אלא שבפועל, ומהטעמים עליהם עמדתי לעיל, השתכנעתי כי ההחלטה שהתקבלה לסגירת גלי צה"ל אינה החלטה שכזו. ההחלטה נושא העתירות דנן התקבלה, במידה מכרעת, כאשר בבסיסה שיקול שונה בתכלית: השיקול הפסול, שעניינו רצונם של מקבלי ההחלטה להשתיק תוכן שידורים שאינו לרוחם, ולסגור תחנת שידור לא (למצער, לא בעיקר) משום שהיא תחנה צבאית העוסקת באקטואליה, אלא משום שתוכן השידורים נתפס על-ידם כמשתייך למחנה הפוליטי הנגדי לשלהם.
להשקפתי, לא ניתן להסכין לכך שבעל סמכות שלטונית יחליט שמשום שדברי שדרן אינם נושאים חן בעיניו, יש "לסגור את המיקרופון" של השדרן. שלטון הפועל כך, פועל באופן בלתי דמוקרטי בעליל, שהרי אבן היסוד שעליה נשען כל משטר דמוקרטי היא ההכרה בכך שהשלטון אינו רשאי להשתמש בכוחו כדי להשתיק את מי שדעותיו אינן לרוחו.
להמחשה, נדמיין תסריט שבו בעל שררה מאזין לתחנת רדיו, ומזהה את תוכן השידור כתואם את עמדות המחנה הפוליטי המנוגד לו, והדבר מעורר את זעמו. כך קורה פעם נוספת. בפעם השלישית מכה בעל השררה על השולחן בזעם, וגומר אומר להביא לכך שהתכנית שתוכנה חורה לו לא תשודר עוד. זאת, בין על דרך פיטורי השדרן, בין על דרך ביטול התכנית, ובין על דרך סגירתה של תחנת השידור. אומר ועושה, ועל כך מוגשת עתירה לבית משפט זה. בנסיבות אלו, כך אני סבור, אין בית משפט זה (ובית משפט מוסמך בכל מדינה חופשית ודמוקרטית) יכול אלא להתערב.
מכאן עמדתי בעתירות דנן.
- התוצאה
- על יסוד הנימוקים המפורטים לעיל, אציע לחבריי כי נקבל את העתירות ונהפוך את הצו על-תנאי שניתן על-ידינו לצו מוחלט.
יחיאל כשרשופט
|
השופט אלכס שטיין:
- במהלך הדיון בעתירות, שאלתי את העותרים באלו תנאים ניתן יהיה, לשיטתם, לסגור את תחנת הרדיו ״גלי צה״ל״; וזאת היתה התשובה שקיבלתי:
הדבר טעון בירור התשתית העובדתית על ידי איסוף נתונים ובדיקתם העצמאית על ידי הרשויות האמונות על קבלת ההחלטה ועל מתן ייעוץ בנושא; השלמת נתונים ומסמכים, במידה שאלו חסרים; בחינת הדרכים לשמירה על נכסי התחנה והמוניטין שלה; הזמנת חוות דעת מומחים בתחום התקשורת המשודרת, אשר תתייחסנה לתמורות בשוק התקשורת ובשידורי אקטואליה במקרה של סגירת התחנה; שמיעתם של כל הנוגעים בדבר, ובפרט אלו שעלולים להיפגע מהחלטת הרשות לסגור את התחנה, ושיתופם בקבלת ההחלטה; שמיעת הציבור הכללי; מתן זכות עיון רחבה בחומר שנאסף על ידי מקבלי ההחלטה והגוף המייעץ בטרם יתקיים השימוע כאמור; מתן הודעה מוקדמת ותקופת היערכות מינימלית לטוענים לפני השימוע; שמיעת טענותיהם של הנוגעים בדבר ואת הטענות מטעם הציבור הכללי בלב פתוח ובנפש חפצה; קבלת חוות הדעת מטעם היועצת המשפטית לממשלה; התאמת החלטתה של הרשות המחליטה והמלצתו של הגוף המייעץ לאמור בחוות דעתה של היועצת; הסדרת זכויות העובדים אשר עלולים להיפגע מסגירת התחנה; עיגון ההחלטה לסגור את התחנה בחקיקה ראשית, כיאה להסדרים ראשוניים; הכפפת ההחלטה הסופית שתתקבל לחופש הביטוי כזכות חוקתית על-חוקית, והימנעות מסגירת התחנה כל אימת שסגירתה פוגעת בחופש הביטוי.