בפרפראזה משורת המחץ בשיר ״מלון קליפורניה״ של להקת ״הנשרים״:
"You can check out any time you like, but you can never leave."
- דעתי שונה.
- לטעמי, מאחר שהתחנה ״גלי צה״ל״ היא יחידה צבאית, שכמו כל יחידות הצבא סרה למרותו של ראש המטה הכללי (להלן: הרמטכ״ל), הניצב בראשה של שרשרת הפיקוד הצה״לי (כאמור בסעיף 3(א) לחוק יסוד: הצבא) - סגירת התחנה מצויה בסמכותו המלאה של הרמטכ״ל (ראו: סעיף 2א לחוק השיפוט הצבאי, התשט״ו-1955). לפיכך, כשם שהרמטכ״ל מוסמך לסגור יחידה צבאית כמו פלס״ר נח״ל, או כל יחידה אחרת בצה״ל, בידו הסמכות להורות על סגירת התחנה הצבאית ״גלי צה״ל״. תחנה זו הוקמה אמנם, בשעתו, בהוראת הממשלה, ולפיכך הממשלה מוסמכת להורות על סגירתה (כאמור בסעיף 15 לחוק הפרשנות, התשמ״א-1981 (להלן: חוק הפרשנות)), אולם סמכות זו אינה מאיינת את סמכות הרמטכ״ל. יחד עם כך, מאחר שהרמטכ״ל ״נתון למרות הממשלה וכפוף לשר הבטחון״ (כאמור בסעיף 3(ב) לחוק יסוד: הצבא), בסמכות הממשלה להורות לו לסגור את התחנה ״גלי צה״ל״ ללא כל קשר להקמתה של התחנה בהוראת הממשלה.
- בצבא כמו בצבא: כשם שהרמטכ״ל רשאי לסגור את ״גלי צה״ל״ בהחלטה פיקודית חד-צדדית, כך הוא גם לגבי הממשלה. מסקנה פשוטה זו נגזרת מהיות התחנה יחידה צבאית לכל דבר ועניין.
- הממשלה בחרה לבחון את סגירת התחנה על ידי הקמת ועדה לבדיקת היבטי הסגירה ודרכיה - פעולה המצויה בסמכותה מכוחה של סמכות עזר (ראו: סעיף 17 לחוק הפרשנות, וכן דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך א 152-145 (2010)).
- לטעמי, אין שום פסול בדעה הכללית אשר גורסת כי השלטון - על כל זרועותיו, ובפרט, הזרוע הצבאית - צריך למשוך את ידיו משידורי החדשות, האקטואליה ודברי תוכן אחרים, אשר עשויים להיות במחלוקת ציבורית, באמצעות רדיו, טלוויזיה והעיתונות הכתובה. לפי דעה זו, השתתפות השלטון בעולם התוכן המשודר צריכה להיות מצומצמת ומוגבלת למתן זהיר, קפדני ושוויוני של סובסידיות ליוצרי תכנים שלציבור, או לחלק רחב ממנו, עניין בהם, ואשר לא יופקו ולא ישודרו מחמת כשלי שוק כאלה או אחרים. זאת, כאשר השלטון שומר בקפידה על ניטרליות ביחס לתכנים המסובסדים.
- לדעה זאת - שהיא גם דעתי-שלי - יש אחיזה איתנה במאמר כלכלי-אמפירי חשוב: Simeon Djankov, et al., Who Owns the Media?, 46 Law & Econ. 341 (2003). מאמר זה הצביע על יתרונותיה של הפרטת שידורי החדשות והאקטואליה - מסגרת של חופש פעולה בה מתקיימת תחרות בשוק הדעות ללא מעורבות שלטונית, אשר בכפוף לסבסוד שלטוני הכרחי, ניטרלי ושוויוני, עדיפה בהרבה על שליטה ממשלתית בשידורים.
כפי שהוסבר על ידי מחברי המאמר,