זכאות לפיצוי - שיקולים כלליים לגבי נטלי הוכחה
- כידוע גם אם התובע הוכיח הפרה שהזיקה לו, בכך אין די. כאשר הוא לא מוכיח את גובה נזקו, יש לדחות את תביעתו כולה, שכן אין די בהוכחת רכיב האחריות. הלכה זו נקבעה לפני שנים הרבה בע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) 800,809-808 (1981).
- באותה הפרשה פסק כב' מ"מ הנשיא חיים כהן כי כאשר צד להליך הוכיח שהחוזה עמו הופר הפרה יסודית, המקנה לו פיצוי, וכאשר הוא מוכיח שנגרם לו נזק, הרי שבכך הוא יוצא ידי חובתו. "נראה לי, שאם הוכיח הנפגע, שנגרם לו נזק, הניתן לקביעה בכסף, ולו רק בדרך אומדן בלבד, כי אז יצא ידי חובת הראיה המוטלת עליו לעניין זכאותו, לפי סעיף 10 לחוק התרופות. מטבע הדברים הוא, שנזקים שברווחים נמנעים, למשל, אינם ניתנים לחישובים מדויקים, וממילא שיעור הפסד הרווח אינו ניתן להוכחה מדויקת; ואפילו הביא נפגע ראיות להוכחת שיעורו של נזק אשר כזה, הרי גם ראיות אלו אינן אלא בגדר חישובי סבירות או ציפייה, המבוססים על תקוות והשערות ולאו דווקא על עובדות שהיו. לשון אחר: דרישת ההוכחה, לעניין סעיף 10, מוסבת על עובדת הנזק, שנגרם עקב ההפרה, ועל עובדת ראייתו של הנזק מראש, כאמור שם; ואילו שיעור הפיצויים, שייפסקו בעד הנזק שהוכח כאמור, עניין הוא לאומדנו של השופט" (שם, בעמ' 804).
אלא שעל גישה זו חלק כב' השופט, כתוארו אז, ברק.
הוא פסק כי על התובע פיצוי, על בסיס סעיף 10 לחוק התרופות, להוכיח - ברמה ההסתברותית הנדרשת - שהוא זכאי לראש הנזק הנתבע על ידו, ובנוסף להוכיח גם את שיעור הפיצוי, שיהיה בו כדי לפצותו על נזקו (שם, בעמ' 806). ואם "נכשל הנפגע-התובע בהוכחת נזקו, אין הוא זכאי לפיצויים" (שם, בעמ' 807). ועוד נקבע כי "הוכחת הנזק היא תנאי הכרחי אך לא מספיק לקביעת הפיצוי. כשם שעל הנפגע להוכיח את הנזק שנגרם לו, כן מוטלת עליו החובה להוכיח את הנתונים העובדתיים, מהם ניתן להסיק את הפיצוי, דהיינו, את הערך הכספי של החזרת המצב לקדמותו. נפגע אינו יוצא ידי חובתו בהוכחת הנזק, אלא עליו להניח אף תשתית עובדתית לקביעת שיעור הפיצוי. אין להשאיר עניין אחרון זה לאומדנו של השופט" (שם, בעמ' 808).
- כמובן שבמקום בו לא ניתן להוכיח את הנזק במידה פרטנית, יהיה על בית המשפט להפגין נכונות לאמוד את הנזק באומדן, אך גם לשם כך עליו לקבל נתונים שיאפשרו לו לעשות כן, והנטל לספקם מוטל על תובע הפיצוי. "באותם המקרים, בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - ניתן להביא נתונים מדויקים, על הנפגע-התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי. לעומת זאת, באותם מקרים אשר בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - קשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, אין בכך כדי להכשיל את תביעתו של הנפגע, ודי לו שיביא אותם נתונים, אשר ניתן באופן סביר להביאם, תוך מתן שיקול-דעת מתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר" (שם, בעמ' 809 [ההדגשה הוספה]).
- גישתו של כב' השופט ברק הפכה להלכה, משהצטרף אליה באותה הפרשה כב' השופט י' כהן. ועדיין באופן כללי כבר צויין כי "שופטים בערכאות הדיוניות מעדיפים לעתים לפסוק פיצויים בדרך של אמדנה מאשר לדחות לחלוטין תביעות לפיצויים על נזק שנראה כי נגרם - אלא שלא הובאו ראיות מספיקות להוכחת שיעורו. נטייה זו תהיה חזקה במיוחד כאשר נעלה מכל ספק שהנפגע אכן סבל נזק של ממש, ובנוסף לכך נראה שהפער בין ההערכה בדרך של אמדן לבין הערכה בדרך של הבאת ראיות מוצקות אינו יכול להיות גדול במיוחד" (שלו ואדר, בעמ' 349-348).
- הנה כי כן, כדי לעמוד בנטל המוטל עליהם על התובעים שכנגד להציג ברמת ודאות סבירה את שיעור הפיצוי המגיע להם.
המתכונת לקביעת הפיצוי המגיע לזכיין שחוזה הזכיינות עמו בוטל שלא כדין
- עד כאן הוצגו הדברים בכללותם, ועלינו למקד המבט בסוגיה הפרטנית העומדת להכרעה, והיא קביעת הפיצוי לטובת זכיין שחוזה הזכיינות שלו בוטל שלא כדין.
- האופן בו ניתן וראוי לפסוק פיצויים בגין אובדן רווחים עקב ביטול זיכיון שלא כדין נדונה בהרחבה על-ידי כב' השופט, כתוארו אז, עמית בעניין אנגלו סכסון. נפסק שדרך המלך לעמוד על הפיצוי הנאות היא בהשוואה של הרווח שהופק על ידי בעל הזיכיון בתקופה בה פעל תחת המותג הרלוונטי, ובין הרווחים וההכנסות שהופקו על ידו ללא מותג זה (שם, בפסקה 20).
- באותה הפרשה, אגב ההתדיינות בבית המשפט המחוזי, הוצע לבצע חישוב על בסיס היוון תזרים המזומנים (שיטת ה-DCF (Discounted Cash Flow)). "על פי שיטה זו, המקובלת להערכות שווי, שווי העסק משקף את הערך הנוכחי של התזרימים הצפויים להתקבל מהפעלתו בעתיד והיא כוללת בחובה גם את שווי מוניטין העסק. שיטת זו הוכרה בפסיקה גם לצורך הערכת שווי מניות" (שם, בפסקה 21).
אלא שנקבע כי דרך זו מעוררת קושי רב בכל הנוגע בפיצוי בגין ביטול זיכיון שלא כדין, ובית המשפט לא אימצה באותה הפרשה. זאת משום ש"מול הנכס שאבד בדמות סוכנות תיווך תחת מטרית הזיכיון והמותג של אנגלו סכסון, [הזכיין] הותיר בידיו נכס חלופי בדמות סוכנות תיווך עצמאית שהמשיכה בפעילותה בהרצליה לאחר נטילת הזיכיון בשנים הרלבנטיות. חישוב אמיתי של הנזק שנגרם עקב נטילת הזיכיון, מצריך בחינה של הרווח שהפיק בלום לפני ביטול הזיכיון בהפחתת הרווח שהפיק לאחר ביטול הזיכיון. אלא שלא כך נעשה על ידי המומחים, ויכולה להישמע הטענה כי ייתכן שלבלום לא נגרם כל נזק עקב נטילת הזיכיון" (שם, בפסקה 21).