ד. בהתאם להסכם מכירה שהוצג בבית המשפט ואותו אישרו הן החֶבְרָה והן הקוֹנָה, בתאריך 12/3/11 נמכר הרכב מהחֶבְרָה לקוֹנָה, בתשלומים. בהסכם המכר נקבע שהבעלות תועבר לרוכש רק לאחר סילוקו הסופי של החוב, עוד נקבע שעל רוכש הרכב נאסר למכור או להעביר הרכב לאחר עד לסילוקו הסופי של החוב. בהסכם המכר נטלה על עצמה הקוֹנָה, את החובות על הרכב מכאן ואילך לגבי קנסות ועבירות תנועה ואף חתמה שהיא יודעת שאין לרכב טסט.
ה. נציג החֶבְרָה העיד, כי לא העביר את הבעלות במועד המכירה, שכן לרכב היה חוב ועשו הסכם לפיו רק לאחר שישולם החוב תועבר הבעלות. מכיוון שהקוֹנָה, לא שילמה את מלוא החוב ואף חדלה לשלם את התשלומים שהתחייבה להם הרכב נשאר על שם החֶבְרָה. הנציג אישר, כי הרכב נמכר ללא ביטוח, לדבריו, הוא רושם בהסכם שהרכב ללא טסט וביטוח ודי בכך. הנציג אישר, כי בעת מכירת הרכב היה עליו עיקול, אך לדבריו החוב שולם והעיקול בוטל ומשכך יכלו למכור את הרכב.
לדברי נציג החֶבְרָה, בחודש אוגוסט 2011, פנה אליו בעל מוסך, אמר לו שרכש את הרכב מהקוֹנָה, ועל מנת שיוכל למכור את הרכב שוב ביקש ממנו את רשיון הרכב. הנציג סרב לבקשה והסביר לבעל המוסך שהרכב לא עובר בעלות כל עוד יש חוב (עמ' 16 לפרוטוקול, שורות 27-26).
ה. הקוֹנָה העידה, שרכשה את הרכב מהחֶבְרָה, לדבריה הרכב היה אצלה חודש, ואולם היא הייתה צריכה כסף ומכרה את הרכב. לטענתה מכרה את הרכב למישהו שקוראים לו אחמד והוא העביר את זה למישהו בשם מחמוד. הקוֹנָה, טענה שלא עשתה הסכם בכתב וכי קיבלה כסף במזומן בעבור הרכב. כאשר נשאלה על מעמד קניית הרכב ומצבו מבחינת טסט וביטוח, השיבה שלא ידעה כלום כאשר רכשה את הרכב, טסט יכול שהיה אבל ביטוח היא לא יודעת. הקוֹנָה, אישרה שלא עשתה ביטוח לרכב שכן לדבריה לא הספיקה. הקוֹנָה אישרה עוד, כי אמא של הנהג היא דודה שלה – כך שיש קשר משפחתי בין הקוֹנָה לבין הנהג.
ו. הנהג עצמו העיד, כי הוא החזיק ברכב אולי חודש חודשיים, את הרכב רכש מהמוסך ולא עשה ביטוח שכן הרכב לא היה על שמו הרכב מאחר שהיה מעוקל על שם החֶבְרָה ולא ניתן היה להעביר בעלות. לדבריו, החזיר את הרכב לאחר התאונה וקיבל חלק מהכסף חזרה. הנהג טען כי קנה את הרכב מהמוסך ולא מהקוֹנָה ורכש את הרכב למרות שהיה מעוקל, כי אמרו לו שאפשר לפתור את הבעיה של העיקול. הנהג טען ניסה לגרום לביטול העיקול ושוחח עם אבא של נציג החֶבְרָה.
- בנסיבות שהתבררו, טוענת החֶבְרָה, כי אמנם הרכב היה רשום על שמה וזאת בשל כך שלא שולם מלוא החוב עבורו, ואולם הקוֹנָה הפרה את הסכם המכר ומכרה את הרכב למוסך ומשם נמכר לנהג, ובנסיבות אלה, הנהג והקוֹנָה הם אלה האחראים בהתאם לחוק הפיצויים ואליה לא ניתן לחזור על אף שהרכב רשום על שמה. לטענת החֶבְרָה, לא ידעה כלל שהנתבע-1 נוהג ברכב.
- הקוֹנָה, טוענת מצידה, כי האחראים בהתאם לחוק הפיצויים הם הנהג והחֶבְרָה, וכי היא עצמה נפלה קורבן לחמדנותה של החֶבְרָה ולרשלנותו של הנהג, שנהג ברכב ללא ביטוח. הקוֹנָה טוענת שאינה נופלת להגדרת "מחזיק" הואיל והרכב שהה במוסך אשר פרסם מודעת מכירה ואכן הרכב נמכר בפועל ואלו לה עצמה לא הייתה כל שליטה על הרכב, שכן הוא נמצא בבעלות החֶבְרָה ובחזקת הנהג.
- אדון ואכריע בטענות הצדדים.
דיון והכרעה
- לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את הוראות החוק והפסיקה, באתי לידי מסקנה, כי הנתבעים 2 ו-3, דהיינו החֶבְרָה והקוֹנָה, חבים יחד ולחוד עם הנהג, להשיב לתובעת את הוצאותיה, שכן הוכח, שהחֶבְרָה נותרה בעלת הרכב, מתירת השימוש בו ואף אפשר שהייתה לה מקצת מזכות החזקה ואלו הקוֹנָה הינה בעלת זכות השימוש ברכב בהתאם להסכם המכירה ומתירת השימוש בו לאחרים – כל אחת מן השתיים, ידעה שהרכב לא מבוטח והתירה את השימוש ברכב באופן זה ומכאן אחריותן.
- זכותה של התובעת מבוססת על סעיף 9(א) לחוק פיצויים, הקובע זכות לחזור אל מי שאין לו ביטוח לפי פקודת הביטוח או שהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה וכן בהתאם לסעיף זה, קיימת לתובעת זכות חזרה לבעל הרכב או המחזיק בו שהתיר לאחר לנהוג ברכב ללא ביטוח לפי הוראות הפקודה (ובהתאמה להעדר הזכאות על פי סעיפים 7(6) או 7א לחוק, אליהם מפנה סעיף 9(א)).
כפי שנפסק לא פעם, זכות החזרה של קרנית, נועדה, בין היתר, לשמש גורם מרתיע כנגד הבחירה להימנע מרכישת ביטוח ונהיגה ללא רישיון והיא מונעת הטלת מלוא נטל הפיצוי על ציבור המבוטחים, ראו בהקשר זה הדברים שנאמרו בע"א 438/84 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' אברהם, פ"ד מא04) 754, 763-764 (1987):