הנתבעים מלינים על כך שמר מקס לא ערך בירור עם מר שמשון עובר להוצאת מכתבי הביטול, אך בה בעת אין הם נותנים כל הסבר מדוע מר שמשון לא פנה למר מקס ועדכן אותו בדבר מעורבותו בהשקעת אחיו. בכך בוסס שמר שמשון פעל במחשכים, נתון המראה שהיה לו מה להסתיר.
- חברת מקס שבה והדגישה שהתובעים שכנגד לא הוכיחו את גובה הפיצויים שהם טוענים להם, ושאין להסתמך על חוות דעתו של המומחה מטעמם. כך, לצד אי הניתוח של נתוני האמת, ברור כי גיבוש היקף הפיצוי על בסיס פרק זמן של עשר שנים לא יכול לעמוד. עוד יש לקחת בחשבון כי אין יסוד להנחת התובעים שכנגד כי הסכמי הזכיינות שנחתמו לא ניתנים לביטול, אלא רק בגין הפרה, ומכאן שהם לא מוגבלים בזמן.
- בכל הנוגע במנגנון ההיפרדות ביחס לחברת מקס-אשדוד, הנתבעים בתביעת אשדוד לא הציגו מנגנון חלופי לעריכת ההתחשבנות. המנגנון שנקבע בהסכם הוא הגיוני ואין הוא מקפח או עונשי, בשים לכך כי הסניף הפועל שם נהנה מהמוניטין של רשת מקס סטוק.
- חברת מקס התייחסה לטיעונים שונים שהועלו בסיכומי הנתבעים והתובעים שכנגד. כך, אשר לטענתם כי יש היה מקום לתת לנתבעים זכות קדימה בפתיחת סניפים חדשים, הרי שמדובר בעזות מצח. כיצד זה ניתן להעניק זכות ראשונים במציאות שבה מדובר במתחרים של רשת מקס-סטוק? מכל מקום, מאחר שהזיכיונות בוטלו כדין, לא עומדת להם זכות קדימה כאמור.
- עד כאן הפרוזדור ומכאן לטרקלין.
דיון
- במוקד הדיון עומד ביטול הסכמי הזכיינות שנעשה על ידי חברת מקס. ביטולם של הסכמים שכאלה אינו יכול להיות עניין של מה בכך. הוא משליך על אינטרסים כבדי משקל של הזכיינים עצמם, שהסתמכו על האפשרות להפעיל את חנויות הרשת למשך פרק זמן משמעותי. בנסיבות אלה החובה של צד להסכם, להפעיל את כוח הביטול העומד לרשותו בתום לב, שוקלת משקל מוגבר.
48. יש לבחון אפוא תחילה האם ביטול ההסכמים נעשה כדין אם לאו. האם הוא עמד בחובת תום הלב המוגברת החלה על חברת מקס סטוק בנסיבות העניין; האם בוססה אותה פעילות מרמתית מיומרת מצד מר שמשון, שלפיה הוא הפך לבעל מניותיה של חברה מתחרה, וניסה להסוות את עקבותיו, על ידי הצבת אחיו כבעל המניות שהוא למעשה "איש קש". הכרעה בעניין זה תשליך, מטבע הדברים, על השאלה האם יכלו הנתבעים להתחרות בחברת מקס סטוק, על ידי הקמת הרשת החדשה של ביג-סטוק לאחר ביטול הזיכיונות. לאחר מכן עלינו לבדוק האם עלה בידי התובעת מזה והתובעים שכנגד מזה לבסס את הפיצוי הכספי שהם עותרים לו. ולבסוף יש לבחון האם יש לכפות היפרדות בין הצדדים בחברת מקס אשדוד, בהינתן מכלול הנסיבות, והאם יש לעשות כן באמצעות המנגנון החוזי שקובע הסכם אשדוד.
- המלאכה היא רבה, וניגש אליה.
על החובה להפעיל בתום לב את כוח הביטול החוזי בהסכמי זכיינות מהסוג שעל הפרק
- חברת מקס ביטלה את הסכמי הזכיינות עם הנתבעים. כדי להעריך את טענות הצדדים בעניין זה, עלינו לעמוד על טיבה של מערכת היחסים שבין הצדדים, ועל המגבלות שהיא מטילה על כוח ביטול החוזה. לאחר מכן נפנה לבחון האם אכן מוצדק היה לבטל את ההסכמים בנסיבות העניין.
