מכאן מבקשים העותרים ללמוד גזירה שווה: כשם שדי בכך שחבר אחד בגוף קולגיאלי נגוע בניגוד עניינים כדי "להדביק" את הגוף כולו ב"נגיף הפסלות", כך גם, לשיטתם, די בכך שאחד מחברי הגוף שקל שיקול זר כדי להביא לפסילתה של ההחלטה כולה, יהא מספרם או מעמדם של יתר החברים אשר יהא.
אין בידי לקבל טענה זו, ודאי לא באופן הגורף שבו נטענה.
- תחילה אציין כי ספק בעיניי אם זו אכן ההלכה שנקבעה בעניין אילן, אף ביחס לעילת ניגוד העניינים שנדונה שם. כך, בעניין אילן, מיד לאחר הדברים המצוטטים לעיל, המשיך השופט מ' חשין וציין כי בנסיבות אותו עניין נכון וראוי היה להחזיר את הדיון לבית הדין האזורי לעבודה, על-מנת שזה יקבע ממצאים עובדתיים ברורים באשר להשפעה בפועל של חברי הוועדה שהיו נגועים בניגוד עניינים על שיקול דעתם של יתר חברי הוועדה (שם, בעמ' 845-843; אף שבאותו עניין נמנע בית המשפט מלעשות כן, הדבר נבע אך מחלוף הזמן מאז קיום דיוני הוועדה). דומה, אפוא, כי גם השופט מ' חשין לא ראה בקביעתו כלל גורף וקטגורי, שלפיו ניגוד עניינים אצל חבר אחד "מדביק" בהכרח את יתר חברי הגוף, אלא ביקש בסופו של דבר לבחון האם ההשפעה האמורה אכן התממשה בפועל.
יתר על כן, אף אם אניח, מבלי לקבוע מסמרות בדבר, כי זהו אכן הכלל שנקבע בעניין אילן ביחס לעילת ניגוד העניינים, אינני סבור כי יש מקום להחיל כלל דומה, באופן גורף, גם על עילת השיקולים הזרים. זאת, שכן, ביסוד עילת ניגוד העניינים מונח טעם מיוחד, שאינו רלוונטי באותה מידה לענייננו: השמירה על מראית פני הצדק ועל אמון הציבור ברשויות (ראו, למשל: בג"ץ 8467/10 זיק דינור בע"מ נ' שר התעשייה, המסחר והתעסוקה, פסקה 44 לפסק דינו של השופט ע' פוגלמן והאסמכתאות שם [נבו] (29.11.2011)). טעם זה מצדיק אולי לנקוט גישה מחמירה ולמנוע כהונה אפילו של חבר אחד הנגוע בניגוד עניינים, בבחינת "מניעת הרע בטרם יארע" (בג"ץ 531/79 סיעת "הליכוד" בעיריית פתח-תקוה נ' מועצת עיריית פתח-תקוה, פ"ד לד(2) 566,572 (1980)). ברם, משעה שמבקשים אנו לבחון בדיעבד, לאחר מעשה, האם החלטה שכבר התקבלה נגועה בשיקול זר, שיקול מראית פני הצדק מאבד במידת מה ממשקלו, ויש לאזנו מול המשמעות וההשלכות של ביטול החלטה שכבר ניתנה. על כן, לטעמי יש להעמיד במרכז את השאלה האם השיקול הזר אכן היה דומיננטי בהחלטה שהתקבלה בפועל (להבדל זה בין עילת השיקולים הזרים לעילת ניגוד העניינים ראו: בג"ץ 427-10-25 התנועה למען איכות השלטון בישראל (ע"ר) נ' ממשלת ישראל, פסקה 49 לפסק דינו של המשנה לנשיא נ' סולברג [נבו] (28.12.2025); בג"ץ 415/19 לוי נ' שר הפנים, פסקה 19 לפסק דינו של השופט מ' מזוז [נבו] (21.4.2020)).