אשר לאלוף (במיל') רון-טל - מבלי להביע עמדה באשר לשאלה אם ניגוד העניינים שיוחס לו הצדיק, לגופו של עניין, את פרישתו מן הוועדה, סבורני כי יש לייחס משקל של ממש לעצם העובדה שהוא עצמו סבר כי עליו לפרוש ממנה. זאת, שהרי האופן שבו אדם המכהן בתפקיד תופס את יכולתו לפעול באובייקטיביות, ואת החשש לפגיעה במראית פני הצדק הנובעת מכהונתו, מהווה, כשלעצמו, אינדיקציה משמעותית לקיומו של קושי ממשי בהקשר זה.
- לא למותר לציין בהקשר זה, כי בעוד שניתן למצוא בין חברי הוועדה מי שיש טעם טוב להניח כי ימליץ על סגירת התחנה, דומה כי לא נמצא בין חבריה אף לא חבר אחד שהיה טעם טוב להניח כי דעתו נוטה דווקא לכיוון ההפוך - קרי, להשארת התחנה במתכונתה הנוכחית. כך, לא נמנה עם חברי הוועדה איש שלגביו יש בסיס להניח כי שיקולים הנוגעים לחופש הביטוי או לעיתונות חופשית ועצמאית עומדים בראש מעייניו, וכי החשש מפני הטלת מורא על גורמי תקשורת, ובכלל זה על השידור הציבורי, צפוי להשפיע עמוקות על עמדתו. יתרה מכך, לא נמנה עם חברי הוועדה אף לא חבר אחד שעיסוקו המרכזי והמובהק הוא בתחום העיתונות.
- התמונה המצטיירת אפוא, גם בהקשר של הרכב הוועדה, היא כי לטיעוני העותרים והיועצת המשפטית לממשלה יש בסיס איתן: ספק רב אם בהקמתה של הוועדה, ולו לנוכח הרכבה כמתואר לעיל, יש כדי להפיג ולו במעט את החשש שההחלטה על סגירת תחנת גלי צה"ל נקבעה מראש, ובעטיו של השיקול הפסול. למעשה, יש טעם טוב לסבור כי ההפך הוא הנכון: לא זו בלבד שהרכב הוועדה אינו מסיר את החשש, אלא שהוא אף מחזק אותו.
ב.3. סיכום ביניים
- בנקודה זו של הדיון ניתן לעצור ולסכם עד לכאן: על רקע כל האמור לעיל, סבורני כי ניתן להסיק כי השרים קרעי וכ"ץ - שהיו השושבינים המרכזיים והמובילים של המהלך לסגירת גלי צה"ל, מיוזמתו הראשונית ועד לגיבוש ההצעה שהובאה לאישור הממשלה - שקלו את השיקול הפסול בעת קידום ההחלטה על סגירת התחנה, וכי שיקול זה נמנה, למצער, עם השיקולים המרכזיים שהנחו אותם - אם לא היה המרכזי שבהם.
ודוק, כפי שציינתי לעיל, הקביעה כי מדובר בשיקול פסול אינה נסמכת על כך שהשרים קרעי וכ"ץ החזיקו בהשקפת עולם או באידיאולוגיה מסוימת ביחס לשאלת קיומה של תחנת רדיו צבאית העוסקת באקטואליה. שיקול כגון זה, התומך בצמצום מעורבותו של צה"ל בשידורי חדשות ואקטואליה מטעמים עקרוניים של הפרדה בין צבא לפוליטיקה, או שיקול כלכלי-אידיאולוגי השולל מימון ציבורי לפעילות מסוג זה - הוא שיקול ענייני לחלוטין שאין כל מניעה לשוקלו, וכפי שראינו, יש לו ביטוי מסוים גם בדברי השרים עצמם. אלא שהניתוח שערכתי לעיל מלמד כי לצד שיקול לגיטימי זה, נשקל גם (ובעיקר), ובאורח בולט ועקבי, כשיקול דומיננטי, שיקול שונה במהותו: שיקול שבבסיסו תוכן הדברים שהושמעו בשידורי התחנה, ובפרט זיהויו, בעיני השרים, כתואם את עמדותיו של צד אחר של המפה הפוליטית.
