כלומר, ד"ר מופקדי בחן השאלה מהו הפיצוי הראוי שהיה משולם באפריל 2018 בגין הפסקת הזיכיונות. הוא הציג סכומי פיצוי שונים בהנחה שתקופת הזיכיון הייתה עד לסוף שנת 2019,2020,2023 ו-2028, כשכל הסכומים הוונו נכון לתאריך 30.4.18. פיצוי זה, מטבע הדברים ניתן היה להישען על בסיס הערכות חזויות בלבד.
המומחה הסביר שהטעם לדבר הוא כי "הרלוונטיות היחידה לענייננו היא לשאול מה היה הפיצוי שהיה נקבע בזמן אמת כתוצאה מהפסקת הזיכיון. זמן אמת לא יכול לקחת בחשבון תרחישי קיצון שקרו לאחר מכן" (עמ' 148, ש.10). לכן כשם שהפיצוי הראוי לא היה נגזר מאירועים מאוחרים יותר, שליליים או חיוביים, הרי שאין להתחשב בנתוני האמת שלאחר מכן. לכן, הוא לא בדק את אובדן הרווחים מול נתוני האמת, וגם לא היה עושה זאת אם היה מתבקש (עמ' 150, ש.16).
ד"ר מופקדי הסביר בחקירתו (עמ' 147, ש. 28-19) כי בכוונה הוא לא ביקש מהתובעים שכנגד את דוחותיהם הכספיים, כאשר כתב את חוות דעתו בשנת 2023. עוד הוסיף (שם, ש.32 ואילך), שגם אילו החברות שמפעילות את החנויות היו נסגרות, הוא לא היה מייחס לחברות רווח אפס, ולא היה מתחשב בכך בגובה הנזק, אלא היה משאיר את החישוב כפי שקבע בחוות דעתו, דהיינו את הרווח הצפוי עבור השנים האלו (2018 עד 2028).
ניתן ללמוד על דרך הילוכו מהקטע הבא מעדותו בחקירתו הנגדית (עמ' 142, ש.27 ואילך):
כל הערכת שווי, כל החלטה עסקית שמנהל/ת לוקחים בזמן אמת מסתמכים על הערכות, על תחזיות וכך ביצעתי. השאלה שאני ניסיתי לשאול ה[י]א מה הפיצוי שהיה צריך להיקבע באפריל 2018 כדי לפצות את הזכיינים בגין ביטול הרישיון. פיצוי כזה חייב להסתמך גם מתודולוגית ולהבנתי גם משפטית, חייב להסתמך על התחזיות הסבירות ביותר שהיו מתבצעות בזמן אמת ולא על הנתונים בפועל. ואני אדגיש, זה חשוב כיוון שיכול להיות שבפועל הביצועים היו טובים מדי ואז אני מפצה יתר על המידה או רעים מדי ואני מפצה בחסר. למשל תקופת הקורונה, אין לה עניין למה שקרה ב-2018 התחשבנות בין הזכיינים ולכן לא צריך להתחשבן על סמך נתוני אמת.
- האם גישה זו תוכל לזכות את התובעים שכנגד בפיצוי המבוקש על ידם? לטעמי, יש להבחין בעניין זה בין פעילות הסניף בשדרות ובין פעילות הסניף בבת-ים.
הפיצוי בגין ביטול הסכם סניף שדרות
- אין חולק כי התובעים יכלו להציג את הנתונים העדכניים של סניף שדרות, שהרי בזמן שבו נערכה חוות הדעת בשנת 2023, כבר עמדו נתוני האמת למשך כחמש שנים, ורובם אף היו ניתנים לתיקוף על בסיס דוחות שנתיים מבוקרים.
בחינת נתוני האמת הייתה מתבקשת גם למקרא האמור בכתב התביעה שכנגד. התובעים שכנגד ציינו שם כי "כתוצאה מהפעולות שנקטו הנתבעים שכנגד חלה ירידה בהכנסות החנויות; במקביל חלה עליה בעלות רכישת הסחורה מספקים. נזק נוסף שנגרם בהמשך הוא אבדן המותג מקס סטוק. התובעים שכנגד עשו מאמצים שעלו כספים רבים על מנת שניתן יהיה לייצר מותג חלופי ולמתן את השפעת אבדן המותג" (פסקאות 140-139 לתביעה שכנגד).