דיון והכרעה
- לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובנספחים הרבים שצורפו על ידם, לרבות התרגומים שצורפו בשלב מאוחר יותר על ידי המערערים ותגובת המשיבים לתרגומים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות וכך אציע לחברותיי לקבוע.
התערבות בממצאים עובדתיים
- בפתח הדברים אבקש להעיר כי עיקר טענותיהם של המערערים עניינן השגות לגבי ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי. כידוע, הלכה היא כי ערכאת הערעור תתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים וקיצוניים, כאשר מתגלית למשל שגיאה עקרונית בסיסית בממצאים העובדתיים שנקבעו משום שאין להם עיגון בחומר הראיות או במקום שהם אינם מבטאים נאמנה את שעולה מבחינת מכלול הראיות [ראו: פסק דינה של חברתי השופטת מ' נאור בע"א 989/03 א' חטר-ישי, משרד עורכי דין נ' חיננזון, פ"ד נט(4) 796, 807 (2005); וכן דבָרי בע"א 10854/07 פיקהולץ (בדנר) נ' Sohacheski ([פורסם בנבו], 17.3.2010) בפסקה 43; ע"א 4126/05 חג'אזי נ' עמותת ועד עדת הספרדים ([פורסם בנבו], 20.6.2006) בפסקה י"א (להלן: עניין חג'אזי)]. במקרה דנן פסק דינו של בית המשפט המחוזי מפורט ומנומק ומתבסס הן על הראיות והעדויות שהוצגו בפניו והן על חוות הדעת שהוגשו על ידי המומחים מטעם הצדדים ולא מצאתי כי נפלו בו פגם או שגיאה, לא כל שכן פגם או שגיאה עקרונית היורדים לשורש הדברים בהערכת הראיות ובקביעת העובדות המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור. כפי שאפרט להלן, הראיות וחוות הדעת שהוצגו על ידי הצדדים מובילות למסקנה לפיה הרישום במרשם המקרקעין משקף נכונה את מצב הזכויות בחלקות, וכי לא הוכח שהבעלות במקרקעין שייכת למערערים.
- כפי שציינתי, במקרה דנן פסק דינו של בית המשפט המחוזי לא התבסס אך ורק על הראיות שהוצגו לו אלא גם על חוות דעת המומחים שהוגשו על ידי הצדדים. בטרם אתייחס לאותן חוות דעת אבקש לייחד מספר מילים לטענתם של המערערים בעניין שמיעת עדותו של המומחה מטעם המשיבים בפני המתמחה של כבוד השופט מ' רביד.
עדות לפני המתמחה
- המערערים מלינים כאמור, על כך שעדותו של המומחה מטעם המשיבים נשמעה בפני המתמחה של כבוד השופט מ' רביד ולטענתם בהתנהלות זו נפל פגם שכן השופט לא יכול היה להתרשם באופן בלתי אמצעי מעדותו של המומחה. טענה זו שנטענה על ידי המערערים הופיעה לראשונה בסיכומיהם לבית משפט זה. תקנה 415 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי מערער לא יטען טענה שלא פורשה בכתב הערעור אלא ברשות בית המשפט ואם הראה טעם מספיק למחדלו. משכך הם הדברים, ניתן היה לקבוע כי יש לדחות את טענתם זו של המערערים ולו בשל טעם זה. ואולם, גם אם נתיר את הבאת הטענה ונתייחס אליה לגופה, הרי שדינה להידחות. תקנה 171(א) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת: