חשדות אלה אומתו גם בדיעבד, במסגרת ההליך הנוכחי, והוצגה תשתית ראייתית מספקת לביסוסם. כך, למשל, התברר כי מר שמשון ערך בדיקת נאותות להקמת הרשת המתחרה, רשת סופר-סטוק, ויש לדחות את ניסיונותיו לטעון שבדיקות אלה נעשו עבור אחיו.
- אומנם הנטל לבסס את הצידוק לביטול ההסכם מוטל על חברת מקס-סטוק, אך בשים לב לראיות שהוצגו, יש לייחס משמעות רבה לבחירת הנתבעים שלא לזמן עדים רלוונטיים, ובהם את אחיו של מר שמשון. על רקע זה יש לדחות את טענותיהם לכך שמר שמשון הסתפק בהלוואה שהלווה לאחיו.
- שעה שכך, הפר מר שמשון את איסור התחרות ואת חובת הסודיות שבהסכמים. מדובר בהפרות יסודיות, ומכאן שקמה לחברת מקס הזכות לבטל את הזיכיונות, וכזאת עשתה. אין יסוד לטענת הנתבעים כאילו מר מקס ידע על אודות מעורבות מר שמשון בסופר סטוק והשלים עמה, וכן אין יסוד לטענתם כי היה ידוע למר מקס כי הרשת המתחרה - סופר-סטוק - אינה מצליחה, ולא מהווה תחרות של ממש.
- אין שחר לטענת מר שמשון כי יש להבחין בין זכיינים פסיביים לאקטיביים, כך שהמגבלות החוזיות חלות על האחרונים בלבד. להבחנה זו אין זכר בהסכמים, היא סותרת אותם, וההסכמים הם שמחייבים. התניות מחייבות לא רק את הצדדים הישירים להסכמים אלא גם את מי ששולטים בחברות הרלוונטיות. לכן, מר שמשון לא יוכל להסתתר מאחורי חברת אמילי שדרות בכל הנוגע בסניף שבשדרות, ומאחורי חברת טופ טים בכל הנוגע בסניף שבאשדוד. ומשעה שמר שמשון הפר את המחויבויות שנטל על עצמו, עליו לשאת בתוצאות.
- בשל אותן ההפרות, קמה לחברת מקס הזכות לדרוש את מימוש מנגנון ההיפרדות שבהסכם אשדוד, שכן המדובר במעילה באמון לפי פסקה 11(א)(6) להסכם. לכן, יש לאכוף על חברת טופ טים את מנגנון ההיפרדות שבו (בסעיף 11(ב)).
כיום ברור שמר שמשון ומר חיימוביץ מעורבים ברשת ביג-סטוק. מר חיימוביץ הוא גם בעל מניות בחברת טופ-טים, הנשלטת על ידי מר שמשון. לכן, ברור כי חברת טופ-טים אינה יכולה להיות בעלת מניות בחברת מקס-אשדוד, נוכח הפעילות המתחרה של בעליה. הדברים באים לידי ביטוי בהתנהלות השוטפת סביב הסניף באשדוד, וברצון של חברת טופ-טים להחליף את מר מקס כדירקטור בחברת מקס-אשדוד. משכך קמה עילה נוספת לאכיפת מנגנון ההיפרדות, בהתאם לסעיף 11(א)(4) להסכם אשדוד.
הנתבעים לא הציגו כל מנגנון היפרדות אלטרנטיבי אחר, ועל כן יש לקדם את המנגנון שבהסכם. אין לקבל את עמדתו של מר שמשון לפיה על חברת טופ טים להישאר בעלת מניות בחברת מקס-אשדוד. אין כל אפשרות שזו ובעלי מניותיה יישארו מעורבים בניהול החנות שבאשדוד.
- לאור כל אלה, על בית המשפט לקבוע כי הסכמי הזכיינות בוטלו כדין. ונוכח הפרת הנתבעים את ההסכמים, ברור שניתן לקצר את תקופת הזכיינות ולהביאה לכדי סיום. נוכח האמור, ושעה שהוכחו מלוא רכיבי תביעת הזכיינות, זכאית חברת מקס למלוא הסעדים שנתבעו על ידה, ובראשם פיצוי בסך של 2 מיליון ₪, בשל ההפרות היסודיות של ההסכמים לרבות הפרת סימני המסחר שלה.
- בנוסף, היות שההסכמים בוטלו כדין, יש לדחות את התביעה שכנגד שהגישו בעלי הזיכיונות. ממילא הם לא הוכיחו את הנזק שנגרם להם. לשם ביסוס נזקיהם הם נשענו על חוות דעת המומחה מטעמם, ד"ר מופקדי. אלא שחוות דעת זו לוקה בכשלים רבים ובראשם הישענות על נתונים חזויים בלבד, ללא בדיקת נתוני האמת של פעילות הסניפים בשנים שלאחר ביטול הזיכיונות. כך, למשל, חוות הדעת לא לקחה בחשבון את העובדה כבמשך חודשים ארוכים המשיכו הסניפים למכור את מוצרי חברת מקס סטוק גם לאחר מכתבי הביטול; המומחה לא בחן את נתוני התובעת המפורסמים באתרים רשמיים (כגון מאיה), והעדיף להסתמך על מידע שנלקח מאתרים לא רשמיים, שאין ערובה לנכונות העובדות המתוארות בהם; ובמקום להסתמך על נתונים חזויים בלבד, כבר היה ניתן להסתמך, בזמן עריכת חוות הדעת, על דוחות מבוקרים עד לשנת 2021 ועל נתונים נוספים לאחר מכן. כזאת לא נעשה, ולכן לא הוכח הנזק הנתבע, ולא ניתן להסתמך על חוות דעת המומחה מטעמם.
