עע (ארצי) 38468-04-25;42874-04-25 פלוני נ' פלונית - חלק 6

0 קבילותם ומשקלם של ממצאי המבררת

47. לפחות ביחס לחלק מממצאיו העובדתיים ציין בית הדין האזורי כי "הכרעתנו דומה לזו של המבררת, אשר מצאה...". בקשר לכך נציין, שכפי שנפסק באחת הפרשות מפי השופטת לאה גליקסמן (בר"ע (ארצי) 20470-12-20 אורלי סלע - אלמונית (31.10.21)), כי לממצאי הבודקת או המבררת אין כל משקל ראייתי: "לעצם הוכחתם הישירה של מעשי ההטרדה המינית או ההתנכלות מסמכי הבירור ככלל אינם רלוונטיים, שכן על בית הדין לקבוע אם האירועים הנטענים התרחשו אם לאו על יסוד העדויות והראיות שלפניו, ולא על יסוד עדויות שנשמעו בהליך הבירור או על יסוד מסקנות האחראית (או הבודקת) שביררה את התלונה".

נטל ההוכחה בתביעות הטרדה מינית

48. על פי ההלכה הפסוקה, "בחינתן של הטענות בדבר הטרדה מינית נעשית בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה... [תוך שנדרשת] הוכחה כי ההתנהגויות הפסולות אכן התרחשו" אך גם מתוך הבנה כי "מדובר בהתנהגויות העשויות להתרחש בסתר, קרי, בנוכחותם של הצדדים בלבד... [ועל כן] קיים קושי מובנה בהוכחת טענות שעניינן הטרדה מינית" (ע"ע 68858-02-24 אלמוני - פלונית (16.2.25; סעיף 31 לחוות-דעתה של הנשיאה ורדה וירט-לבנה; להלן - עניין פלונית 2025)).
49. נפסק, כי הנטל הראשוני להוכחת הטרדה מינית וכן לקיומם של יחסי מרות, נטל המוטל על התובעת, אינו נטל מוגבר, אלא הינו נטל זהה לזה המוטל על כל תובע, על פי מאזן ההסתברויות (עניין פלונית 2008; בסעיף 59 לחוות-דעתה של השופטת (כתוארה אז) ורדה וירט-לבנה, וראו האסמכתאות שם). משעמד התובע בנטל הראשוני להוכיח הטרדה מינית, ובמקרה כמו זה שלפנינו שבו מוסיף וטוען התובע כי הוטרד מינית תוך ניצול יחסי מרות כך שהצעות או התייחסויות בעלות אופי מיני או המתמקדות במיניותו צריכות להיחשב כהטרדה מינית "גם אם המוטרד לא הראה למטריד כי אינו מעוניין בהצעות או בהתייחסויות האמורות (סעיף 6(ג) לחוק), הרי שעל פי הפסיקה "מועבר הנטל לסתור את 'ניצול יחסי המרות' למטריד (סעיף 61 לעניין פלונית 2008; לפרשנות הרחבה שיש ליתן על פי הפסיקה ל"יחסי מרות" וכן לחזקת הניצול בהתקיים יחסי מרות, ראו גם: עע (ארצי) 35999-10-21 פלונית נ' חברה פלונית (13.12.22), בפסקאות 54 עד 55, והאסמכתאות שם, להלן - ענין פלונית 2022).
50. כאן המקום לציין, כי בעניין פלונית 2022 פיתח בית דין זה דוקטרינה משפטית חדשה, המכונה "יחסי השפעה". דוקטרינה זו, שאושרה גם על ידי בית המשפט העליון (בג"ץ 4272-23 פלונית נ' בית הדין הארצי לעבודה (7.6.23)) קובעת כי "בתווך שבין יחסי מרות (ממונה לכפיף) לבין היעדר מרות (חברים לעבודה במעמד זהה" קיימת קטגוריה של יחסים, המכונה "יחסי השפעה". לקטגוריה זו השפעה במישור הראייתי.  כך, במצב של יחסי השפעה - כשקיימים פערי כוחות בין שני עובדים במקום עבודה אף אם אין ביניהם יחסי מרות - רף ההוכחה שמוטל על המוטרדת ביחס להוכחת רכיב הבעת ההתנגדות האובייקטיבית, האמור בסעיפים 3(א)(3) ו-3(א)(4) לחוק, הינו נמוך מרף ההוכחה שמוטל על מי שהוטרד בידי עובד במעמד זהה לשלו.  עוד נקבע בקשר לכך כי לא מדובר בקטגוריה בינארית, אלא בספקטרום, כך שככל שיחסי ההשפעה משמעותיים יותר, כך רף הראיות הנדרש להוכחת אי ההסכמה יהא נמוך יותר (ראו שם, בפסקאות 62 ו- 63 לפסק הדין).
51. בדומה, כך להבנתנו ועל פי הפסיקה, גם יחסי מרות אינם קטגוריה בינארית אלא ספקטרום. כך, ככל שפערי הכוחות בין הצדדים שמתקיימים ביניהם יחסי מרות משמעותיים יותר, כך רף הראיות שבו יידרש המטריד לעמוד כדי לשלול את חזקת הניצול יהא גבוה יותר (השוו: ע"פ 2192/23 פלוני נ' מדינת ישראל ואח' (27.6.24; בפיסקה 16 לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) יצחק עמית; להלן - ע"פ 2024)). ולהיפך, גם אם מתקיימים בין הצדדים יחסי מרות, ככל שפער הכוחות הינו פחות משמעותי, הרף הראייתי שבו יידרש לעמוד המטריד כדי לשלול את חזקת הניצול יהא נמוך יותר.
52. אשר ליוזמה ליצירת שיח אינטימי ולהדדיות בשיתוף - נפסק כי כשהיוזמה לקשר האינטימי נעשתה מצד העובד שטוען שהוטרד, יש לכך משקל מסוים בעת בחינת שאלת קיומה של הסכמה - ומכאן שלילת יסוד הניצול של יחסי המרות - אולם אין לראות בכך אינדיקציה מוחלטת לכך שמדובר ביחסים בהסכמה פרי רצון חופשי ונטול כפיה, ויש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו (ע"פ 9256/04 נוי - מדינת ישראל (10.8.05); עניין פלונית 2008, בפסקאות 62 ואילך). בעניין זמיר (ראו בסעיף 35) התייחסה השופטת וירט לבנה בהקשר זה לשאלת ההדדיות, תוך שהיא מציינת כי ככל שהיו התבטאויות מצידה של המוטרדת באותו סגנון, שיתוף פעולה מצידה, תגובות חיוביות וכדומה, יתכן שניתן היה ללמוד מכך על כך שההתבטאויות בנושאים המיניים שם נעשו במסגרת 'יחסי החברות' עם המוטרדת, כפי שטען המטריד שם. מאידך, משהוכח שלא היתה כל הדדיות, ולהיפך - משהוכח כי המוטרדת הביעה לא פעם "סלידה וגועל מהתבטאויותיו של המערער ואף נקבע כי היא ניסתה לחמוק משיחות עמו שעשויות לגלוש לתכנים מיניים שהפריעו לה" כי אז ברור שלא עלה בידי המטריד לסתור את חזקת הניצול.
53. ולאחר כל זאת, נבהיר כי אם בסופו של דבר, ולאחר יישום הדגשים המיוחדים שנקבעו במישור הראייתי בקביעת ממצאים עובדתיים בתביעות מסוג זה (שעליהם עמדנו עד כה, וכן ראו: בסעיפים 27 ואילך לעניין פלונית 2025, והאסמכתאות שם), המסקנה כי התובע או הנתבע - בתלות בשאלה על מי הנטל להוכיח יסוד זה או אחר מיסודות ההטרדה - עמד ברף הראייתי שנדרש ממנו, די בכך כדי להוביל למסקנה כי דין התביעה להתקבל, או להידחות. זאת, אף אם קיימות - ובמקרים רבים אכן קיימות - ראיות התומכות במסקנה ההפוכה.

האם הוכחה הטרדה מינית?

54. כפי שציינו מוקדם יותר, בכל הנוגע לטענות פלונית על הטרדה מינית, חילק בית הדין את שלושת החודשים הרלוונטיים לעניין זה - החל מיום 14.2.21 שבו החלה פלונית לעבוד בחברה ועד ליום 8.5.21 שבו התלוננה בפני ההנהלה על הטרדה - לשתי תקופות.
55. אשר לתקופה הראשונה - שנמשכה קרוב לחודשיים מתחילת עבודתה של פלונית, הרי שנקבע על ידי בית הדין האזורי כי בתקופה זו היו למנהל טענות מקצועיות לגיטימיות וענייניות לעניין תפקודה של פלונית, שהובילו אותו בסופו של דבר להתניע הליך לסיום עבודתה. לצד זאת, בית הדין התרשם כי בתקופה זו לא נפל רבב בהתנהלות המנהל. פלונית לא ערערה על קביעה זו, כך שמדובר בממצא עובדתי חלוט.  למעלה מהנדרש נציין כי מעיון בתצהיר עדותה הראשית של פלונית עולה כי אף שהוא עמוס בטענות לפיהן נהג בה המנהל בצורה לא ראויה כבר מיומה הראשון בחברה - ובכלל זה טענות על הרמות קול, העלבות, יחסים לא מקצועיים, יצירת עומס מיותר וכן "גזלייטינג" - הרי שאלה הוכתרו על ידי פלונית עצמה תחת הכותרת "התעמרות" (ראו סעיפים 1 עד 10 לתצהירה).  רק בהמשך התצהיר, באמצע עמוד 3, מופיעה הכותרת "הטרדות מיניות" ופלונית מתחילה לתאר אירועי הטרדה מינית שהחלו לשיטתה ביום 7.4.21.  הנה כי כן, אף לפי פלונית עצמה, בתקופת העבודה הראשונה המנהל התנהג כלפיה בצורה פוגענית ולא ראויה, שעלתה לשיטתה כדי התעמרות, אך הוא לא הטריד אותה מינית.  כפי שנסביר בהמשך פסק דין זה, טענות מסוג זה בין שני עובדים אינן מצויות בתחום סמכותו העניינית של בית דין זה, ועל כן אין מקום שנידרש להן.
56. אשר לתקופה השנייה, שהחלה לאחר אותה שיחת זום עם הנציגה מארצות הברית שבה סוכם כי תינתן לפלונית תקופת ניסיון מחודשת בת שבועיים שלושה בטרם תיבחן שוב שאלת הפסקת עבודתה, כאן קיימות הלכה למעשה שתי טענות מובחנות מצידה של פלונית: הראשונה, טענה לפיה התקיימה בין הצדדים שיחה במשרדו של המנהל, בשעת ערב לא שגרתית ושבה המשרד כבר התרוקן מאנשים, שכללה תכנים מיניים בוטים; והשנייה, טענה לפיה במספר הזדמנויות לאחר אותה שיחה אמר המנהל לפלונית שהוא נמשך אליה ואוהב אותה.
57. נתחיל בשיחה שהתקיימה בין השניים ביום 7.4.21, למחרת השיחה עם הנציגה. לפי פלונית, באותה שיחה החל המנהל להטרידה מינית בכך שהתבטא כלפיה באופן מיני, גס, ובוטה במיוחד, ממש פורנוגרפי. בית הדין האזורי דחה מפורשות את גרסתה וקיבל את גרסת המנהל לפיה כל שהיה באותה שיחה - וגם זה לאחר מספר רב של שאלות אישיות וכניסה מצידה של פלונית לתחום האישי - היתה חשיפה מצידו של פרט אינטימי אודותיו - הוא סיפר כי הוא היה פעם במועדון חשפנות שהיה בו גבר חשוף ו"תשמעי יכול להיות שצדקת ויש בי נטיות גיי".
58. הטעם המרכזי לכך שבית הדין קיבל את גרסת המנהל לתוכנה של אותה שיחה היה העובדה כי מתוך ראיות נוספות - הן מתכתובת מסרונים בין השניים והן ממכתב ההתראה שניסח עורך הדין - עולה בבירור כי פלונית שיתפה את המנהל בכך שהיא הקליטה את השיחה מיום 7.4.21. ברם, הקלטה שכזו לא הוגשה כראיה מצידה של פלונית במהלך ההתדיינות בבית הדין האזורי - הוגשה רק הקלטה שהקליטה פלונית של שיחה מאוחרת יותר בין השניים שהתקיימה ביום 27.4.21 - וזאת בניגוד להלכה הפסוקה לפיה "בעל דין המבקש לבסס באמצעות קלטות שערך בזמן אמת טענת 'אמת שיקפתי' מצופה למסור מידע אודות כל ההקלטות שביצע" (ע"ע (ארצי) 2152-10-16 בן ציון - האגודה לקידום החינוך (10.12.17, בפיסקה 18 לפסק הדין; להלן - עניין בן ציון)).
59. משאלה הם פני הדברים, בצדק הפעיל בית הדין האזורי את החזקה הראייתית לפיה מכך שבעל דין נמנע מלהציג ראיה רלוונטית "שהיא בהישג ידו, בלא שניתן לכך הסבר סביר, ניתן להסיק כי אילו אותה ראיה היתה מובאת - היא היתה פועלת נגדו... וככל שהראיה יותר משמעותית, כך רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות קיצוניות יותר" (ע"א 7300/21 אסרף נ' בובליל (12.3.24; בסעיף 36 לחוות-דעתו של השופט עופר גרוסקופף)).
60. מעיון בערעור המפורט שהגישה פלונית, עולה כי באופן שעורר אצלנו סימני שאלה, היא לא התייחסה כלל לעניין ההקלטה שלא הוגשה על ידה, ולא טענה כי שגה בית הדין האזורי באופן שבו ניתח את המשמעות המשפטית של אי הגשתה או העלתה כל טענה אחרת ביחס לאותה הקלטה. המנהל מצידו טען בסיכומיו כי שגה בית הדין בכך שהפעיל את החזקה הראייתית רק ביחס לשאלה מי יזם את השיח גלוי הלב אודות נטייתו המינית של המנהל, ובשוגג שלא דחה לחלוטין את גרסתה של פלונית לעניין תוכן אותה שיחה, לרבות קביעת ממצא שלילי בהקשר זה ביחס למהימנותה של פלונית. לפי המנהל, משלא הוצגה כראיה אותה הקלטה, היה מקום לקבל במלואה את גרסתו לפיה פלונית היא זו שדובבה אותו לחשוף בפניה מידע אישי ביותר ואינטימי ביותר הן על העדפותיו המיניות והן לעניין רגשותיו, ועל כן אין להתייחס לאותן תשובות שהשיב לה בגילוי לב כאל הטרדה מינית או כדברים שהיה בהם כדי לגרום לפלונית מבוכה או לפגוע בכבודה.  והנה, באופן שהגביר אצלנו את סימני השאלה והתמיהה, גם בסיכומיה של פלונית בפנינו, היא לא התייחסה אף לא במילה לעניין המחדל המהותי של אי הגשת אותה הקלטה, ולא מצאה לנכון להתמודד ולו במילה עם הקביעות בפסק הדין (והטענות שעמדו במוקד ערעור המנהל) לעניין המשמעות הראייתית המובהקת שיש ליתן לו.
61. למעשה, רק בדיון בעל-פה שהתקיים לפנינו, ובמענה לשאלה ישירה שהופנתה לבאת-כוחה בעניין זה, נמסר כי לא היתה הקלטה שכזו. ברם, עצם טיעונה של באת-כוחה של פלונית בעניין זה (מבלי שיש לו עיגון בעדות פלונית עצמה) לא מרפא את הפגם של התעלמות והיעדר התייחסות לכך בהודעת הערעור מטעמה כמו גם בסיכומיה בפנינו, ואין הוא מבטל את הבסיס הראייתי הכפול ואולי אף המשולש לקיומה של ההקלטה: האמירה המפורשת של פלונית למנהל במסרון מיום 19.4.21 כי יש בידה הקלטה של הדברים, וכן האמור בעניין זה במכתב בא כוחה דאז, כשיש להניח שלאמור במכתב זה קדמה אמירה נוספת של פלונית לבא כוחה בנוגע לקיומה של הקלטה זו. בית הדין האזורי נתן בהכרעתו בנוגע להיות פלונית יוזמת השיחה ביניהם משקל מכריע לאי-הצגתה של ההקלטה, ללא הסבר סביר, ובכך בעצם קבע ממצא עובדתי - שאיננו רואים כל טעם והצדקה להתערב בו - כי הקלטה כזו אכן קיימת.
62. יתירה מזאת ובבחינת למעלה מן הצורך, אפילו היינו מניחים לטובתה של פלונית כי אכן היא טענה באופן לא נכון בפני המנהל כי יש בידיה הקלטה של אותה שיחה - אף שטענה שכזו לא מופיעה כאמור לא בהודעת הערעור שלה וגם לא בסיכומיה - הרי שעדיין אין בכך הסבר לכך שלמרות שבא כוחה דאז ציין את דבר קיומה של הקלטה זו בטיוטת המכתב שצירפה פלונית לתצהירה לא ניתן הסבר לטענה בתצהיר פלונית ובגרסה שנמסרה על ידה לבית הדין האזורי. משכך הדבר מחייב להסיק מעניין זה מסקנות ראייתיות לחובתה (השוו: בר"ע (ארצי) 39917-09-20 פלונית - חברה אלמונית (10.12.20)), כפי שנקבע בפסק דינו של בית הדין האזורי.
63. אשר לקביעות בית הדין האזורי בכל הנוגע להתנהלות פלונית לאחר השיחה מיום 7.4.21 לפיה "לאחר השיחה מיום 7.4.21 היו 1-3 אירועים בהם הנתבע התבטא כלפי התובעת באופן שניתן ללמוד ממנו על כך שהוא נמשך אליה מינית", דעתנו שונה מדעתו של בית הדין האזורי. אנו סבורים כי קביעה זו לא הוכחה, וננמק.
64. בית הדין קבע כממצא עובדתי, שאיננו מוצאים הצדקה להתערב בו והוא נכון אף לפי בדיקתנו אנו, כי בכל ההתכתבויות בין הצדדים לאחר השיחה מיום 7.4.21 אין ולו רמז לקיומה של משיכה מינית מצידו של המנהל כלפי פלונית. עם זאת, בית הדין ביסס את קביעתו בדבר כך שהמנהל אמר לפלונית (בהזדמנות אחת, ואולי אף בשתיים-שלוש הזדמנויות) כי הוא נמשך אליה, על תמליל שיחת העימות שהתקיימה בין השניים ביום 27.4.21. בית הדין ציין בהקשר זה כי "לא נעלמה מעינינו העובדה כי מדובר בשיחה שהוקלטה על ידי התובעת ללא ידיעת הנתבע, ושבה נשמעת התובעת שוטחת באריכות וברצף את טענותיה, באופן שמקשה לייחס משמעות מכרעת לכך שהנתבע לא מחה/הכחיש כל אחת מהטענות שהוטחו בו בזו אחר זו ללא אפשרות תגובה לכל אחת בנפרד, ויחד עם זאת, במהלך השיחה התובעת הזכירה מספר פעמים באופן מפורש את הטענה שהנתבע אמר לה כי הוא נמשך אליה מינית, ועניין זה לא הוכחש בשום שלב בשיחה, ולפיכך אנו קובעים כי לאחר השיחה מיום 7.4.21 היו 1-3 אירועים בהם הנתבע התבטא כלפי התובעת באופן שניתן ללמוד ממנו על כך שהוא נמשך אליה מינית".
