העד, מר חורמרו: אני, המלון זה נבנה מלון חדש, זה לא אותו מלון....  בניתי בניין חדש, זה בניין חדש לחלוטין.  אז לא יכול להיות הצו המנהלי הישן."

61. כאשר נשאל על ידי בית המשפט, מה קרה בחלוף אותה שנה, כאשר הרישיון עדיין לא הושג, השיב שוב כי עדיין איננו צריך לסגור את העסק, משום שהיעדר הרישיון נובע משחיתות בעירייה (עמ' 76 שו' 3-18).
62. על דברים אלו, שכוללים טענות חמורות ביחס לשחיתות בין העירייה לבין אבולעפיה ואף לאיומים טלפוניים שקיבל מאבולעפיה ביחס לחייו וחיי משפחתו, חזר הנאשם 2 שוב גם בהמשך (ר' למשל בעמ' 77 שו' 7-24). או אז נשאל על ידי בית המשפט האם התלונן על כך במשטרה, השיב בחיוב, אך אמר שאיננו יודע ולא בדק את סטטוס הטיפול בתלונה (עמ' 77 שו' 25-32, עמ' 78 שו' 1-4).
63. במהלך העדות נשאל מדוע לא הגיש עתירה מנהלית ביחס לסירוב של העירייה ליתן רישיון לעסק, אך השיב כי לא ידע שהדבר דרוש והוא יברר מול יועציו המשפטיים (עמ' 76 שו' 19-29).
64. עוד הנאשם 2 סיפר כי בבניין הסמוך שוכן מבנה של אבולעפיה, שבו נפלה המרפסת (עמ' 64 שו' 3-10,26-32, סדרת תמונות שסומנה נ/6). לטענתו, העירייה מעלימה עין מכך וממעשים נוספים של אבולעפיה (עמ' 82 שו' 11-16, עמ' 86 שו' 6-10).  כאשר ב"כ המאשימה טענה לפניו שכל עבירות רישוי עסקים באותו רחוב נאכפות, אמר כי הוא מסופק שכך הם פני הדברים.  כאשר הוצגה לו רשימת עסקים שלגביהם נטען שהם בהליכי אכיפה, השיב כי אף אחד מהם אינו של אבולעפיה, ורבים מהם פעילים במציאות חרף האכיפה (ת/9, עמ' 82 שו' 28-33, עמ' 83 שו' 1-33, עמ' 84 שו' 1).  כשהוצגה לו הרשעה של אבולעפיה בעבירת רישוי עסקים, אמר שמדובר בהרשעה ביחס למאפייה קטנה ולא בבית מלון, ושב וטען כי אבולעפיה "משמן" גורמי עירייה ולכן אין נגדו אכיפה (ת/10, עמ' 84 שו' 2-33, עמ' 85 שו' 1).
65. לאחר מכן נשמעה עדותו של האדריכל רואי עמית, "קונסטרוקטור במקצוע, אני בעל משרד תכנון אדריכלים מהנדסים... עוד מעט 25 שנה" (עמ' 87 שו' 3-6).  עמית טען כי החל לטפל בתיק של העסק רק ב-2024, כשנתיים לאחר האירועים מושא כתב האישום (עמ' 92 שו' 3-15, עמ' 93 שו' 2-5).  לדבריו, לא התעמק במה שנעשה בעסק בשנים קודמות, אלא החל "לנקות" את הבעיות שהיו בו, כאשר לשמחתו זכה לשיתוף פעולה מצד העסק (עמ' 92 שו' 28-33, עמ' 93 שו' 1-7).
66. לדבריו, כשהחל לטפל בתיק היה בטוח שהרישיון יתקבל במהירות. אכן, כלל האישורים ניתנו באופן מהיר, אך מול התחנה של רישוי הנדסי לא הצליח להתקדם "ושם נתקלנו בחומה, פשוט בחומה, זה הסיפור פה, על איזה פיסת קרקע שהיא מחוץ למלון, לא הצלחנו להגיש את התיק שנה וחודשיים יש לי את הכל ממוסמך" (עמ' 87 שו' 25-27).  עמית הרחיב לגבי ההליכים שננקטו מול אגף רישוי הנדסי והדרישות שהאגף הערים ולא איפשרו לקדם הדברים (עמ' 87 שו' 11-33, עמ' 88 שו' 1-33, עמ' 89 שו' 1-23).  עמית אמר שלאחר כל התהליכים שעבר, הוא סבור שהרישיון מצוי בהישג יד בטווח זמן מידי, אך בשל השתלשלות העניינים ושורת הדרישות שניתנה ושאותה תיאר כחריגה, הוא חושש להתחייב על כך (עמ' 89 שו' 25-32, עמ' 90 שו' 1-2).
67. בחקירתו הנגדית, רואי עמית טען כי סטטוס הרישוי שהוגש לבית המשפט איננו מעודכן ולמעשה הוגשה מאז בקשה מקוונת שכבר הבשילה לכדי בקשה רגילה. הבקשה המדוברת לא הייתה בידיו כדי שיוכל להציגה (עמ' 90 שו' 11-33, עמ' 91 שו' 1-33).
68. עוד עמית הסביר, כי סטטוס הרישוי לא נותר בעינו, אלא השתנה דרמטית. גם אם התחנה של רישוי הנדסי נושאת סירוב, הדבר אינו מבטא התקדמות של ממש שנעשתה בתחום זה (עמ' 93 שו' 12-32).  כאשר נשאל מדוע צו ההריסה שכבר אושר טרם בוצע, השיב כי השאלה צריכה להיות מופנית לבעלים ולא אליו (עמ' 94 שו' 8-27).