עיקרי טענות הנתבעים והתובעים שכנגד
- לשיטת הנתבעים והתובעים שכנגד מקס מבקשת להוכיח תרמית, ושלמעשה מר שמשון השקיע במתחרה שלה, באמצעות איש קש, ושאחיו מיכאל הוא שמחזיק עבורו במניות ברשת סופר-סטוק. ועוד היא מנסה להראות שאפילו אם מר שמשון הוא שהפר את תניות הסודיות ואי-התחרות, הרי שגם יתר הנתבעים אשמים בכך ומוצדק לבטל מולם את ההסכמים.
את כל אלה חברת מקס ומר מקס לא הוכיחו. הראיות שעליהן נשענת התובעת, ובהן הקלטת מר שטרית, הן חסרות בסיס וערך ראייתי. הוכח במסגרת ההליך כי מר שמשון לא רכש את מניות חברת סופר-סטוק, ושהוא לא התחרה ברשת מקס-סטוק.
- לשם הביטול הסתפק מר מקס באינסטינקטים, ולא טרח לבצע בירור מינימלי מול מר שמשון. ההחלטה לבטל את ההסכמים הייתה גחמנית ושערורייתית. התובעת השקיעה רבות בלהטיל דופי בראיות הנתבעים, אך שכחה שעליה להוכיח כי ההסכמים בוטלו כדין, וכזאת היא לא עשתה.
- הנתבעים מסכימים שהם כפופים לתניות אי-התחרות שבהסכמים, אך לשיטתם אלה לא הופרו. ההסכמים שעל הפרק נחתמו כשהנתבעים לא היו מיוצגים, ועדיין הם דאגו להבטיח קיומם של תנאים מסחריים לטובתם. כך, היה להם חשוב שתקופת הרישיון לא תהיה מוגבלת בזמן. הם דחו ניסיון לקצוב את זמן הרישיון, ולכן ההסכמים נוסחו כך שתקופת הזיכיון תעמוד על כנה עד למועד שבו יבוטלו ההסכמים, ויכולת הביטול הוגבלה לעילות פרטניות. הסכמה זו מצד מר מקס אפשרה את ההסתמכות שלהם על הזדמנות עסקית זו, אותה ביקשו למקסם. בנוסף, לזכיינים ניתנה בהסכמים זכות ראשונים להקים סניפים נוספים של רשת מקס-סטוק ככל שאלה יפתחו בבת-ים או בשדרות. גם עניין זה היה חשוב להם מאוד, שכן דובר באופציה בעלת שווי כלכלי רב, שמנעה התחרות מצד רשת מקס סטוק מול הסניפים הרלוונטיים.
- לכן, על מר מקס ועל חברת מקס לבסס הפרה של ההסכמים המצדיקה את ביטולם. והיות שהם טוענים למעשה למרמה, עליהם לעמוד בנטל המוגבר הנדרש לביסוס טענה זו. והנה, לא בוסס שמר שמשון הוא שותף ברשת סופר-סטוק; שהוא או שהנתבעים האחרים הפרו את תנית אי התחרות; או שאותן הפרות מיומרות נודעו למר מקס רק בסמוך לשליחת מכתבי הביטול. למעשה מר מקס חיפש אמתלה לביטול הסכמי הזכיינות, שעה שהודה שמדובר במודל רווחי פחות מבחינתו בהשוואה להפעלה ישירה של הסניפים.
מכל מקום, חברת מקס שלחה את הודעות הביטול בשיהוי ניכר, למעלה מחצי שנה לאחר שנודע לה על רכישת המניות על ידי מיכאל. היא פעלה בחוסר תום לב קיצוני כשפעלה מבלי לנסות ולברר את העובדות מול הנתבעים או מי מהם. והדברים יפים, בשינויים המחוייבים, גם ביחס לניסיונה לאכוף את ההיפרדות בחברת מקס אשדוד.
- ה"ראיות" עליהן נשענת התובעת הן בבחינת משענת קנה רצוץ. היא לא הציגה את כלל ההקלטות שביצעה, וקטעים שלמים בתמלול סווגו כלא ברורים. החוקר הפרטי שנשלח היה מכוון מטרה, וניסה לשתול את התשובה "הנכונה" בפיו של מר שטרית עמו שוחח, כדי לגרום לו לומר שמר שמשון הוא שהשקיע ברכישת המניות של חברת סופר-סטוק. ממילא הצד לשיחה, מר שטרית, התייצב לעדות והעיד שלא היו דברים מעולם, ושאחיו של מר שמשון אינו איש קש.
בניגוד לנטען על ידי התובעת, מר מקס ניסה לעשות שימוש בתביעה שהגיש מר חיימוביץ בבית הדין לעבודה, כדי להישען עליה ולהראות שמר שמשון השקיע בסופר-סטוק בעצמו, אך כתב התביעה האמור לא מבסס זאת.