מהות ההסכמים שעל הפרק - חוזים המטילים על הצדדים חובת תום לב מוגברת
- לפנינו חוזי זכיינות, ארוכי טווח. כפי שראינו, סעיף 4 להסכם בת-ים ולהסכם שדרות קבע כי תקופת הרישיון להפעיל את החנויות תימשך "כל עוד לא בוטל הסכם זה [...] ובלבד שהזכיין קיים את כל התחייבויותיו על פי הסכם זה וכן את כל הוראות החברה, הן אלו המפורטות בהסכם זה והן את אלו שימסרו לו לאחר חתימת הסכם זה". בהמשך הוראות הסעיף נקבע כי חברת מקס סטוק תוכל לקצר את תקופת הרישיון, במקרה שהזכיינים יפרו את תנאיו, "ובלבד שנמסרה לכך הודעה בכתב לזכיין". ובהמשך הדברים בא סעיף 19.1 להסכמים והגדיר את המקרים שבהם ניתן לבטל את ההסכם, כל מקרה ונסיבותיו המפורטות.
הנתבעים הצהירו כי הגם שלא היו מיוצגים על ידי עורכי דין בשלב המשא ומתן, היה להם חשוב להבטיח כי מדובר יהיה בהסכם ארוך טווח. לכן דאגו שכך ינוסח החוזה. אני מקבל את טענתם זו. היא עולה בקנה אחד עם חומר הראיות שלפני. כך, טיוטת ההסכמים כללה במקור קביעה של משך ההסכם לחמש שנים עם אפשרות הארכה לחמש שנים נוספות (ראו את נוסחו של סעיף 4 לטיוטה; נספח 8 לתצהיר מר שמשון בתביעת הזכיינות). הנתבעים סירבו למגבלה שכזו, והיא אכן לא נכנסה להסכמים הסופיים.
- מכאן ברור שכוונת הצדדים הייתה לצאת למסע משותף לתקופת זמן של שנים רבות. במסגרת זו הביעו הזכיינים נכונות להשקיע את כל הדרוש בהפעלת הסניפים, תוך התחייבות לקבל את הוראותיה של חברת מקס סטוק, וכך שני הצדדים היו אמורים להפיק תועלת וברכה. חברת מקס הייתה זוכה להרחיב את פעילותה העסקית, ולהגדיל את הצלחתה הכלכלית ואת המוניטין שלה. ואילו מבחינת הזכיינים הצלחתה של הרשת היא גם הצלחתם שלהם. הם ציפו לראות ברכה בעמלם, ולהרוויח ממנו.
- ושעה שכך, ברור כי הזכיינים הסתמכו על כך שמערכת היחסים המסחרית עמם תהיה בת שנים הרבה. בעניין זה הציגו הנתבעים עדויות המקובלות עלי במלואן. טלו את עדותו של מר יניב זביחי, שהוא זה שהפעיל הלכה למעשה את הסניף בבת ים. בתצהירו הוא העיד כי הוא הסכים להתקשר בהסכם הזיכיון, שעה שהוא צפוי היה להימשך לפרק זמן ארוך, ולאחר שניתנה לזכיינים זכות קדימה להפעיל סניפים נוספים של רשת מקס-סטוק שייפתחו בעיר (לסעיף זה ראו לעיל בפסקה 3(ו)).
עוד הוסיף כי "על מנת שניתן יהיה להוציא לפועל את הדברים וכדי שהחנות תוכל להשיא רווחים לכל השותפים, היה ברור כי עליי לעזוב את עיסוקי הקודם ולהקדיש את כל זמני ומרצי להצלחת החנות, וכך עשיתי. זנחתי לחלוטין את עבודתי הקודמת והשקעתי סכומים לא מבוטלים בהחלטה מהותית בחיי - החלטה של שינוי קריירה. הפכתי את החנות בבת ים למרכז חיי, על רקע ההבנות וההסכמות בין הצדדים, כדי להקים עסק יציב ומכניס, עסק שאוכל לצאת לפנסיה ממנו ולהוריש אותו לילדיי" (פסקאות 14-12 לתצהירו). עדות זו לא נסתרה.