65. כידוע, בהערכת משקלה הראייתי של קלטת שבה הקליט אחד הצדדים את הצד שכנגד, תוך שנטען כי הצד שכנגד הודה בעניין עובדתי זה או אחר "יש לבחון, בין היתר, את תוכן הדברים בכללותם, הקשרם, אופן הדיאלוג, קרי האם המוקלט משיח לפי תומו ומיוזמתו או שמא טמונה בשיח הובלת המוקלט למחוזות אליהם לא בהכרח היה מגיע אלמלא הובלה זו, ועוד" (השופטת חני אופק גנדלר בסעיף 18 לעניין בן-ציון). ואם כך הדבר בדרך כלל, קל וחומר שיש להיזהר מהסקת מסקנות על יסוד שתיקה שיכולה לנבוע ממספר סיבות ואין לה בדרך כלל את המובהקות הנדרשת להסקת מסקנות ראייתיות.
66. במקרה שלפנינו, אנו סבורים כי בית הדין הטיל בנסיבות המקרה נטל בלתי סביר על המנהל, שנדרש להגיב מיידית ובזמן אמת על כל טענה שהוטחה בו ברצף, על אף שלא היתה לו כל סיבה להעריך באותה נקודת זמן כי אי הכחשת הדברים באופן מיידי וחד-משמעי עשויה להוביל לכך שיידרש לפצות את פלונית בגין הטרדה מינית. מדובר בסטנדרט תגובה הנדרש ואף מצופה בדרך כלל ולמעט בנסיבות חריגות מבעל דין יודע דבר הניצב על דוכן העדים בבית הדין לאחר שקיבל ייעוץ משפטי, אך אין מקום להציבו בכל מקרה ובכל שיחת חולין המתנהלת בין עמיתים לעבודה. נהפוך הוא, ייתכנו בהחלט נסיבות, שבהן יהא זה אך לגיטימי כי מנהל, הניצב בפני עובד נסער המטיח בו האשמות כאלה ואחרות, יאפשר לאותו עובד "לפרוק" את טענותיו כלפיו, מבלי להגיב ולקטוע את רצף הטענות המועלות נגדו מצד אותו העובד.  לדעתנו, בנסיבות המקרה שלפנינו, ניתן בהחלט להגיע למסקנה עובדתית שזה מה שאירע באותה שיחה, להבדיל ממסקנה ראייתית לפי היעדר הכחשה מיידית מצידו של המנהל היווה הודאה מצידו בנכונות הדברים.
67. זאת ועוד, למן תחילת ההתדיינויות, וגם בפנינו, טענה פלונית כי המנהל הפעיל כלפיה מניפולציות רגשיות (שאותן כינתה "גזלייטינג"), מעין "שטיפות מח מעיקות" על פי תיאורה היא, בנושאים שאינם נושאי עבודה, שמטרתן היתה לערער את יציבותה הנפשית תוך כפיית שיח אישי שלא היתה מעוניינת בו. עם זאת, קיימות בתיק ראיות ברורות על כך שדווקא פלונית היא זאת שפנתה למנהל בעקבות שיחת הזום עם הנציגה בארה"ב, וציינה בפניו כי "יש לי הרגשה שכן נצליח להפוך ל-BFF ולצאת מהלופ שהיינו בו" (מסרון פלונית למנהל מיום 6.4.21, כאשר BFF מתייחס ל- best friends forever), וכי "בסך הכל המסר זה שבא לי שנהיה בסטיז על אמת, לא כמשימה. סופר מעריכה את השיתוף אתמול...  מצטערת אם שאלתי אתמול שאלות לא במקום" (מסרון פלונית למנהל מיום 8.4.21).  לפיכך, על פני הדברים, אין לשלול את האפשרות כי היתה זו דווקא פלונית שדובבה את המנהל - שחשף בפניה פרט אינטימי ביותר אודותיו - להמשיך ולפתוח בפניה את צפונות ליבו בשיחה שהוקלטה על ידה ללא ידיעתו.  נוסיף, כי גם בהתכתבות מיום 19.4.21 המשיכה פלונית לנסות ולייצר אינטימיות באינטראקציה שלה עם המנהל בכך שכתבה "שום דבר לא השתנה מאז השיחה...  אנחנו עדיין לא מבינים אחד את השניJ....  זה הקטע שלנו, לא להבין אחד את השנייה, לכל בסטיז יש קטע מחבר".