סיכומי המאשימה

69. המאשימה בסיכומיה מבקשת להרשיע את הנאשמים בעבירות של הפעלת עסק ללא רישיון ואת הנאשמת 1 גם בעבירה של אי קיום צו.
70. לטענתה, התשתית הראייתית שהונחה לפני בית המשפט מלמדת על הפעלת העסק במועד המתואר בכתב האישום (ת/3, ובהיעדר כפירה מצד הנאשמים).
71. את היעדרו של רישיון עסק, מבקשת המאשימה ללמוד מתע"צ אדלשטיין. הודגש, כי לא רק שהעסק לא החזיק ברישיון אלא גם נשא סירובים מהותיים, שנוגעים בצווי הריסה תלויים ועומדים, כמפורט בתע"צ.  הודגש כי "לא מדובר בסירובים טכניים, אלא בסירובים שנבעו מליקויים מהותיים שהנאשמים לא השכילו לרפא טרם הפעלת העסק.  למעשה מדובר במבוי סתום חוקי, לא בירוקרטי או שרירותי כפי שהנאשמים ניסו להציג...  הפעלת העסק במצב זה היא בחירה מודעת של הנאשמים להעדיף את האינטרס הכלכלי על פני שלטון החוק" (פס' 5 לסיכומים).
72. לטענתה של המאשימה, הנאשמים היו מודעים היטב לחובת הרישוי, כפי שניתן ללמוד מעצם הגשת הבקשות לרישוי ואף מעדותו של הנאשם 2. בנוסף, נטען כי עדותו של נאשם 2 חיזקה את ראיות המאשימה ביחס להפעלת העסק תוך מודעות מלאה להיעדרו של רישיון ואף תוך ידיעה על קיומו של צו סגירה שיפוטי תלוי ועומד, שמופר ברגל גסה.
73. על רקע זה נטען בסופם של הסיכומים, כי "אין מדובר בכשל טכני או במעידה חד פעמית אלא בהתנהלות מודעת, שיטתית ומתמשכת של הנאשמים אשר בחרו להעדיף את האינטרס הכלכלי הפרטי שלהם על פני שלטון החוק" (סוף עמ' 5 ותחילת עמ' 6 לסיכומים).
74. אשר לעדותו של עמית, נטען כי היא כלל איננה רלוונטית להליך שלפנינו, שכן עמית נשכר רק בשנת 2024, זמן רב לאחר המועד המיוחס בכתב האישום.
75. בנוסף, לטענת המאשימה, טענות ההגנה לגבי המאמצים הרבים שנקטו הנאשמים להסדיר הרישיון והשקעותיהם הגבוהות בעסק אינן מהוות הגנה בעבירה המיוחסת של הפעלת העסק ללא רישיון ובניגוד לצו סגירה שיפוטי.
76. לעניין אחריותו הפלילית של נאשם 2, המאשימה הפנתה לסעיף 15 לחוק רישוי עסקים המטיל אחריות פלילית על מעשיו של תאגיד גם על מי שהוא בעל שליטה ומנהל פעיל באותו תאגיד. בנוסף, נטען כי הראיות מלמדות על מעורבות עמוקה וישירה של הנאשם 2, שרכש את הנכס, שיזם את השיפוץ ושהוא מורשה החתימה היחיד של הנאשמת 1.
