הטענות בערעור
- המערערים טוענים כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר דחה את תביעתם תוך התעלמות ממסמכים שהוגשו לבית המשפט המחוזי המוכיחים, לטענתם, כי הבעלות בחלקות הינה של המערער 1 בשיעור של 17/24 ושל המערער 2 בשיעור של 7/24. המערערים טוענים כי החלקות הוחכרו למיוחס לתקופה של 90 שנה, תקופה אשר הסתיימה בשנת 1979. כן נטען, כי עבור הזכויות נהגו החוכרים לשלם לווקף "חכּר". תשלום ה"חכּר", כך נטען, הינו ראיה לכך שהמשיבים הודו כי הקרקע הנמצאת בשימושם אינה בבעלותם.
- עוד נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי סוג הקרקע במקרה שלפנינו הינו מירי, על אף שמסמכי המערערים, חוות הדעת מטעמם ומסמכי המשיבים שצורפו לחוות הדעת של המומחה מטעמם, קובעים שהקרקע נשוא הדיון הינה מסוג ווקף ומסוג מולכּ.
- המערערים מוסיפים ומלינים על החלטת בית המשפט המחוזי להעביר את מסמכיהם לבדיקת המז"פ, על אף שלא היתה בקשה כזו מצד מי מהמשיבים. בעניין זה נטען, כי בית המשפט המחוזי חרג מסמכותו. המערערים טוענים כי עשו כמצוות בית המשפט המחוזי ופנו למשרדי הווקף שבבית הדין השרעי בירושלים, אך למרבה הצער, הנהלת הווקף סירבה לבדיקת המסמכים.
- עוד נטען, כי לא היה מקום לייחס חשיבות עליונה לאי הגשת מסמכים מקוריים, כאשר אלה אינם נמצאים ברשותם של המערערים ומוחזקים בבית הדין השרעי בירושלים ואשר על פי החלטת בית המשפט המחוזי אף הוצגו בפניו ונשמרו בכספת בית המשפט כחודש ימים על מנת לאפשר לבאי כוח המשיבים לעיין בהם. המערערים טוענים כי אין זה ראוי כי בית המשפט המחוזי יטיל דופי בבית הדין השרעי בירושלים ובמשרדי הווקף בקשר למסמכים שנערכו לפני למעלה מ-100 שנה.
- בנוסף, נטען כי המערערים פנו ללשכת ההסדר הירדנית והמציאו אישור מטעמה המאשר כי ברשותם מסמכי ההסדר שהוגשו לה עת החלו פעולות ההסדר, ובין היתר שטר ההקדש שניתן בבית הדין השרעי בירושלים וכן שטר החכירה כולל אישורים בדבר תשלומי "חכּר" וההקדש. נטען, כי האישור אף הוצג ואושר בפני קונסול ישראל ברבת עמון.
- כן נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי עת ייחס חשיבות יתר לאי הגשת תרגומים של המסמכים, שעה שרוב המסמכים תורגמו, ואף בית המשפט המחוזי נטל על עצמו את מלאכת התרגום.
- לבסוף, נטען כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי תביעתם של המערערים התיישנה או שהיא נגועה בשיהוי.
- במסגרת סיכומיהם העלו המערערים טענות נוספות שלא נזכרו במפורש בהודעת הערעור. המערערים טענו כי לא מדובר בתביעה אזרחית רגילה בה עתר התובע לזכויות במקרקעין ונטל ההוכחה רובץ עליו, אלא מדובר מתביעה שהועברה על ידי פקיד ההסדר לבית המשפט. מכאן שהמערערים מלינים על קביעתו של בית המשפט המחוזי לפי הנטל ההוכחה רובץ עליהם.
- המערערים אף טענו כי נפל פגם בדרך התנהלות הדיון בבית המשפט המחוזי. על פי הנטען, נגרם להם נזק בשמיעת עדותו של המומחה מטעם המשיבים מאחר ועדותו נשמעה בפני המתמחה של כבוד השופט מ' רביד וכך נוצר מצב בו פסק הדין המבוסס על חוות הדעת של אותו מומחה ניתן כאשר בית המשפט המחוזי כלל לא שמע את המומחה ולא התרשם מעדותו באופן ישיר. עוד נטען, בעניין חוות הדעת של המומחה מטעם המשיבים, כי היה על בית המשפט המחוזי לבדוק את המסמכים בעצמו ולא לקבל כמובן מאליו את האמור בחוות הדעת.
- המערערים טענו בנוסף, כי ברישומי הטאבו המנדטוריים מופיע, בין היתר, המושג "מוקאטעה" שמשמעותו חכירה כפולה ובית המשפט המחוזי התעלם מכך.
- לבסוף, העלו המערערים את הטענה לפיה כאשר הוסבו הרישומים המנדטוריים לרישומים ממוחשבים, השמיטו בלשכת רישום המקרקעין, ביודעין, מונחים ומושגים שהופיעו ברישומים המנדטוריים והדבר נעשה במרמה "במטרה לסלול את הדרך לשלילת זכויות התובעים".