(ד) קבלות – המערערים הגישו לבית המשפט המחוזי אסופה של קבלות שלטענתם מלמדת כי קודמיהם של המשיבים נהגו לשלם עבור זכויותיהם במקרקעין. לטענת המערערים הדבר מעיד על הודיית המשיבים (או קודמיהם) כי הזכות שהוקנתה להם היתה זכות חכירה בלבד. בתחילה סבר בית המשפט המחוזי כי התנאי שהקבלות היו במשמורת נאותה [הקבוע בסעיף 43 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א – 1971 (להלן: פקודת הראיות)] התקיים, אולם בהמשך נקבע כי החזקה העובדתית הופרכה וכי כל שניתן ללמוד על הקבלות (לאחר שנבדקו על ידי המז"פ) הוא גילן אולם לא שתוכנן הוא אמת.
(ה) תזכיר תביעה – המערערים טוענים כי המערער 2 הגיש לפקיד ההסדר הירדני תזכיר תביעה בנוגע לזכויותיו במקרקעין כאשר הוא צירף לתביעתו "תעודת רישום מנדטורית שמקורה בקושאן טורקי משנת 1315, וכן הסכם בקשר לחלוקת הזכויות בינו לבין המערער 1 משנת 1928". יוער כי אותו קושאן טורקי לא נמצא במסמכים שהגישו המערערים לבית משפט זה. כן יצויין כי בתרגומים שהוגשו על ידי המערערים לבית משפט זה ביום 21.2.2010 מצויין כי לא מדובר בתזכיר תביעה אלא במכתב שהוא "מעין תזכורת תביעה". בסיכומים מיום 30.10.2007 נכתב כי מדובר ב"מכתב תזכורת תביעה בשם אביו של המערער 2". מאותו מכתב (או יותר נכון תרגומו של המכתב כפי שהוגש כאמור על ידי המערערים לבית משפט זה ביום 21.2.2010), שנשלח לטענת המערערים לממונה על ההסדר הירדני, כותב אביו של המערער 2 כי הוא:
"הבעלים של 9 חלקים מתוך 24 חלקים באדמה הידועה באלמקאע או אלנקאע מאדמות שיח' ג'ראח בירושלים, שבשותפות עם ווקף עבד רבו מעו אלסעדי שהוא הבעלים על היתר הנמצאות בגוש 30092 ו-30095 והמושכרת ע"י לממונה מר מוחמד חוסין מעו אלסעדי, השכרה בלבד, חלק מאדמה זו מושכר ליהודים ע"י הממונה על ווקף עבד רבו, הידוע כ 'קובאניית אום הארון'... ע"כ הנני מבקש מכבודכם לרשום את החלק הנ"ל על שמי לפי שטר הבעלות שלי הרצ"ב לבקשתי זו שהיא קושאן תורכי בשמי".
זהו המקום להעיר כי בתרגום המסמך המופיע בסיכומי המערערים מיום 30.10.2007 מופיעה בסוף התרגום הערה מטעם המתרגם לפיה "התאריך הזה [תאריך שליחת המכתב, בשנת 1960 – י.ד.] מעלה ספקות לגבי מהימנותו. צילום הבול לא ברור אם הוא ירדני. נראה, כאילו מתקופת הבריטים".
- לאחר סקירת המסמכים העיקריים העומדים במרכז המחלוקת, אעבור כעת לתיאור פסק דינו של בית המשפט המחוזי בפרשה.