן ללמוד על הקבלות הוא גילן, אך לא שתוכנן אמת".
- בהמשך דן בית המשפט המחוזי בהרחבה בתהיות וסימני השאלה העולים מן הקבלות ומשפיעים על משקלן ההוכחתי (ראו: לעיל, בפסקה 14). בנסיבות אלה, מקובלים עלי נימוקיו של בית המשפט המחוזי ולא מצאתי כי הוא חרג מסמכותו או שישנה סיבה אחרת להתערבות בקביעתו בעניין זה.
- משנמצא כי אין בקבלות כדי ללמד על תשלום דמי חכירה כנטען על ידי המערערים, יש לבחון האם במסמכים אחרים שהגישו המערערים ישנה עדות לכך ששולמו דמי חכירה – "חכּר". הצדדים מפנים לספרו של דוכן לבחינת פירוש המושג "חכּר" או כפי שהוא מכונה בספרו של דוכן "היקר". נמצא כי למושג זה היתה משמעות כפולה: האחת, חכירה של נכסי הקדש לזמן מוגבל, והשנייה, דמי חכירה. בארץ ישראל השתמשו במושג "חכּר" לציון חכירה ודמי חכירה של הקדש כפרי- כגון, קרקע לחקלאות, לגנים, לכרמים וכדומה (ראו: דוכן, לעיל, בעמ' 64). בענייננו טוענים המערערים כי מדובר במשמעות השנייה של הביטוי "חכּר", קרי כי מדובר בתשלום דמי חכירה. ואולם, עניין זה מעורר קושי מאחר ובספרו של דוכן, אליו מפנים המערערים עצמם, עולה כי השימוש בביטוי "חכּר" נעשה לגבי הקדש כפרי אשר לא מתאים למקרה דנן העוסק בחלקות שהוקמו עליהם מבנים (כפי שעולה מהתרגומים למסמכים שהמערערים עצמם הגישו לבית משפט זה). ויודגש, ווקף כפרי נבדל מווקף עירוני. בווקף עירוני, אשר כונה "אלמוסקפאת" היה מדובר בקרקעות שעליהן כל מיני בנינים; ואילו בווקף כפרי, אשר כונה "אלמסתע'לאת" היה מדובר בקרקעות בכפר הנתונות לעבודה, כדוגמת: גנים, כרמים ופרדסים, אשר הכניסו הכנסה מסוימת לקופת ההקדש (ראו: דוכן, לעיל, בעמ' 63).
- בעניין תרגום הביטוי "חכּר" טען המשיב 3 בתגובתו לתרגומים שהגישו המערערים כי תרגום הביטוי "חכּר" ל"דמי חכירה" או "דמי חכירה שנתיים" "הוא שגוי ומגמתי" שכן בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו כי מדובר היה בתשלום לממונה על הווקף בעת העברת הזכויות בקרקע מסוג ווקף, מעין "דמי הסכמה".
- למושג "חכּר" משמעויות שונות, ראינו כי דוכן בספרו ציין כי למושג זה שתי משמעויות: הראשונה, חכירה של נכסי הקדש לזמן מוגבל; והשניה, הינה דמי חכירה של הקדש כפרי (בהקשר של ארץ ישראל). פירוש נוסף ניתן למצוא בספרו של אהרן בן שמש חוקי הקרקעות במדינת ישראל 35 (1953) בו מצויין כי "חכּר" הינם "דמי-חכירה הנהוגים רק בהקדש שלם". במקום אחר ניתן למצוא כי המושג "חכּר" מופיע בהקשר של מושג אחר – מוקטעה: