בהיעדר שיתוף פעולה של דיירי הבניין נאלץ המערער להתחיל ב- 27.8.02 בביצוע עבודות החפירה בעצמו. בתגובה הגישה נציגות הבית המשותף תביעה נגד המערער למתן צו מניעה קבוע וזו נדונה בפני כב' המפקחת (תיק תביעה 259/02). בדיון שהתקיים ביום 25.11.03 בפני כב' המפקחת הורתה זו לנציג המשיבה להציג, בין היתר, את תיק הנכס של הדירה לשם בדיקת מצב הנכס בעבר ע"י המתדיינים. או אז התחוור למערער לתדהמתו כי נכס זה מעולם לא היה ראוי לשימוש בהתאם לקביעת המשיבה ומהנדסים רבים מטעמה, וכי המשיבה הורתה פעמים רבות על אטימתה של הדירה.
עוד התברר למערער, כי המשיבה קבעה שלא ניתן לתקן את הדירה באופן שיאפשר מגורים בה שכן מדובר בנכס שהוא מרתף ומים מחלחלים לתוכו ממקורות שונים ולא ניתן למנוע חדירות אלה ולכן הורתה לאטום דירה זו.
ו. כב' המפקחת שמעה את דעותיהם של מומחים ומהנדסים רבים בתביעה שהתנהלה בפניה וביום 10.7.05 ניתן פסק דינה ועל-פיו הורתה על מתן צו מניעה קבוע האוסר על המערער לבצע עבודות חפירה כלשהן הואיל ויש בכך כדי לסכן את יסודות הבית המשותף. משכך, נותר המערער, לגרסתו, בפני שוקת שבורה. לטענת המערער נוכח צו המניעה הקבוע, והסכנה הבטיחותית והבריאותית שנשקפת מהדירה לו ולבני משפחתו, נאלץ המערער לעזוב את דירתו ולשכור דיור חלופי.
ז. ביום 10.9.06 הגיש המערער עתירה מנהלית נגד עיריית חיפה (עת"מ 3297/06) כדי להכריז על הדירה כנכס פטור מתשלומי ארנונה והעירייה הסכימה למתן פטור כאמור לאחר שקבעה כי הנכס סובל מבעיות רטיבות עד כי לא ניתן לגור בו.
ח. לפיכך, הגיש המערער ביום 12.4.07 לבית משפט קמא את התביעה נשוא הדיון כנגד המשיבה ע"ס 724,502 ₪ בטענה שהתקשר בהסכם מכר עם המשיבה עקב הטעייה ואי-גילוי עובדות מהותיות מצידה, ועקב כך רכש לטענתו דירה פגומה בעלת ליקויים חמורים ביותר שאיננה ראויה למגורים.
בסעיף 56 של כתב התביעה עותר המערער לחייב את המשיבה להשיב לו את כל הסכומים שנתקבלו בגין מכירת הדירה והשבת כל העלויות שהושקעו בדירת בני הזוג לפי חוות הדעת השמאית (נספח י' לתביעה) וכן לחייב את המשיבה לפצות את המערער בגין כל הנזקים שנגרמו לו ולבני משפחתו ולרבות נזקים כלליים.
ט. המשיבה העלתה בטיעוניה טענת התיישנות שנדחתה על ידי בית משפט קמא משקבע, כי יש להתחיל את מרוץ ההתיישנות החל מיום מתן פסק דינה של כב' המפקחת בתאריך 10.7.05 שבפניה הוצג תיק הנכס לראשונה לעיני המערער ובפניה הומצאו חוות דעת של מהנדסים ולאור כל זאת נמנעה מן המערער באופן סופי האפשרות להמשיך בעבודות החפירה שייתכן והיה בהן כדי לשים קץ לתופעת הרטיבות וההצפות בדירתו, ותביעתו של המערער הוגשה כשנתיים לאחר פסק דינה של המפקחת ומכאן, שלא התיישנה.