באשר לניהול הבוררות, טוען המשיב כי נפלו כשלים מהותיים בהליך, אשר שללו ממנו הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיו ולהוכיחן כמפורט:
פגיעה בזכות הטיעון ובכללי הצדק הטבעי: בכל פעם שניסה המשיב להציג את עמדתו, השתיקו המבקש בצעקות ואיומים בתביעת דיבה. זכיותיו הדיונית נפגעו עקב קיום הדיונים בשעות לילה מאוחרות- מועד בלתי סביר שמנע ממנו להביא את עדיו וכן בשל היעדר פרוטוקול מסודר ואיסור גורף על הקלטת הדיונים.
חשש כבד למשוא פנים וקשר פסול עם הבוררים: למשיב נודע כי המבקש שהה ביחידות עם הבוררים וניהל עימם שיחות באמצעות הטלפון במעמד צד אחד, וזאת בניגוד מוחלט לכללי הצדק. ראיה לכך היא העובדה שהמבקש הוא ששלח למשיב את פסק הדין כאמור, כשבירר המשיב את פשר הדברים מול אב בית הדין, נענה כי המבקש אכן נותר עם הדיינים בסיום הדיון הראשון לצורך 'שיחה על דברים אחרים' כמו כן, הדיינים אמרו לו כי המבקש אמר כך וכך הכיצד הם ידעו זאת. עוד טען המשיב, כי בין הדיינים למבקש התנהלו שיחות. המשיב טוען כי קיומם של נושאי שיחה משותפים, ככל שאינם רלוונטיים להליך וקשר ישיר בין המבקש לבוררים שלא בנוכחות הצד השני, מחייבים את פסילת פסקי הדין.
מתן פסקי דין ללא תשתית ראייתית והליך תקין: פסק הדין הראשון, המחייב את המשיב בסכום ניכר של 1,590,000 ש"ח, ניתן בתוך זמן קצר באופן חריג, מבלי שנשמעו טענות המשיב, מבלי שהציג ראיותיו ומבלי שנשמעו עדיו. בהמשך לכך, לא ברור מדוע ניתן פסק דין שני, שכן בין הפסק הראשון לשני לא התקיים כל דיון או הוגשה בקשה ונדרשה תגובה.
היעדר שקיפות: למרות פניות ב"כ המשיב מהתאריכים: 24.8.25 ו-25.8.25, לקבלת חומר התיק, הפרוטוקולים והמסמכים, השיב בית הדין כך: "עקרונית אינו נמנע מלהעביר את החומר לאחד המצדדים, אמנם מאחר והחומר אינו רב, לא יתבצע עד לדיון הקרוב. פסקי הדין שנשלחו נמצאים אצל התובע והנתבע." בפועל, ביום 26.8.25, שעות בודדות לפני הדיון, נשלח ממזכירות בית הדין שטר הבוררות בלבד ולגבי הפרוטוקול נכתב כך: "ביה"ד אינו מקיים פרוטוקולים, כפי המצויין בשטר הבוררות שעליו חתומים שני הצדדים", בעוד ששאר החומר הרב הנטען לא נשלח.
מניעת העלאת טענת פסלות: המשיב הוסיף וציין בבקשתו כי החלטת הבוררים למנוע ממנו להעלות טענת פסלות כנגדם, מהווה פגיעה בזכויותיו הדיוניות ובעקרונות היסוד של הליך תקין. לשיטתו, די בסירובם של הבוררים להידרש לטענת הפסלות כטענה מקדמית כדי להקים עילה לביטול הפסק בהתאם להוראות חוק הבוררות, שכן יש בכך כדי להעיד על התנהלות שאינה עולה בקנה אחד עם כללי הצדק הטבעי.
- המבקשים לא הגישו תגובה לבקשת הביטול ולמעשה, בהעדר תגובה, גם לא מונחת בפני בית המשפט גרסה עובדתית, הנתמכת בתצהיר, שיש בה כדי לסתור את טענותיו העובדתיות של המשיב.
00דיון:
- 0 תחילה, אתייחס לטענת המבקש לפיה יש לדחות את הבקשה לביטול פסק הבוררות בשל הגשתה באיחור. אכן, פסק הדין השלישי נשלח לצדדים ביום 1.9.25, ועל כן המועד האחרון להגשת הבקשה לביטול פסק הבורר חל ביום 2.11.25. הבקשה הוגשה בפועל ביום 4.11.25, דהיינו באיחור של יומיים.
המשיב עתר במסגרת הדיון להארכת מועד עד למועד ההגשה בפועל. נוכח העובדה כי מדובר באיחור קל ביותר, עוד בטרם אושר פסק הבורר ולמעשה מדובר בבקשה שהוגשה ימים ספורים לאחר הגשת הבקשה המתוקנת לאישור פסק הבורר, ובהינתן בקשת המשיב ונימוקיה, מצאתי לנכון להיעתר לה ולהורות על הארכת המועד כמבוקש. משכך, הבקשה לביטול נדונה לגופו של עניין.
- כפי העולה משטר הבוררות עליו חתמו הצדדים, לבית הדין הוקנתה סמכות רחבה וייחודית, הכוללת, בין היתר, פטור מסדרי הדין, מדיני הראיות ומחובת רישום פרוטוקול, כפי שנוסח בסעיף ד' לשטר הבוררות:
"... ד. בית הדין יהיה פטור מסדרי הדין והראיות, ופטור מרישום טענות והצדדים, וכן יהיה רשאי לדון ולקבל עדות בלילה, בית הדין יהיה מוסמך לדון שלא בפני אחד מבעלי הדין באם הוא לא יופיע להמשך הדיונים, ולפי שיקול דעת בית הדין. ..."
- על אף סמכויות אלו, מורה ההלכה הפסוקה כי פטור מכללי הפרוצדורה אינו גורע מחובתם של הבוררים לפעול בהתאם לכללי הצדק הטבעי. ברוח זו נקבע בה"פ (מחוזי ירושלים) 761/01 יעקב לוי נ' מאיר בר (פורסם בנבו 28.2.02), כי בוררות חייבת להתנהל כהלכה, תוך שמירה על כללי הצדק הטבעי, למעט בעניינים עליהם ויתרו הצדדים במפורש בהסכם הבוררות. מכאן, שגם תחת חופש הפעולה הדיוני שהוענק לבית הדין, נותרת חובת ההגינות היסודית כעקרון מנחה המלווה את ההליך לכל אורכו:
"אכן, חוק הבוררות נחקק כדי לעודד יישוב סכסוכים בהסכמה באמצעי נוח וחסכוני זה - של בוררות. זו גם מדיניות בית המשפט - שאין טוב לסכסוכים אזרחיים משייפתרו בדרך שעליה מסכימים הצדדים. הפסיקה מנתה את מעלותיה הטובות של בוררות מוסכמת: ראה: שחב נגד שחב, בר"ע 125,124/68, פ"ד כג(1) 16,19-20, וכן אוטולונגי, בוררות - דין ונוהל, עמ' 2-3 (מהדורה שלישית מורחבת, התשנ"א-1991). ואולם, משחתמו צדדים על הסכם בוררות, נכנס ענינם תחת צל כנפי חוק הבוררות, ואין הם יכולים ליהנות ממה שמעניק להם חוק זה, ובין היתר אישור פסק בוררות וביטולו, אלא אם נהגו כמצוות עשה ולא תעשה של חוק הבוררות. על כן, בהיות הבוררות דרך אלטרנטיבית להכרעה בסכסוך שהחוק מכיר בה ומעודדה, חייבת היא להתנהל כהלכה. לכן נתונה הבוררות לפיקוחם ולביקורתם של בתי המשפט שתתנהל כשורה. לשם כך נחקק חוק הבוררות. על פיו, חופשיים הצדדים לקבוע את מסגרת הבוררות, ולמנות את הבורר, ובית משפט לא יתערב בכך אלא מטעמים מוגדרים המנויים בחוק. בית המשפט יעודד יעילות ומהירות, אך לא על חשבון קיום כללי יסוד. במיוחד - לא על חשבון כללי הצדק הטבעי שהכרח שיתקיימו גם בבוררות, אלא אם כן הצדדים קבעו בהסכם הבוררות בבירור ובמפורש שהבורר משוחרר מהם (ראה: באוטולונגי, שם, עמ' 283-284,508). לא שיחררו הצדדים את הבורר כאמור - ההנחה היא כי הצדדים שתלו את הבוררות על פלגי כללי הצדק הטבעי."