- ואולם, בכך ששוכנעתי כי השרים קרעי וכ"ץ שקלו את השיקול הפסול כשיקול דומיננטי - לא די. ההחלטה העומדת במוקד העתירות שלפנינו אינה החלטת השר כ"ץ להקים את הוועדה, ואף לא החלטתו לאמץ את המלצותיה. ההחלטה נושא העתירות היא החלטת הממשלה מיום 22.12.2025. השרים קרעי וכ"ץ, חרף היותם רלוונטיים במיוחד לעניין מושא ההחלטה, הם רק שניים מבין חברי הממשלה שהצביעו על אימוצה של אותה החלטה. משכך, מתעוררת בנסיבות עניינו השאלה הבאה: כיצד ניתן לקבוע כי גוף קולגיאלי - בענייננו, הממשלה על שריה - "שקל" שיקולים זרים, שעה שהשיקול הפסול מיוחס במישרין רק לשניים מבין חבריו? לבחינת שאלה זו אפנה עתה.
ב.4. בחינת החלטת הממשלה והאתגר ביישום עילת השיקולים הזרים על גוף קולגיאלי
- כאמור לעיל, אחד האתגרים המרכזיים שמציבה עילת השיקולים הזרים בפני המבקש להיבנות ממנה הוא קושי ההוכחה. קושי זה ממתעצם שבעתיים כאשר הרשות שכלפיה נטען כי שקלה שיקולים זרים הינה גוף קולגיאלי (אורגן-רבים), אשר כל אחד מחבריו עשוי לשקול שיקולים שונים משלו. אכן, כפי שצוין בפסיקה, "הקושי לזהות את השיקולים הזרים וליתן בהם סימנים גובר כשההחלטה המנהלית נעשית על ידי גוף סטטוטורי-קולקטיבי המונה חברים רבים" (עניין הבית הפתוח, בעמ' 40; וראו גם: בג"ץ 49181-12-24 אקדמיית אלקאסמי (ע"ר) נ' המועצה להשכלה גבוהה, פסקה 7 (5.5.2025); עניין יחימוביץ', פסקה 12 לפסק דינה של הנשיאה ד' ביניש).
מעבר לקושי ההוכחתי, יישום עילת השיקולים הזרים על החלטה של גוף קולגיאלי מציב שאלה נוספת ומורכבת יותר: נניח שהוכח כי חלק מחברי הגוף שקלו שיקולים זרים, ואילו ביחס ליתר החברים הוכח כי שקלו שיקולים ענייניים בלבד; או לחלופין, לא ידוע האם החלטתם של יתר החברים התקבלה על יסוד שיקולים זרים או שיקולים ענייניים. האם יש מקום בנסיבות כאלו להורות על פסילת ההחלטה? או במילים אחרות, כמה מחברי הגוף הקולגיאלי צריכים לשקול שיקולים זרים כדי שההחלטה כולה תיפסל בשל כך - וכלום התשובה לכך תלויה במספרם בלבד, או גם במעמדם ובמידת השפעתם על יתר החברים?
- ככל שידיעתי משגת, בפסיקתו של בית משפט זה טרם ניתנה תשובה מפורשת לשאלה דלעיל. לצורך מתן מענה לשאלה האמורה, מפנים העותרים לפסק הדין בעניין אילן, וטוענים כי שם נקבעה הלכה ברורה החלה, לשיטתם, גם על ענייננו. באותו עניין, נדרש בית המשפט לשאלה האם ניגוד עניינים שהתקיים אצל מקצת מחבריה של ועדת מכרזים פוסל את החלטתה של הוועדה כולה. על שאלה זו השיב בית המשפט בחיוב, נוכח החשש כי חבר ועדה שגיבש את עמדתו מראש או מחזיק בדעה קדומה עלול להשפיע על חבריו האחרים לוועדה, בין באמירות מפורשות ובין באמירות עקיפות. ובלשונו הציורית של השופט מ' חשין אשר כתב את פסק הדין בעניין אילן:
"...תפוח מקולקל בתיבה עלול להגיע תפוחים אחרים אף הם. אכן, חבר ועדה שגיבש עמדתו - או חבר ועדה המחזיק בדעה קדומה - יכול להשפיע על חבריו האחרים לוועדה, בין באמירות מפורשות בין באמירות עקיפין, ואם יכול הוא להשפיע, חזקה עליו שינסה להשפיע. וכך, אם עמדתו של אותו חבר ועדה נתגבשה בנסיבות הפוסלות את קולו, מעביר הוא ממילא את נגיף הפסלות לחבריו האחרים לוועדה אף-הם" (שם, בעמ' 843).