שנית, מעיון בתצהירו של העד שעבד בחברה בתפקיד מנהל מוצר בכיר ובכפיפות ישירה למנהל, עולה כי אין בו כל תמיכה בטענת פלונית כי הוטרדה מינית על ידי המנהל. העד מעיד אמנם כי פלונית תרמה רבות לחברה עם הצטרפותה אליה, אך בהמשך חל שינוי בהתנהגותה ובמהלך מאי 2021 אף נעלמה לחלוטין מהמשרד. אולם אין בעדותו בעניין זה כדי לתמוך בטענה על הטרדה מינית, להבדיל מהקשיים בעבודה שאליהם נקלעה פלונית. העד מתאר קשיים שבהם נתקל בעבודה עם המנהל, ובכלל זה היעדר הכוונה מקצועית והתפתחותית וקשיי תקשורת, ומוסיף ומתאר כי שיתף את פלונית בעניינים אלה, אך אף בהנחה שעדות זו נכונה מראשיתה ועד תומה, אין בה כדי לתמוך בטענה כי המנהל הטריד מינית את פלונית, להבדיל מעדות על כך שהעד עצמו סבור כי פלונית היתה מעולה בעבודתה, ואילו המנהל היה מנהל גרוע;
שלישית, עדותה של מנהלת משאבי אנוש בחברה הקודמת שהעסיקה את פלונית עסקה אך ורק בתפקודה של פלונית בעבודתה הקודמת, וממילא אין בה כדי לתרום לעניין ההטרדה המינית;
רביעית, עדותו של עד נוסף שעבד אף הוא כמנהל מוצר העיד על מקצועיותה של פלונית ויעילותה, על כך שהיו לה קשיים משמעותיים שבהם נתקלה בעבודתה עם המנהל, ועל כך שגם אחרים בארגון דיווחו על יחס לא טוב מצד המנהל. ברם, אין בעדותו דבר התומך בטענה להטרדה מינית. העד הנוסף אמנם הוסיף והעריך כי המנהל העביר שעות רבות במשרד עם פלונית, אך הוא לא ידע להעריך בכמה שעות מדובר, וממילא אין בעדות זו כדי לתמוך בטענות על הטרדה מינית;
ולבסוף, הפסיכיאטר ד"ר איתן שכטר העיד על כך שפלונית סובלת מהסתמנות דיכאונית חרדתית וכן מהפרעת דחק PTSD)) עקב התעמרויות ופגיעות מיניות במקום העבודה, וכי נתן בידה מרשם לתרופת הרגעה בשם ציפרלקס. ברם, על פי עדותו, חוות-דעתו מתבססת על ביקור חד-פעמי של פלונית אצלו שהתקיים ביום 22.12.22, שנה וחצי לאחר שהמנהל עזב את עבודתו ביוני 2021, וכמעט עשרה חודשים לאחר הגשת כתב תביעתה בפברואר 2022. ד"ר שכטר הוסיף כי לא עודכן ואינו יודע האם פלונית פנתה לטיפול אחר או נוסף לאחר אותו ביקור חד פעמי אצלו, ואף אינו יודע אם בכלל השתמשה במרשם שנתן בידה על מנת לרכוש את תרופת ההרגעה ולהשתמש בה. מכאן ברור כי אין בעדות זו כדי לתמוך בטענתה של פלונית כי בזמן אמת סבלה מהטרדה.
- בטרם נסיים את הדיון בקביעות העובדתיות, נבהיר כי לא נעלמה מאיתנו חלופת המסרונים שבין הצדדים מיום 19.4.21, שלטענתה של פלונית כללה הודאה מצד המנהל בכך שהטריד אותה מינית (לדוגמא: "שמתי אותך במצב שבו יכול להיות שתסיקי שהעבודה שלך תלויה בכמה תהיי 'נחמדה' אלי", "באמת זה מאכזב אותי שנפלתי ככה", ו"אני ויהודה משי זהב נחלוק תא" וכן "אני הייתי פתוח יותר מדי") אך אף שאכן יש בדברים אלה כדי להטות במשהו את כף המאזניים הראייתית לצידה של פלונית, הרי שלא מצאנו כי יש בהן להטותן עד כדי מסקנה בדבר קבלת תביעתה של פלונית. זאת, מכל הנימוקים שאותן פרשנו עד כה, וכן מאחר שברור כי בשלב הזה פלונית דרשה מהמנהל להתנצל, האשימה אותו בפתיחות יתר, ונראה שהוא אכן נקלע למצוקה והתנצל בפניה.
- לנוכח כל האמור, דין הערעור להתקבל בכל הנוגע לקביעה כי המנהל הטריד מינית את פלונית, כך שאנו קובעים שלא עלה בידי פלונית להוכיח זאת.
- עם זאת, בעוד שהמנהל בערעורו ביקש מאיתנו לקבוע כי פלונית פעלה בחוסר תום לב ותוך שימוש לרעה החוק, כדי ליצור יש מאין מנוף לסחיטתו ולסיכול פיטוריה, הרי שאיננו סבורים שיש במסכת הראיות כדי להצדיק מסקנה מרחיקת לכת שכזו.
