- עיריית ירושלים טענה בתגובתה כי המערערים זנחו את טענתם לפיה בית המשפט המחוזי שגה כאשר הורה לרשום את השטחים הציבוריים בחלקות על שם העירייה ומשכך, הערעור, ככל שהוא מופנה כלפי עיריית ירושלים דינו להידחות. ביום 5.1.2009 קבענו כי נוכח הסכמתו של בא כוח המערערים, הדרכים (השטחים הציבוריים) יישארו רשומות על שם עיריית ירושלים ורשמנו לפנינו כי המערערים אינם מבקשים לשנות בעניין זה מקביעותיו של בית המשפט המחוזי.
תגובת המדינה
- המדינה חוזרת בתגובתה על עמדתה כפי שהוצגה בבית המשפט המחוזי לפיה בהתאם להחלטת בית המשפט באשר לזהות בעלי המקרקעין שהופקעו על ידה כדין, תשלם המדינה פיצויי הפקעה כחוק למי שהיו בעלי המקרקעין ערב ההפקעה. כבוד הרשם [כתוארו אז] ד"ר י' מרזל בהחלטתו מיום 23.12.2007 קבע כי המדינה פטורה מהתייצבות בהליך וכי היא תסווג כמשיבה פורמאלית.
תגובת המערערים לתשובת המשיבים
- המערערים חוזרים וטוענים כי בית המשפט המחוזי לא עיין כראוי במסמכים שהונחו בפניו כאשר לטענתם המסמכים שהציגו רובם ככולם הינם מסמכים ישנים שמקורם בבית הדין השרעי ושמורים בלשכת הסדר המקרקעין בירושלים והועברו לבית המשפט המחוזי ומעידים כי הבעלות בחלקות היא שלהם.
- עוד נטען, כי זכויות המערער 1 היו מסוג מולכּ ולאחר שאלה הוקדשו המקרקעין הפכו לקרקע מסוג ווקף. זכויותיו של המערער 2, כך נטען, "מעוגנות ברישום המנדטורי שניתן למורישו... המבוסס על קושאן עות'מאני מס' 44 מחודש ינואר 315 ובו נאמר מפורשות שזו היא אדמת אלמקאע וזכויותיו של דרוויש חג'אזי הינן 9/24 מסה"כ הזכויות הנזכר בתזכורת התביעה שהוגשה לפקיד המסדר".
- המערערים מוסיפים וטוענים, כי המקרקעין הוחכרו על ידי המערער 1 למיוחס לאחר שהמערער 1 קיבל את הרשות לעשות כן על ידי בית הדין השרעי, כמפורט בחיג'ה שרעיה ואילו המערער 2 מסר את הסכמתו להחכרת זכויותיו באמצעות המערער 1 כעולה מהמסמך משנת 1928 (ראו: נספחים ה3 ו-ה4 לתיק המוצגים של המערערים מיום 30.10.2007). מיוחס, כך נטען, חילק את המקרקעין לחלקות שונות ומכר את זכות השימוש שקיבל מהמערער 1. נטען, כי המקרקעין נשארו בבעלות הווקף ואילו המחוברים נרשמו בבעלות החוכרים.
- עוד נטען, כי עיון בכל המוצגים שצורפו מלמד כי כאשר בוצעו עסקאות בין החוכרים המעבירים לבין החוכרים הנעברים, פנה רשם המקרקעין אל הממונה על הווקף בירושלים והעביר לו את פרטי העסקה וביקש ממנו לגבות דמי חכירה בהתאם, ולאחר שהממונה על הווקף קיבל את בקשתו של רשם המקרקעין הוא השיב לו כי דמי החכירה המבוקשים שולמו לו על ידי מבקש ההעברה או בקשר לאותה עסקה (בה הועברו כאמור זכויות החוכרים המעבירים לידי החוכרים הנעברים).
- המערערים טוענים כי ההסדר בחלקות מעולם לא נרשם בשם האפוטרופוס לנכסי האויב וכל שנרשם הוא "שהבעלים לא הוסדר" ו"כי החלקה בסכסוך".
- לבסוף, נטען כי אין מקום לטעון להתיישנות או לשיהוי שכן בעת ששילמו המשיבים לווקף את דמי החכירה הם הודו כי כל מה שיש להם במתחם הינו זכות שימוש במקרקעין שבבעלות הווקף מסוג "מוקאטאעה מולחק", "קרי חכירה לזמן ארוך במקרקעין מסוג ווקף משפחתי". נטען כי זכויות החכירה של מיוחס הסתיימו רק בשנת 1979.