"[A] government-owned media outlet would distort and manipulate information to entrench the incumbent politicians, preclude voters and consumers from making informed decisions, and ultimately undermine both democracy and markets. Because private and independent media supply alternative views to the public, they enable individuals to choose among political candidates, goods, and securities-with less fear of abuse by unscrupulous politicians, producers, and promoters. Moreover, competition among media firms assures that voters, consumers and investors obtain, on average, unbiased and accurate information. The role of such private and competitive media is held to be so important for the checks-and-balances system of modern democracy that they have come to be called "the fourth estate, " along with the executive, the legislature, and the courts."
״כלי תקשורת שבבעלות ממשלתית יעוות מידע ויסלפו כדי לבצר את מעמדם של הפוליטיקאים המכהנים, למנוע ממצביעים ומצרכנים קבלת החלטות מושכלות, ובסופו של יום לערער הן את הדמוקרטיה והן את השווקים. מכיוון שכלי תקשורת פרטיים ועצמאיים מספקים לציבור נקודות מבט חלופיות, הם מאפשרים לפרטים לבחור בין מועמדים פוליטיים, בין מוצרים ובין ניירות ערך - על רקע של חשש קטן יותר מפני ניצול לרעה מצד פוליטיקאים, יצרנים ומקדמי מכירות חסרי עכבות. יתרה מזו, התחרות בין חברות התקשורת מבטיחה כי מצביעים, צרכנים ומשקיעים יקבלו, בממוצע, מידע מדויק ונטול פניות. תפקידם של כלי תקשורת פרטיים ותחרותיים אלה נחשב לחשוב למערכת האיזונים והבלמים של הדמוקרטיה המודרנית במידה שזיכתה אותם לכינוי "הרשות הרביעית", לצד הרשות המבצעת, הרשות המחוקקת ובתי המשפט.״ (ראו שם, בעמ׳ 342).
לאימות האמור לעיל, המאמר העמיד לבחינה אמפירית 97 מדינות, אשר הראתה כי שליטה שלטונית בכלי התקשורת מזוהה עם מדינות יותר עניות, עם דילול זכויות הפרט, עם מערכות חינוך ובריאות נחותות, ועם משטרים יותר אוטוקרטיים (ראו שם, בעמ׳ 344-343). לזאת אוסיף כי מודל תאורטי שפורסם בכתב עת כלכלי חשוב ניבא את שחיקתם של יסודות הדמוקרטיה במדינות בהן השלטון שולט בכלי התקשורת (ראו: Timothy Besley & Andrea Prat, Handcuffs for the Grabbing Hand? Media Capture and Government Accountability, 96 Am. Econ. Rev. 720 (2006)) - בהתאם לתרחיש שהתממש תחת חסותו של ״משרד האמת״ המדינתי, המתואר בדיסטופיה של ג׳ורג׳ אורוול, ״1984״.
- טענת העותרים כי סגירת התחנה מהווה פגיעה בחופש הביטוי תלויה על בלימה. חופש הביטוי הוא בגדר חירות שלילית: זכות שבכפוף לחריגים מעטים, מונעת הטלת איסורים ומגבלות על הבעת דעות (ראו: בג"ץ 7150/16 המרכז הרפורמי לדת ומדינה התנועה ליהדות מתקדמת בישראל נ' שרת המשפטים, פסקה 34 לפסק דיני [נבו] (21.9.2020)). חירות זו אינה מטילה על המדינה חובה פוזיטיבית לסייע לאנשים להביע את דעותיהם ולשדרם ברבים על ידי הפעלת תחנת רדיו. לא זו אף זו: שידורי חדשות ואקטואליה מטעם המדינה הם בגדר כלי תקשורת עוצמתי. שידורים אלה עלולים להחליש את קולם של שידורים פרטיים, ואף להשתיק הבעת דעות של כל אלו שאת קולם המדינה מעדיפה שלא להשמיע. העצמת שידורי חדשות ואקטואליה מדינתיים עלולה אפוא לפגוע בחופש הביטוי ולעוות את השיח הציבורי. בל נשכח את המראה הטלוויזיוני - שהיה לנחלת העבר - של חייל ״גלי צה״ל״, לובש מדי צבא-העם, מקרב מיקרופון של התחנה לפיו של פוליטיקאי. מראה זה הוא בגדר עיוות משטרי, מאחר שלצבא הגנה לישראל - הצבא של כולם - לא אמור להיות שום תפקיד בשיח הפוליטי שמתנהל במדינה, גם לא תפקיד של מראיין ומשדר.
- סגירתה של תחנת ״גלי צה״ל״ לא תחולל שינוי בזכויותיו או בחובותיו של ציבור בלתי מסויים. בדיוק כמו פתיחת התחנה, מעשה זה הוא בגדר הוראת מינהל אינדיבידואלית שאינה בת-פועל תחיקתי (ראו: ע"פ 213/56 היועץ המשפטי לממשלה נ׳ אלכסנדרוביץ, פ"ד יא 695,702 (1957)). למרות זאת, העותרים והיועצת המשפטית לממשלה טוענים כי החלטת הממשלה בדבר סגירת התחנה היא בגדר ״הסדר ראשוני״, שחייב לבוא בגדרה של חקיקה ראשית, ולפיכך ההחלטה לוקה בחוסר סמכות. טענה זו נסמכת על הגדרה רחבה של ״הסדר ראשוני״ שאומצה בבג"ץ 3267/97 רובינשטיין נ' שר הביטחון, פ״ד נב(5) 481, פסקה 19 (1998)), אשר גוזרת את ראשוניותו של הסדר ממספר מאפיינים שכוללים את רוחב ההשלכות הציבוריות שיש לאותו הסדר. לטעמי, ״הסדר ראשוני״ הוא הסדר שמקנה זכויות לציבור בלתי מסוים או, לחלופין, מצר את צעדיו של ציבור כזה מבלי שיהא לכך עיגון או הסמכה מפורשת בחקיקה ראשית. במילים אחרות: איני רואה את עצמי שותף להגדרתו הרחבה ומעורפלת של ״הסדר ראשוני״. בעניין זה, מקובלים עלי דברי הביקורת של הפרופ׳ יואב דותן, הסדרים ראשוניים ועיקרון החוקיות החדש, משפטים מב 379 (תשע״ב); וההגדרה הצרה, והמדויקת יותר, של ״הסדר ראשוני״, שאני מציע לאמץ, ניזונה, במידה רבה, מדברים אלה (ראו שם, בעמ׳ 447-443).
