אין כל היגיון שמותב כלשהו ייתן החלטה בטענת פסלות לאחר שיישמע את טענות הצדדים לגופו של עניין. מי שטוען למשוא פנים ונדרש לטעון לגופו של עניין, חושש ממילא מפני כל תוצאה שתהיה לטיעון שלו, בשים לב לאותו משוא פנים וממילא כל החלטה שתינתן לחובתו, תהא לשיטתו נגועה.
הדברים מקבלים משנה תוקף מקום בו הגוף היושב בדין אינו מחוייב לנמק את שיקוליו וממילא, לא ניתן יהיה לדעת האם ההחלטה נגועה במשוא פנים, אם לאו.
לפיכך, כלל הצדק הטבעי מחייבים, כי תינתן החלטה לעניין טענת הפסלות ולאחריה יוכל אותו צד לכלכל צעדיו.
יוער, כי בהתאם לדין הישראלי, החלטה הדוחה טענת פסלות אינה מעכבת את הדיון בתובענה, אלא שהדיון בתובענה ניתן על רקע ההחלטה וקבלת התייחסותו של המותב לטענות המועלות כלפיו, עוד בטרם נשמעת התביעה לגופה.
שעה שבית הדין סירב לשמוע את הטיעון בעניין הפסלות, בטרם תידון התובענה לגופה, ואף החליט לגוף התובענה, רק בשל העובדה שהמשיב סירב להתדיין בטרם תישמע טענת הפסלות הרי שהחלטתו נגועה וכללי הצדק מחייבים בטלותה.
- איני יודעת האם כטענת המשיב, בעת שנתן בית הדין את החלטתו וקבע: "בית הדין רואה בזה זלזול, וסירוב!! לכן בית הדין נתן צ'ק של מרדכי נוימן ליוסף כהן על סכום היתרה של פסק דין האחרון.", התכוון בית הדין ל'העניש' את המשיב על סירובו להתדיין, או שבית הדין ראה בהיעדרות מהדיון ויתור על טענות ולכן נתן החלטתו. הניסוח בוודאי אינו מיטיב עם כוונת בית הדין ומכל מקום, תהא הסיבה אשר תהא, עצם החלטתו של בית הדין שלא לאפשר טיעון לעניין הפסלות, שהביאה לכך שהמשיב יצא מאולם בית הדין, היא החלטה שאינה יכולה לעמוד על פי כללי הצדק וממילא גם ההחלטה שניתנה בעקבות זאת פסולה ודינה להתבטל.
- מצאתי כי גם ההחלטות הקודמות של בית הדין נגועות בפגם וניתנו ללא קיום הליך הוגן וללא זכות טיעון למשיב.
כלל הוא, כי זכות הטיעון הינה זכות יסודית ואי מתן זכות טיעון הינו פגם היורד לשורשו של עניין.
בת"א (מחוזי י-ם) 69600-03-25 דב שמואל אלבוים נ' יצחק מתתיהו וינברג (פורסם בנבו 30.12.25), נקבע כי ניהול ישיבות או שיחות נפרדות עם צדדים על ידי בורר פוגע באמון ובמראית פני הצדק ומקים עילה לביטול פסק בוררות, ומחייבת את הבורר לעדכן את הצד שכנגד בתוכן פגישות כאלה:
"כידוע, ככלל על בורר להימנע מלנהל ישיבות נפרדות או שיחות נפרדות עם הצדדים. דרך התנהלות שכזו עשויה לפגוע באמון הצדדים בבורר ובמראית פני הצדק, ומקימה עילה לביטול פסק הבוררות בהתאם לסעיף 24 לחוק הבוררות ויכולה להצביע על עיוות דין כאמור בסעיף 26(א) לחוק (רע"א 1531/14 אבו דעוף נ' אבו דעוף (14.7.2014)). כללי הצדק הטבעי מחייבים ליתן הזדמנות מלאה לבעלי הדין להשמיע את טענותיהם ולהביא ראיותיהם, כמו גם לשמוע את טענות הצד שכנגד ולהגיב להן. אמנם, צדדים רשאים להסמיך את הבורר להיפגש עם מי מהם ביחידות, אך הדבר צריך להיעשות במפורש. במקרה זה, לא היתה הסכמה להליך בוררות באופן בו נוהל. יתר על כן, גם אם היתה הסמכה לפעול בדרך זו, היתה מוטלת הבורר החובה לעדכן את הצד שכנגד בעניין כל פגישה כזו ותוכנה, על מנת לאפשר לצד שכנגד להגיב לדברים. כזאת לא נעשה. מכאן, שאף אם התנהל הליך בוררות, ההליך היה פגום באופן שמקים עילות ביטול כאמור."