68. דבר נוסף המחזק את תזת ההדדיות (ואי-הכפיה) היא שבמקרה זה, השניים שוחחו באופן הדדי על נטייה או משיכה מינית אישית - שלה וגם שלו. המערער סיפר לפלונית על כך שאולי הוא נמשך גם לגברים, הרבה לאחר שהיא סיפרה, כבר בסמוך לתחילת עבודתה, שהיתה לה התנסות עם אישה. משכך הם פני הדברים, הרי שמדובר בשיחת יציאה מהארון, שהיא מטבעה אינטימית מאוד, מורכבת, ועל נושאים שרגישותם עצומה.  אנו סבורים כי גם אם אדם אחר יכול היה לנהל טוב יותר ומדויק יותר את שיחת היציאה מהארון, הרי שבהתחשב בכלל נסיבות העניין איננו סבורים כי יש לראות בה הטרדה מינית.  כך בכלל, וכך במיוחד משמדובר באדם נשוי וחובש כיפה, ובהינתן המורכבות הנפשית הכרוכה ביציאה מהארון, אפילו בפני אדם אחד, בסיטואציה שכזו (בהקשר זה, נפנה את הקורא לספרו של צבי בן מאיר "מי שסוכתו נופלת" שפורסם בספריות הפועלים בשנת 2024 אשר מציג את התחבטויות הנפש של אדם נשוי מהמגזר הדתי המתמודד עם נטייה מינית לבני מינו).  מכל מקום, חשיפת המנהל את צפונות ליבו התייחסה לאירוע שקרה בעבר, ללא כל השלכה על פלונית, במובן שהיא לא היתה חלק מהאירוע בעבר והשיתוף לא נועד להעביר לה מסר אישי לגבי יחסיהם העתידיים.
69. בית הדין האזורי אף קבע - ולא מצאנו כל הצדקה להתערב בממצא עובדתי זה - שפלונית "לא היתה פאסיבית, ולא הסתפקה בשיתוף פעולה מוגבל, אלא שפעלה בשקידה על מנת לדובב את הנתבע לדבר אתה בגילוי לב ובפתיחות, הרבתה לשאול אותו שאלות אישיות שלא לצורך, הן לעניין העדפותיו המיניות והן לעניין רגשותיו כלפיה" (עמ' 15 ש' 3 לפסק הדין). דהיינו בית הדין האזורי קבע שפלונית היתה הכוח שהניע את נושא השיחה, והיא לא רק הסכימה לה בשתיקה אלא יזמה אותה וביקשה אותה, תוך שהמנהל נענה לבקשתה ומשיב לשאלות. משכך, עלה בידי המנהל להרים את הנטל שהיה עליו ולהוכיח שלא מדובר היה כאן בניצול יחסי מרות.  הגענו למסקנה זו אף בשים לב להלכה הפסוקה עליה עמדנו קודם לכן לפיה העובדה שהעובדת יזמה את האינטראקציה האינטימית אינה בעלת משקל מכריע לעניין אי ניצול יחסי מרות, ויש לבחון את מכלול נסיבות העניין, ובכלל זה את פערי הכוחות בין הצדדים.
