כך באה לעולם פעילותה של חברת ביג-סטוק (להלן: חברת ביג סטוק), שבהמשך הדרך פתחה סניפים נוספים בנתניה, בבאר שבע ובמבשרת ציון.
- הזכיינים בסניפי שדרות ובת ים (הנתבעים 1,3, 7-5 בתביעת הזכיינות, להלן: הזכיינים) הגישו תביעה שכנגד כלפי חברת מקס ומר מקס (להלן: התביעה שכנגד). לשיטתם, פעולת הנתבעים שכנגד גרמה להם לנזקים כבדים. כך, חלה ירידה בהכנסות החנויות, וחלה עליה בעלות רכישת הסחורה מהספקים. גם אובדן המותג מקס סטוק פגע בהם, והם השקיעו כספים רבים במיתוג מחודש של חברת ביג סטוק.
על רקע זה הם העריכו את הנזק שנגרם לחנות בבת ים כעומד על כ-4.5 מיליון ₪ ואת הנזק שנגרם לחנות בשדרות כעומד על כ-7 מליון ₪; ובסה"כ 11.5 מיליון ₪. ועל כך יש להוסיף נזקים בגין פגיעה במוניטין המוערכת בסך של מיליון ₪. בבסיס החישוב עמד היוון של תזרים המזומנים הצפוי לתקופה בת 10 שנים.
לצורכי אגרה הועמד סכום התביעה שכנגד על סך של 10 מיליון ₪.
- בחודש מרץ 2019 הגישה חברת מקס סטוק תביעה נגד חברת טופ טים, שעניינה הסניף באשדוד (ת"א (מחוזי ת"א) 51268-03-19) (להלן: תביעת אשדוד)), ובה עתרה לאכיפת מנגנון ההיפרדות לפי פסקה 11 להסכם אשדוד. גם במסגרת זו היא טענה כי מר שמשון הוא הרוח החיה מאחורי הפעילות המתחרה של רשת סופר-סטוק. על רקע זה מתקיימת, לשיטתה, העילה להפעיל את מנגנון ההיפרדות בהתאם להוראות סעיף 11(א)(6) להסכם אשדוד, שעניינו מעילה באמון.
במרץ 2022 הגישה חברת מקס כתב תביעה מתוקן בתביעת אשדוד בו ציינה בנוסף כי אובדן האמון המלא בין הצדדים אינו מאפשר עוד את המשך השותפות בחברה המשותפת, ויש להביא להיפרדות ביניהם. היא הצביעה על כך כי כעת מר שמשון מתחרה בה לא רק באמצעות חברת סופר-סטוק אלא גם באמצעות חברת ביג-סטוק. והאחרונה פתחה סניף בנתניה בצמוד לסניפה של חברת מקס-סטוק, וזאת בנוסף לסניפים הקיימים בערים האחרות.
חברת מקס סטוק הוסיפה והצביעה בנוסח המתוקן של תביעת אשדוד על חילופי מכתבים בהם טענה חברת טופ-טים כי מר מקס נכשל בתפקידו כדירקטור בחברת מקס אשדוד, ומכאן שקמו חילוקי דעות ביחס לניהול החברה, המצדיקים שימוש בסעיף 11(א)(4) להסכם אשדוד, שעניינו, כזכור, מקרה של "חילוקי דעות בקשר לניהול החברה ו/או הפעלת החנות".
לחילופין, ולמען הזהירות בלבד, היא עתרה לכך שבית המשפט יורה על היפרדות הצדדים בכל דרך אחרת, שבאמצעותה תרכוש מקס סטוק את מניות טופ טים בחברת מקס אשדוד.
- הדיון בתביעת הזכיינות ובתביעת אשדוד אוחד, והתקיימו בעניינן שני דיוני הוכחות:
- מטעם חברת מקס נחקרו על תצהיריהם מר מקס והחוקר אביאני.
- מטעם הנתבעים בתביעת הזכיינות ובתביעת אשדוד, והתובעים שכנגד, העידו מר שמשון; מר שירור - בעל המניות של חברת המרכז למיזוג; מר יניב זביחי - אחד הזכיינים בסניף בת ים; ד"ר טל מופקדי שנחקר על חוות דעתו הכלכלית; ומר יגאל שטרית - דירקטור בחברת סופר-סטוק, שהשיחה עמו הוקלטה על ידי החוקר אביאני.
- הצדדים הגישו סיכומים בכתב, ועתה הגיעה עת ההכרעה.
עיקרי טענות הצדדים
- טענות הצדדים הן רבות ומסועפות. אציג להלן את עיקריהן ואתייחס לנוספות בהמשך הדרך. בשאר לא מצאתי צידוק לסטות מהמסקנות אליהן הגעתי.
עיקרי טענות חברת מקס
- לטענת חברת מקס בוסס שהמערכת ההסכמית שבין הצדדים הופרה, ויש לכך השלכות. מלכתחילה היה מר שמשון הרוח החיה מאחורי גיבוש ההסכמים כולם. בהסכמים אלה נקבעו, בבחינת ייהרג ובל יעבור, תניות סודיות ואי-תחרות.
והנה, מחמת תאוות בצע, החליט מר שמשון להיכנס כשותף ברשת מתחרה, הלוא היא רשת סופר-סטוק. וביודעו שהדבר אסור פעל בתחכום והפך ל"שותף צללים" באמצעות איש קש מטעמו - הלוא הוא אחיו מיכאל. מר שמשון הוא הבעלים של 20% ברשת זו, ועל פעילותו האמיתית ניתן ללמוד, בראש ובראשונה, מתמלול הפגישה שערך החוקר אביאני עם מר שטרית. האחרון הציג את עצמו כמנכ"ל חברת סופר סטוק, וברור שהוא יודע מי בעליה האמיתי. מהשיח שהתקיים עמו עולה שההלוואה שקיבל כביכול מיכאל היא פיקטיבית. יש לדחות את האמור בעדותו של מר שטרית בבית המשפט, שם ניסה לתת הסברים דחוקים לדבריו. עדות זו הייתה בלתי-אמינה.
- מר מקס התנהל באחריות. תחילה הגיעו אליו שמועות מספקים ומנותני שירותים על אודות מעורבותו של מר שמשון בחברה המתחרה. אך הוא הסתפק בהן. הוא שכר חוקר פרטי ופעל רק לאחר שהגיעו ממצאי החקירה. ביטולי ההסכמים נעשו אפוא כדין, לאור חומרת הממצאים, וללא שיהוי.
בניגוד לעמדת הנתבעים, הידיעה שלו על אודות עילת הביטול התגבשה בסמוך להוצאת מכתבי הביטול. הנתבעים מנסים לטעון כי מר מקס למד על אודות מעורבותו של מר שמשון בחברת סופר-סטוק מתביעה שהגיש מר חיימוביץ, עובד לשעבר של חברת מקס סטוק. זה הגיש תביעה נגדה, שהתבררה בבית הדין לעבודה בחיפה (סע"ש 44899-11-17). אך עיון בכתב התביעה האמור מגלה כי הוא לא משקף את מעורבותו הפסולה של מר שמשון, וזו בוססה, כאמור, רק בעקבות ממצאיו של החוקר הפרטי.