"פסק דין
הועתק מנבו המשך לפסקי הדין שניתנו באב תשפ"ה
הגיעו לפנינו התובע יוסף כהן (בעל המלון גלי תמר) והנתבע מרדכי נוימן מלווה בעו"ד וטו"ר.
מאחר וטוען הרבני ניסה לפסול את ביה"ד, ובית הדין לא נתן לו רשות דיבור אלא לאחר שמיעת טענותיהם של התובע והנתבע, עזבו את בית הדין מרדכי נוימן והטו"ר.
בית הדין רואה בזה זלזול, וסירוב!!
לכן בית הדין נתן צ'ק של מרדכי נוימן ליוסף כהן על סכום היתרה של פסק דין האחרון.
סכום התשלום שנקבע בביה"ד (ביום ו' אב פ"ה) הוא 1,590,000 ₪.
מרדכי נוימן העביר לבעל המלון 903,5000 ₪, (הטעות במקור- ס.כ) מתוכם החזיר בעל המלון למס' אנשים שלא באו וביטלו הגעתם, סך - 51,290 ₪, סה"כ שילם מרדכי נוימן 852,219 ₪.
סכום היתרה הנשאר למרדכי נוימן לשלם הוא 737,781 ₪.
ביה"ד נתן ציק של מרדכי נוימן על סכום 737,781 ₪ ליוסף כהן, ורשאי יוסף כהן לגבות בצ'ק ובהוצאה לפועל.
יצויין כי אין בפסק הדין לשלול את האפשרות למרדכי נוימן לתבוע את יוסף כהן על לקויי שירות, אלא שבחר לצאת מהדיון בעצת מרשו. ..."
טענות הצדדים:
- בבקשתו לביטול פסק הבוררות טען המשיב כי בניהול הליך הבוררות ובמתן פסקי הדין נפלו פגמים חמורים המקימים עילות לביטול פסק הבוררות מכוח סעיף 24 לחוק הבוררות תשכ"ח -1968 (להלן:- "חוק הבוררות") כמפורט להלן:
"24. בית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל-דין (בחוק זה - בקשת ביטול), לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר, מאחת העילות האלה:
...
(4)לא ניתנה לבעל-דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו;
...
(10)קיימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד."
המשיב טוען כי הליך הבוררות נכפה עליו תחת לחץ ואיומים, לאחר שהמבקש הודיע לו חד-צדדית על קיום ההליך, זהות המותב ומועד הדיון. במסגרת זו, מלין המשיב כי לו היה עומד על זכויותיו הדיוניות כבר בתחילת ההליך היה מתקיים ההליך בעיר מגוריו ובנוסף טען כי קיים קושי עם זיקתם המגזרית למבקש - חרדי-ספרדי, בעוד הוא עצמו חסידי. באשר לעובדה לפיה בשטר הבוררות הוגדר המשיב כ'תובע' - סטטוס המלמד לכאורה כי בחירת הערכאה והרכב הבוררים הייתה נתונה לו - טוען המשיב כי מדובר בטעות. לטענת המשיב, בשלב מאוחר יותר, בפסק הדין השלישי, ולאחר שכבר התקיימו שני דיונים וניתנו שני פסקי דין קודמים, 'הוכתר' דווקא המבקש כתובע בהליך.