70. בקשר לכך, נציין כי מצד אחד קיימים פערי כוחות בין הצדדים שכן מבחינה היררכית המדובר במנכ"ל וסמנכ"לית וכי פערים אלה גדלו משעה שהשיח ביניהם נערך בזמן שפלונית היתה בתקופת נסיון ומועמדת לפיטורים, אך מצד שני, פערי הכוחות בין השניים פחותים במידה מסוימת מאלה שהיו לו היה מדובר בעובדת זוטרה. כמו כן, כפי שציינו מוקדם יותר, ולאור ממצאי בית הדין האזורי, למן ראשית עבודתם המשותפת התאפיינה זו בשיח ידידותי ולא פורמלי, כשפלונית עצמה מבקשת לייצר מצב דברים שבו יהפכו השניים ל"בסטיז". כאשר זהו הקשרם של הדברים, לא יהא זה נכון לדעתנו לקבוע כי המנהל ניצל את יחסי המרות שאין מחלוקת שאכן התקיימו ביניהם והטריד את פלונית מינית אך מן הטעם שברגע מסוים בשיח המתמשך בין הצדדים, שחלקו הפך להיות אישי ואינטימי ממש, הוא יצא בפניה מהארון ואגב כך ייתכן שאמר משהו או חרג במשהו ממה שציפתה לו פלונית.  ודוק, שני הצדדים התנצלו על אמירות ושאלות שלא במקום, ואף מסיבה זו ברור כי לא נכון יהא להסיק מסקנה ראייתית מרחיקת לכת בדבר הטרדה מינית מצד המנהל.
71. ולבסוף, במענה לטענות פלונית כי בית הדין האזורי לא התייחס ולא ניתח את העדויות מטעמה, התומכות בטענתה כי הוטרדה מינית, אכן נפל פגם של ממש בפסק דינו של בית הדין האזורי בכך שלא התייחס ולא ניתח את העדויות. ברם, החזרת עניין לערכאה הדיונית נדרשת רק במצב דברים שבו חוסר ההתייחסות או ההנמקה עשויים להוביל לתוצאה שונה (ע"פ 8631/13 פלוני נ' מדינת ישראל (4.2.15)) כשלעיתים קיימת העדפה לפיה ערכאת הערעור תכריע בעצמה בסוגיות שלא נדונו בערכאה הדיונית או תשלים הנמקה שלא נומקה כדבעי, כדי לייעל את ההליך ולמנוע את החזרתו, וזאת ככל שכלל הנתונים מצויים בפניה (בג"ץ 1666/22 אלמגור נ' בית הדין הארצי לעבודה (12.12.22)).
72. בהתאם להלכות אלה, ולאחר בחינת העדויות והראיות, הגענו למסקנה כי אין הצדקה להחזיר את הדיון לבית הדין האזורי להשלמת פסק דינו בהיבט זה, שכן אין בעדויות אלה כדי להשפיע על התוצאה, ונבאר:

ראשית, פלונית העידה לטובתה חברה טובה שעימה היא מנהלת קשר קרוב מזה למעלה מעשרים שנה.  החברה העידה על כך שפלונית שיתפה אותה באופן שוטף הן בהתעמרויות והן בהטרדות שעברה לטענתה, לרבות הטרדה מינית פיזית.  לפי הנטען, השיתוף נעשה הן בשיחות טלפון והן במסרונים, שבהם אף ציינה פלונית כי נקלעה למצוקה נפשית של ממש "לא אכלתי יומיים", "אני עם לחצים בחזה...", "אני בלחץ אטומי..." ועוד.  אלא שהחברה שהעידה - וגם פלונית עצמה - לא צירפו את התכתבות המסרונים, על אף שמדובר בראיות קריטיות.  גם כאשר התבקשה החברה לעיין בתכתובת עם פלונית בזמן הדיון, תכתובת שהיתה עדיין שמורה על הטלפון שלה, לא עלה בידה לאתר את אותה ההתכתבות שהיה בה, כך לטענתה, כדי להוכיח כי בזמן אמת פלונית שיתפה אותה בהטרדות שחוותה לטענתה.  משזה מצב הדברים, אין בעדותה של החברה כדי לתמוך בטענות פלונית.  אדרבה, דומה שיש להפעיל לחובתה של פלונית את החזקה הראייתית לפיה ככל שהיתה מוצגת התכתובת בין השניים, לא היה בה כדי לתמוך בטענותיה, אלא להיפך;