77. אשר לטענה כי שמו של הנאשם 2 שורבב על ידי אחר למסמכים שהוגשו לרשות ללא ידיעתו - נטען כי יש לדחות אותה משום ש"לא יעלה על הדעת כי אדם במעמדו של נאשם 2, המנהל קבוצת חברות ענקית, לא יהיה מודע למסמכים המוגשים בשמו לרשות הרישוי".
78. אשר לטענת ההגנה לפיה העסק מהווה הלכה למעשה מלון חדש לחלוטין, ולכן הצו הישן אינו חל עליו - המאשימה ביקשה לדחות הטענה מכל וכל, כאשר לשיטתה הצו השיפוטי ניתן כנגד נאשמת 1 וכנגד כל אדם אחר ביחס לחצרים הספציפיים בהם עסקינן. נטען כי החלפת הבעלות בנאשמת 1 אינה מאפסת את חובותיה המשפטיות של הנאשמת 1 לפי הצו.  כך גם הטענות ביחס לשיפוץ הנכס או שינוי עיצוב הפנים שלו, ואפילו בהשקעות כבירות, אינן מייתרות צו תלוי ועומד שאיש לא טרח אפילו לבקש לעכבו.  נטען כי הניסיון להטיל האחריות לאי השגת הרישיון על האדריכל או על שחיתות עלומה בעירייה, איננו מצדיק את המשך הפעלת העסק ללא רישיון.
79. המאשימה הדגישה כי ההליך הנוכחי הוא הליך פלילי, שאיננו האכסניה המתאימה לברר את טענות ההגנה ביחס להחלטות הרשות לסרב למתן רישיון עסק. לטענתה, הנאשמים יכולים היו לפנות בעתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים, ומשבחרו שלא לעשות זאת, היה עליהם להפסיק את פעילות העסק עד להסדרת הרישיון.
80. אשר לטענות בדבר אי מסירת הזמנה למסירת גרסה - נטען כי המאשימה פעלה להזמין הנאשמים לפי הכתובות המעודכנות אצלה. אפילו אם נפלה שגגה בכתובת - וטענה זו מוכחשת - נטען כי מדובר בפגם טכני שאינו מצדיק ביטול כתב האישום, בפרט כאשר הנאשמים היו מודעים להיעדרו של רישיון, ובחלוף הזמן, ממשיכים להפעיל העסק ללא רישיון כדין.
81. אשר לטענות האכיפה הבררנית, נטען כי מדובר בטענות בעלמא, שהופרחו לחלל האוויר ללא תימוכין מתאימים, מבלי שזוהתה קבוצת שוויון.
82. המאשימה ציינה כי הטענות הנוגעות למניעים הציוניים לרכישת העסק, ההשקעה הכספית הכבירה, ועוד - יכולים לבוא בחשבון לכל היותר בשלב הטיעון לעונש.