האם הוכחה התנכלות על רקע הטרדה מינית?
- אף שקבענו כי לא הוכח כי המנהל הטריד מינית את פלונית, הרי שאין בכך כדי לשלול מבחינה עקרונית קבלת טענתה של פלונית כי המנהל התנכל לה עקב כך שהתלוננה על שהטריד אותה.
- ברם, בהיעדר מחלוקת כי המנהל פעל לפיטוריה של פלונית על רקע חילוקי דעות מקצועיים ואי שביעות רצון מתפקודה, עוד קודם לאירועים שביחס אליהם טענה פלונית להטרדה מינית, הרי שדין קביעתו של בית הדין האזורי לפיה המנהל התנכל לה על רקע תלונתה כלפיו להידחות אף היא. זאת, בשים לב לכך שממצאיו של בית הדין האזורי לעניין התנכלות התבססו בעיקר על קביעתו כי "אין להוציא מכלל אפשרות את טענת התובעת כי אילו הייתה פועלת למימוש המשיכה המינית של הנתבע אליה, הוא לא היה פועל לסיום העסקתה כפי שעשה" (עמ' 16 ש' 9 לפסק הדין), ומשקביעה זו נשללת הרי שמניה ובניה נשללת גם אפשרות ההתנכלות בגין טענה (שנשללה) לאמירה מצידו בדבר משיכה אליה. זאת ועוד, גם העובדה ש"השורה התחתונה" של האירועים שבהם דנו בפסק דין זה היתה שהמנהל התפטר ועזב את החברה אותה ייסד, ואילו פלונית נשארה בתפקידה עד שהחברה נסגרה בשנה שלאחר מכן, תומכת במסקנה כי פלונית לא סבלה בנסיבות העניין מהתנכלות על רקע תלונתה. נוסיף, כי לא נעלמו מאיתנו טענות פלונית על כך שבתקופה בת מספר השבועות שבהם נערך הבירור בעניין טענותיה פעל המנהל לצמצום תפקידה, למשל בכך שפעל לגיוס עובד מבלי לשתף את פלונית (ת/20 לתצהירה) ובכך שלא כיתב את פלונית על מייל שעסק בתכנון טיול החברה (ת/21). ברם, בנסיבות העניין, שבהם המנהל נדרש באותה העת ועד לסיום הבירור לצמצם למינימום את מגעיו עם פלונית, איננו סבורים שיש בעניינים אלה כדי להצדיק קביעה בדבר התנכלות.
הרכב המותב ששמע את העדים ונתן את פסק הדין
- אין יסוד לטענות פלונית כי נפל פגם בפסק הדין בכך שהוא ניתן במותב שכלל רק נציג ציבור אחד. במקרה שלפנינו, בפתח ישיבת ההוכחות הראשונה ניתנה החלטה לפיה בהסכמת הצדדים, ומאחר שאחד מנציגי הציבור נאלץ לעזוב את הדיון (המדובר היה בדיון ההוכחות השני באותו היום של אותו המותב) יתקיים הדיון במותב שלא בהשתתפותו (עמ' 1 ש' 29 לפרוטוקול). החלטה דומה ניתנה בפתח דיון ההוכחות השני (עמ' 1 ש' 13). בית-הדין הורה כך מכח הסמכות המוקנית לו בסעיף 22 (א) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969. פלונית כאמור הסכימה לדיון בפני הרכב חסר זה, ובכל מקרה גם בהמשך ההתדיינות היא לא השיגה על החלטות אלה בסמוך לאחר שניתנו, או בכל שלב אחר במהלך ההתדיינות בבית הדין האזורי, לרבות לא בסיכומיה. כידוע, החוק מאפשר קיום דיון במותב החסר נציג ציבור אחד או אף שניהם, ומתן פסק הדין באותו מותב חסר, ובלבד שהדבר נעשה בהחלטה מנומקת (בג"ץ 3641/13 מכלוף נ' בית הדין האזורי באר-שבע (30.5.13)). משהסכימה פלונית לדיון בפני מותב חסר, ולא השיגה על ההחלטות שניתנו בעניין זה במהלך ההתדיינות בבית הדין קמא, והעלתה השגה בעניין זה רק בשלב הערעור, יש לראותה כמי שהסכימה למותב שנקבע באותן החלטות, לרבות למתן פסק הדין במותב זה, כך שהיא מנועה מלטעון אחרת, ודין טענתה בעניין זה להידחות (ע"ע (ארצי) 8784-07-16 רשת הגנים של אגודת ישראל - שוקר (5.12.18)).
