לעניין זה אציין כי בשורה ארוכה של פסקי דין קבע בית משפט זה, עוד לפני שנים רבות ובהקשרים שונים ומגוונים, כי בהיעדר הסמכה מפורשת הקובעת אחרת, כאשר רשות מבצעת פעולה העשויה להשפיע על חופש הביטוי, אין היא רשאית להביא בחשבון את תוכנו של הביטוי. כך, למשל, כבר לפני קרוב לחמישים שנה קבע בית משפט זה, בהקשרן של הפגנות, כי: "לא מן הראוי הוא כי תהלוכה פלונית תזכה לכוח המשטרה הדרוש לקיומה, ואילו תהלוכה אלמונית לא תזכה בו, רק לאור השוני האידיאולוגי של תוכן ההפגנה. המשטרה אינה ממונה על האידיאולוגיה. עליה להקצות את כוחותיה לפי הצרכים ולא לפי הדעות" (בג"ץ 148/79 סער נ' שר הפנים והמשטרה, פ"ד לד(2) 169,179 (1979); וראו גם: בג"ץ 153/83 לוי נ' מפקד המחוז הדרומי של משטרת ישראל, פ"ד לח(2) 393,412 (1984); בג"ץ 6536/17 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' משטרת ישראל, פסקה 20 לחוות דעתו של השופט ע' פוגלמן [נבו] (8.10.2017)).
כמו כן, בהקשר של חלוקת כספי תמיכות מטעם המדינה, קובעת פסיקתו העקבית של בית משפט זה כי אף שלאיש אין זכות קנויה לקבלת תמיכה מהמדינה, משהחליטה המדינה להעניק תמיכה בתחום נתון, עליה לבסס את חלוקת הכספים על שיקולים עניינים, ובכלל זה להימנע מהפליה בין נתמכים על בסיס עמדתם הפוליטית או האידיאולוגית (ראו, למשל: בג"ץ 1/98 כבל נ' ראש ממשלת ישראל, פ"ד נג(2) 241,261 (1999); עניין הבית הפתוח, בעמ' 36; בג"ץ 7647/16 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שרת התרבות והספורט, פסקאות 79-76 לפסק דינו של המשנה לנשיאה ח' מלצר [נבו] (13.5.2020) (להלן: עניין האגודה לזכויות האזרח); להרחבה בסוגיה זו ראו: אורי אהרונסון, הילה שמיר וגיא פריבר, "מה בין חופש הביטוי ל'חופש המימון'? על תשלומי העברה מותנים ועל חופש הביטוי הפוליטי במדינת הרווחה" משפטים נד 109 (2026)).
באופן דומה, נקבע כי בהיעדר הסמכה מפורשת בחוק או בחוק עזר עירוני, ראשי עירייה או רשות מקומית אינם רשאים לפסול פרסום או להסיר שלטים אך ורק בשל תוכנם, או בשל חוסר התאמה בין המסר המובע בהם לבין ערכי הרשות או ערכי רוב תושביה (ראו, למשל: עע"מ 1798/20 עמותת פורום המזרח התיכון ישראל נ' עיריית תל אביב-יפו, פסקאות 8-7 לחוות דעתו של חברי השופט א' שטיין [נבו] (7.1.2021); עע"מ 4058/16 עיריית גבעת שמואל נ' מכון אריק לפיוס סובלנות ושלום ע"ש אריה צבי פרנקנטל הי"ד, פסקה 13 לפסק דינו של השופט י' דנציגר (26.6.2017)).