- לא זו אף זו. במקרה שלפנינו, אם נראה בהחלטה לסגור את ״גלי צה״ל״ ״הסדר ראשוני״, על-כורחנו נגיע למסקנה כי ההחלטה ההיסטורית לפתוח את התחנה, אף היא היתה בגדר ״הסדר ראשוני״. מכיוון שההחלטה לפתוח את ״גלי צה״ל״ התקבלה על ידי הממשלה ומעולם לא עוגנה בחקיקת הכנסת, נראה לפנינו - בין אם נרצה, ובין אם לאו - החלטה שניתנה בחוסר סמכות. ואם כך הוא הדבר, מי שעשה מעשה בחוסר סמכות רשאי לתקן את הטעות שעשה, ויפה שעה אחת קודם. במילים אחרות: טענת העותרים והיועצת המשפטית לממשלה המשווה להחלטת הסגירה של ״גלי צה״ל״ מעמד של ״הסדר ראשוני״, אשר טעון חקיקה ראשית, היא טענה שלוקה בהרס עצמי (self-refutation). טענה זו אינה יכולה לעמוד גם מטעם זה לבדו.
- שיקולים אלה מוליכים למסקנה בדבר דחיית העתירות. חרף זאת, הנני מוצא את עצמי מסכים עם השורה התחתונה של פסק דינו של חברי, השופט כשר. זאת, מסיבה אחת בלבד: האמור במכתבו של שר התקשורת, ד״ר ש׳ קרעי, ששוגר לשר הביטחון ביום 30.3.2025 תחת כותרת ״סגירת גלי צה״ל והפרטת התדרים״ - מכתב שהיווה חלק מהליכי הסגירה של התחנה. במכתב זה נאמר, בין היתר, כדלקמן:
״אני פונה אליך מתוך אמונה בשותפות הדרך שלנו, לקדם יחדיו מהלך חשוב ומתבקש: סגירת תחנת הרדיו הצבאית גלי צה״ל, תוך מימוש סדר היום הימני ליברלי שאנחנו חולקים. גלי צה״ל, שבמקור הוקמה כתחנה צבאית לתמיכה ולחיבור עם חיילי צה״ל, הפכה זה מכבר למעוז פוליטי, מנותק מייעודה המקורי. ביקורת על לוחמי צה״ל ופגיעה מתמשכת בערכי הלכידות הלאומית בזמן מלחמה - הפכו לשגרה. אין זה סביר כי במדינה דמוקרטית תפעל תחנת רדיו צבאית, בוודאי כזו פוליטית, שבמקום להיות ׳הבית של החיילים׳, מנמיכה את רוחם. לוחמינו חוזרים משדה הקרב ונאלצים לשמוע תכנים שלא רק שאינם תומכים בהם, אלא לעיתים מבקרים קשות את פועלם.״
- לטעמי, תוכנו של מכתב זה - שכאמור היווה חלק משמעותי של הליכי קבלת החלטתה של הממשלה בדבר סגירת התחנה - עולה כדי התערבות שלטונית בתכנים של שידורי רדיו. זאת, בשעה שהרעיון הלגיטימי אשר מצדיק - ואולי אף מחייב - את סגירתה של ״גלי צה״ל״ הוא ההפרדה בין שלטון לתכנים המשודרים בכלי התקשורת. דומני שלא אטעה אם אומר אף זאת: בהינתן האמור במכתבו של שר התקשורת, אין זה ברור אם הלה היה תומך בהתלהבות בסגירת התחנה ״גלי צה״ל״ על בסיס עיקרון ההפרדה בין עיתון לשלטון, אם שידורי התחנה הסבו נחת רוח לו ולשותפיו לדרך. נמצא אפוא שהליכי קבלת ההחלטה בדבר סגירתה של תחנת הרדיו ״גלי צה״ל״ נפגמו בשקילתה של מטרה זרה.
- כפי שכבר צוין על ידי, בניגוד לעמדת העותרים ועמדתה של היועצת המשפטית לממשלה, סבורני כי סגירת התחנה ״גלי צה״ל״ אינה כרוכה בפרוצדורה מורכבת. מטעם זה, ומפאת היותה של התחנה גורם משמעותי בענף התקשורת המשודרת, לא יהא זה מוגזם לדרוש מהממשלה כי פרוצדורה זו תהא נקיה מפגמים ומשיקולים זרים.
- לטעמי, מסקנה ברורה זו מצדיקה את הפיכתו של הצו על-תנאי שיצא מלפנינו לצו החלטי.
- מטעמים אלה, ובכפוף לאמור לעיל בחוות דעתי, החלטתי להצטרף לתוצאה אליה הגיע חברי, השופט כשר, בפסק דינו.
אלכס שטייןשופט
|