- אשר לטענות פלונית בדבר התערבות לא ראויה לשיטתה של ראשת המותב בחקירתה הנגדית וליחס לא ראוי מצידה - המדובר בטענות שלא הועלו על ידה בזמן אמת, בדרך של הגשת בקשה אופרטיבית כזו או אחרת במהלך החקירה או לאחריה, לרבות בשלב הסיכומים בבית הדין האזורי, באופן שהיה מאפשר למותב להגיב לטענות על מידת ואופן מעורבותו בחקירה הנגדית. משכך, משלא הועלו הבקשות גם בסיכומי פלונית שהוגשו לבית הדין האזורי, היא מנועה מלהעלותן לראשונה בשלב הערעור, ועל כן אין מקום להידרש להן.
היעדר סמכות עניינית לדון בתביעת עובד נגד עובד אחר בטענה להתעמרות
- צדק בית הדין האזורי בקביעתו כי לבית דין לעבודה אין סמכות עניינית לדון בתובענה המוגשת על ידי עובד כנגד עובד אחר שלטענתו התעמר בו (ע"ע (ארצי) 29915-11-22 חכמון - טוגו-הלבשה והנהלה (12.10.23, בפיסקה 32; בר"ע (ארצי) 1083-03-21 מלון עדן נהריה בע"מ - ביומי (24.3.21; וראו האסמכתאות שם)). על כן, הערעור בעניין זה נדחה, מבלי שנידרש לטענות פלונית (שחלקן נתמכו באותם עדים שהזכרנו שהעידו לטובתה) לעניין התנהגות מתעמרת כלפיה מצידו של המנהל, טענות שאותן הכחיש המנהל מכל וכל, כמו גם לקביעות בית הדין שנקבעו בקשר לכך "למעלה מן הצורך" (עמ' 18 ש' 29 לפסק הדין).
- נבהיר עם זאת, כי בשונה מהתעמרות, התנכלות של עובד כלפי עובד אחר, כהגדרתה בסעיף 3(ב) לחוק למניעת הטרדה מינית ("התנכלות היא פגיעה מכל סוג שהוא שמקורה בהטרדה מינית, או בתלונה או בתביעה, שהוגשו על הטרדה מינית"), מצויה בתחום סמכותו העניינית של בית דין זה, ובהתאם דנו לעיל בפיסקאות 76 ו-77 בטענותיה של פלונית כי המנהל התנכל לה (לאבחנה בין התנכלות בעבודה על רקע הטרדה מינית לבין התעמרות בעבודה, ראו ענין פלונית 2022, בפסקאות 67 עד 72 לחוות דעתה של הנשיאה ורדה וירט-לבנה).
עניין מינוי המומחה רפואי
- פלונית טענה בערעורה כי היה על בית הדין למנות מומחה רפואי לבחינת הנזקים הנפשיים שנגרמו לה, לטענתה, עקב מעשה ההטרדה המינית מצידו של המנהל. משהגענו למסקנה כי לא הוכחו הטרדה מינית והתנכלות, הרי שמתייתר הצורך שנכריע בסוגיית עצם הזכות לקבלת פיצוי ללא הוכחת נזק לפי סעיף 6(ב) לחוק בנוסף לפיצוי הנזיקי, בגינו התבקש מינוי מומחה, לפי סעיף 6(א) לחוק.
- למעלה מהנדרש נציין כי ככלל הוכחת "עניין שברפואה" מחייבת צירוף חוות דעת מומחה לכתב התביעה (סעיף 87(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט - 2018; לתחולת התקנה בבתי הדין לעבודה מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, ראו: בר"ע (ארצי) 32162-12-23 פלוני - כלל חברה לביטוח בע"מ (28.12.23)), אלא אם בית הדין פטר את בעל הדין מחובת הצירוף (תקנה 87(ד) לתקנות הנזכרות; ע"ע (ארצי) 1342-01-24 בן שטון - תורג'מן (10.10.24)). הדברים יפים אף לתביעות בעילה של הטרדה מינית שבהן נטען לזכאות לפיצוי לפי המסלול הנזיקי שבסעיף 6(א) לחוק, בכפוף לאפשרות לפיצול הדיון לשלב האחריות ולשלב הנזק המותווית בהנחייה 2-07/13 שהוצאה על ידי נשיאת בית הדין הארצי בשנת 2013. בנסיבות העניין, ובניגוד לנטען על ידי פלונית, לא נקבע כי ימונה מומחה רפואי אלא כי יתבצע מינוי לאחר ההוכחות "ככל שיהיה צורך" בכך. לנוכח התוצאה, וכפי שהבהיר בית הדין האזורי לאחר מתן פסק הדין, לא נמצא צורך בכך.
סוף דבר
- הערעור מתקבל, כך שמתבטל חיובו של המנהל לשלם לפלונית פיצוי בסך 50,000 ₪ בגין הטרדה מינית, ופיצוי נוסף בסך 50,000 ₪ בגין התנכלות. הערעור שכנגד נדחה.
עם זאת, בנסיבות העניין, ועל מנת לצמצם ככל הניתן את החשש מפני "אפקט מצנן" על תביעות הטרדה מינית, איננו עושים צו להוצאות אגב קבלת הערעור ודחיית הערעור שכנגד.