סיכומי הנאשמים

83. הנאשמים הגישו סיכומיהם ביום 18.8.2026.
84. הנאשמים מתארים בפירוט רב את המאמצים הכבירים שנעשו להשיג רישיון עסק מאז נרכש העסק, במצב ירוד עד מאוד וכשצו סגירה מרחף מעליו, ועד עצם היום הזה. לציין כי בהקשר זה הופניתי לשורת הליכים שנוהלו בערכאות השונות, שרק על חלקם שמעתי בשלב הבאת הראיות בהליך זה, ובוודאי שלא ברזולוציה שבה פורטו הדברים בסיכומים.
85. לטענתם של הנאשמים, גישת המאשימה שמבקשת להתמקד אך ורק בהפעלת העסק ללא רישיון ביום הביקורת - 4.7.2022 - מתעלמת מהמאמצים הכבירים שננקטו משך שנים כדי להסדיר את רישיונו של העסק, לאחר שהנאשם 2 רכש אותו עוד בשנת 2018.
86. נטען, כי הסירוב של הרשות להפיק רישיון עסק או למצער היתר זמני נשען רובו ככולו על חסמים תכנוניים שבהם נתקלו הניסיונות להסדיר את העסק. ואולם, לפי הטענה, רבים מההליכים שננקטו כנגד העסק במישור ההנדסי הוכחו כמיותרים בדיעבד - עמדת הנאשמת 1 בהליכים שנוהלו נגדה בבית הדין לשכירות התקבלה במלואה, העירייה עצמה חזרה בה מצו הריסה שהוציאה בתחילת הדרך ביחס לבנייה מסוימת בעסק, ומבין שני צווים חדשים שהוציאה לאחר מכן, המרכזי שבהם בוטל.  לפי הטענה, התוצאות של ההליכים מלמדות שהנאשמים שקדו להסדיר את רישיון העסק, בכל אפיק שיכולים היו לפנות בו לערכאות המשפטיות; כאשר מכשולים ביורוקרטיים חריגים הם שהכשילו קבלת הרישיון.
87. עוד הוטעם, כי סטטוס רישוי העסק שהוגש ת/2 מלמד שסמוך לקראת מועד 4.7.2022 היה לעסק היתר זמני בהישג יד, בכפוף להסדרת סוגיה ספציפית; ורק חודשים בודדים לאחר מכן, הפכו צווי ההריסה שהוצאו לו למכשול חדש וחסם משמעותי בדרך לקבל רישיון או היתר זמני.
88. אשר לאי קיום צו שיפוטי שיוחס לנאשמת 1 בלבד, הודגש כי הצו הוצא לפני החלפת הבעלות. הנאשמים אינם כופרים בתוקפו, אך סבורים שיש בכך כדי לחייב זהירות בעת בחינת "היקפו ומשמעות תחולתו".  בנוסף מציינים, כי לא ישבו בחיבוק ידיים, אלא פעלו באופן נמרץ כמפורט לעיל כדי להסדיר הרישיון.  גם בכך יש לשיטתם כדי להשליך על מידת האחריות.
89. על רקע דברים אלו, הנאשמים טוענים לביטול כתב האישום שהוגש בעניינם בטענה של "הגנה מן הצדק".
90. כטעם נוסף לבקשה לביטול כתב האישום, מעבר למלכוד הרגולטורי הנטען, הועלתה גם פגיעה בזכות השימוע של הנאשם עובר להגשת כתב האישום, כאשר נטען שהנאשם 2 מעולם לא זומן למסור גרסתו, שכן מכתב הזמנה למסירת גרסה נשלח לכתובת שאינה משמשת אותו בפועל. הופניתי לפסיקה רבה שצעדה בנתיב זה.  נטען כי יש בכך משום פגיעה בזכות להליך הוגן.
91. כן נטען לאכיפה בררנית. בתמצית, הטענה נשענת על ת/9 שאותו הגישה המאשימה כדי ללמד על נקיטת הליכים באותו איזור גיאוגרפי, וממנו למדים הנאשמים על שיקול הדעת שמפעילה המאשימה, שלא בכל המקרים אצה להגיש כתב אישום.  לפי הטענה, עצם העובדה שתיקי חקירה אחרים הוחזרו לפיקוח או נגנזו מחייבת לבחון מדוע לא היה זה מצב הדברים בעניינם של הנאשמים.  כך בפרט, בשים לב למאמצים וההשקעות הרבות בנכס, ולטענות לגבי המלכוד הרגולטורי שאליו טוענים הנאשמים כי נקלעו במקרה הנוכחי.
