י. באשר לטענת המערער בדבר הטעייה וחוסר תום לב ציין בית משפט קמא, כי בחוברת המכרז משנת 1992 צוין, כי הדירה נמכרת AS IS ועל המציע לבדוק את הפרטים המדויקים לרבות המצב הפיזי ופרטי התכנון של הנכס. בביקור בנכס מיום 19.11.92 הוצג הנכס לראשונה לאחר אטימתו ופתיחתו מחדש לצורכי מכר. ובמהלך הביקור הבחין המערער בסימני רטיבות בדירה.
בית משפט קמא קבע, כי מן המסמכים הלקוחים מתוך תיק הנכס, ואשר צורפו לתצהיר המערער, עולה, כי בטרם נמכרה הדירה למערער קבעה המשיבה שהדירה פגומה ואינה ראויה למגורים, ומטעם זה פינתה המשיבה את הדיירת הקודמת מן הדירה.
יא. על יסוד התשתית הראייתית שהונחה בפניו קבע בית משפט קמא, כי מעדות נציגת המשיבה עולה, שהמשיבה עצמה לא הייתה מודעת לבעייתיות הגדולה שקיימת בדירה. מלבד בעיית הרטיבות המופיעה בתיק הנכס, אין פירוט לגבי היקף הבעיה והעובדה שלא ניתן לתקנה באמצעים כאלה ואחרים.
בית משפט קמא הוסיף וציין, כי צו המניעה הקבוע ע"י כב' המפקחת ניתן שנים לאחר המכירה. הנתבעת סיפקה למערער נתונים מסוימים עוד טרם נחתם הסכם המכר, כגון תשריט הנכס, בו צוין שהנכס אטום, וכן מופיע קיומו של בור מים בסמוך לנכס שהמערער ואביו ביקרו בו לאור יום.
בית משפט קמא קבע, שהמערער רכש את הדירה ביודעו שהייתה אטומה ונטושה מזה שנים, ראה את הרטיבות והוזהר לגביה על ידי השכנים, אך המערער, כך קובע בית משפט קמא, לא טרח לעשות כל בדיקה טרם רכישת הנכס, לא נזקק לייעוץ משפטי, לא דרש לקבל את תיק הנכס לידיו ולא בדק בעירייה, וכדברי בית משפט קמא, רכש המערער את הנכס "כפי שמבצעים רכישה של חולצה מחנות" ובחר ליטול סיכונים בנוגע לדירה.
בית משפט קמא דחה את טענת ההטעיה שהעלה המערער, ונוכח הראיות שפורטו לעיל הגיע בית משפט קמא למסקנה, כי אין המדובר בחוסר תום לב מצד המשיבה הטעייה או מצג שווא.
יב. כמו כן, ונוכח הזמן הרב שחלף מאז נתגלו הבעיות בדירה ועד הגשת התביעה, קבע בית משפט קמא, שיש לדחות את טענות המערער בדבר חוסר התאמה הואיל ואין המערער עומד בתנאים הנדרשים לפי חוק המכר, תשכ"ח – 1968.
יג. לכל היותר, כך קבע בית משפט קמא, נראה כי חלה הוראת סעיף 14(ב) של חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973:
"מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני לא ידע ולא היה עליו לדעת על כך, רשאי בית המשט לפי בקשת הצד שטעה לבטל את החוזה, אם ראה שמן הצדק לעשות זאת. עשה כן, רשאי בית המשפט לחייב את הצד שטעה בפיצויים בעד הנזק שנגרם לצד השני עקב כריתת החוזה".