92. עוד הופניתי להליך בת/10 בתיק רע"ס 35346-09-19, שעניינו בעסק סמוך של אבולעפיה, שהסתיים בהרשעת התאגיד ומחיקת נושאי המשרה שלו. לפי הטענה, העמידה על ההליך ביחס לנאשמת 1 וגם הנאשם 2 במקרה הנוכחי, מחמירה עם הנאשמים כאן, כאשר המאשימה עומדת על דרישתה לאכוף את נושאי המשרה בו, ולכן מלמדת אף היא על מדיניות אכיפה בררנית.
93. עוד, הופניתי לעתפ"ב 65541-05-22 אבולעפיה נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בתל אביב (23.6.2022) (להלן: "עתפ"ב אבולעפיה"), שם ניתנו לאבולעפיה שורה ארוכה של היתרים זמניים לשימוש חורג ברישוי עסקים, חרף צו הריסה שיפוטי תלוי ועומד משך שנים; וכן למדיניות העירייה ששיבחה את אותו אבולעפיה עת ביצע תיקונים למבנה מסוכן בבעלותו שנדרש לתקנו עקב מרפסת שקרסה. זאת, מבלי שהמאשימה פתחה נגדו בשורת צעדי אכיפה, כמו שעשתה כאן.
94. 00בנוסף, נטען כי ניהול ההליך הנוכחי סותר את מטרות דיני רישוי עסקים. הטענה היא כי מאמצי ההסדרה מלמדים על נאשמים שחותרים להפעיל את העסק באופן חוקי לעילא ולעילא, כי במקרה הקונקרטי העסק לא שיקף סיכון לציבור, וכי אין לנקוט כלפיהם את ההליך הפלילי המחמיר שנועד לשמש כלפי מי שמנסים לחמוק מהחוק.
95. 0נטען כי הפגמים שנמנו מצטברים יחד באופן שמטה את הכף לעבר ביטול כתב האישום ביחס לשני הנאשמים.
96. לחלופין, התבקשתי לבטל את כתב האישום שהוגש או לזכות את הנאשם 2 בלבד. נטען, כי הפגמים ביחס אליו חריפים יותר, משום שלא ניתנה לו זכות למסור גרסתו לפני הגשת כתב האישום, וכן משום שהאכיפה הבררנית מולו חריפה יותר - אינה מתיישבת עם ביטול כתב האישום כנגד נושא המשרה בעניין אבולעפיה.
97. בנוסף, נטען כי הגשת כתב האישום נגד נאשם 2 דווקא ולא נושאי משרה אחרים נטולת בסיס ראייתי, כאשר שמו נשאב מהבקשה לרישיון עסק שלא ברור מי הגיש ולמה. עלה, כי העירייה דורשת שאדם בשר ודם ירשם בכל בקשת רישיון וייקח אחריות על הנעשה.  ואולם, לפי הטענה, אין בכך כדי להחליף ביסוס ראייתי של תפקידו בעסק להבדיל מתפקידיהם של יתר בעלי המניות והדירקטורים הקשורים בו.
98. הוסבר, כי הנאשם 2 מחזיק בחברה שמנהלת מלונות רבים בארץ ובחו"ל, ואיננו מנהל באופן שוטף ויומיומי את המלון בו עסקינן.
99. כן נטען, כי הנאשם 2 נקט בכל האמצעים הסבירים בהם יכול היה לנקוט כדי להימנע מביצוע העבירות והוביל את השקעת העתק במלון; שכר מומחים; פעל להוצאת רישיון שיפוץ; עמד בקשר עם גורמי העירייה; ניהל הליכים משפטיים; וקידם את הליכי ההסדרה בכל החזיתות.

דיון והכרעה

התקיימות יסודות העבירה של ניהול עסק ללא רישיון

100. העבירה הראשונה המיוחסת לשני הנאשמים בכתב האישום היא עבירה של הפעלת עסק ללא רישיון, לפי סעיף 14(א)(1) לחוק רישוי עסקים. לשון הסעיף קובע:

"העושה אחד מאלה, דינו - מאסר 18 חודשים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (בחוק זה - חוק העונשין), ואם הוא תאגיד, דינו - כפל הקנס האמור: