שהצהיר מקבל הצו, כפי שעשה המערער בענייננו, כי מילא את הצו ומסר את כל המסמכים שבהחזקתו, אין קיימת עוד לבית-המשפט כל סמכות פעולה הנוגעת לצו שהוצא על-ידיו. אין בידיי לקבל טענה זו. סמכותו של בית-המשפט לקיים ביקורת שיפוטית נלמדת מלשונו של הסעיף, מתכליתו ומהסמכות של בית-המשפט ליתן צווים, על כל הסמכויות הנלוות לכך.
מסעיף 43 עולה כי הוקנתה לבית-המשפט הסמכות לקדם את החקירה המשטרתית או את המשפט בדרך של הזמנת אנשים אשר ההנחה היא כי קיימים ברשותם או בהחזקתם חפצים הדרושים לחקירה, וכן הסמכות להורות להם להציגם או למוסרם. הלשון הרחבה שנוקט הסעיף מלמדת כי סמכות בית-המשפט אינה משתרעת אך על חתימה על צווים כאמור, אלא שהיא משתרעת גם על הבטחת קיומם של הצווים בדרך של ביקורת שיפוטית, והכול כדי לקדם את החקירה המשפטית או את המשפט. סמכות זו נלמדת גם מתכליתו של הסעיף. כאמור, תכלית הסעיף הינה לקדם את החקירה המשטרתית או את המשפט בדרך של מתן צווים למסירת חפצים. תכלית זו תסוכל אם לא תהיה לבית-המשפט הסמכות לפקח על קיומו של הצו, לברר את מקום הימצאות החפצים ואת אפשרותו של מקבל הצו לבצע אותו. סמכות הביקורת של בית-המשפט הינה למעשה סמכות נלווית לסמכות להוצאת צווים מכוח סעיף 43. אך טבעי ומתבקש הוא כי הסמכות מכוח סעיף 43 אינה מתמצה בסמכות לחתום על צו, אלא שהיא כוללת גם את הסמכות הנלווית לזמן את אותם אנשים, לחוקרם בדבר קיום הצו ובדבר מקום הימצאותם של החפצים שההנחה היא שהם בהחזקתם או ברשותם, והכול כדי לקדם את החקירה המשטרתית או את המשפט. סמכות הביקורת נגזרת גם מסמכותו הכללית של בית-המשפט, ככל גוף שיפוטי, לשנות את החלטתו, לצמצם צו שהוצא על-ידיו בעבר או להרחיבו (לעתים במעמד צד אחד), בהתאם לנסיבות החדשות המתבררות בפניו. נסיבות כאלה יכולות להתברר רק על-ידי כך שהעובדות הנוגעות לעניין תבואנה בפני בית-המשפט במסגרת בירור מחודש לפי בקשת צד מעוניין, שבו יבורר אם הצו בוצע כהילכתו, או אם יש לשנותו. הליך זה הוא למעשה ביקורת ופיקוח מצד בית-המשפט על ביצוע הצו.
- הביקורת השיפוטית עשויה להידרש בכמה מצבים. בלי למצות את היקף המקרים שבהם היא תידרש אציין כי בחלק מהמקרים היא תופעל כאשר מקבל הצו יבקש לפרש את הצו שניתן או את היקף תחולתו. במקרים אחרים תופעל הביקורת השיפוטית כשיטען מקבל הצו כי אין באפשרותו לקיים את הצו כלשונו, או שהוא מטיל עליו מעמסות בלתי סבירות, ועל-כן יש לבטלו או לצמצם את היקף תחולתו. בנוסף יכולה להתבצע ביקורת שיפוטית, בדרך-כלל ביוזמת התביעה, כדי לברר אם הצו קוים במלואו, כמצווה.
- ככל דיון, גם דיון של ביקורת שיפוטית על קיום הצו יתקיים בדרך-כלל במעמד שני הצדדים, אלא אם מתקיימות נסיבות המצדיקות את קיומו של דיון במעמד צד אחד. אין לגזור לעניין זה מן הדברים שנאמרו על-ידינו לגבי דיון שמקיים בית-המשפט בשאלת החיסיון מפני הפללה עצמית בהתאם להוראות סעיף 47(ב) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן - פקודת הראיות) (ראו בעניין זה בפסק-הדין הראשון [1], בעמ' 765). האחרון הינו, מעצם טיבו, דיון בטענת חיסיון, ועל רקע זה הדיון או חלקים ממנו מתקיימים במעמד צד אחד. אציין כי גם דיון לפי סעיף 43 עשוי להתקיים, בחלקו או כולו, במעמד צד אחד. ייתכן למשל שיהיה מוצדק שלא כל החומר שהציגה התביעה בפני בית-המשפט כדי להקים את ההנחה בדבר מיקומם של המסמכים ברשותו או בחזקתו של מקבל הצו, יהיה גלוי בדיון. צו מכוח סעיף 43 מוצא במהלך התנהלותה של חקירה משטרתית. בשלב זה חשיפת המידע המצוי בידי המשטרה בדבר מיקומם של המסמכים, או מקורו, עלולה לפגוע בחקירה ולחשוף בפני חשודים מידע שראוי להימנע מלחשוף אותו בפניהם בשלב זה. לכן ככל שמדובר במידע שהוא חסוי מטעמי חקירה כאמור, רשאי בית-המשפט להחליט שלא להציגו בפני מקבל הצו. מובן שבית-המשפט ייתן במקרה כזה משקל לעובדה שלא ניתנה למי שנגדו התבקש הצו לעיין באותו חומר, ויחליט, על-פי כלל הנסיבות, אם יש להוציא את הצו המבוקש על-ידי התביעה.
אציין בהקשר זה כי קיימים סוגים של מסמכים, דוגמת פירוט עיסקאות שנעשו בחשבונות בנקים שבבעלות מקבל הצו, חוזים שכרת עם אנשים שונים וכיוצא באלה מסמכים, אשר מעצם טיבם מקימים את ההנחה שהם בהחזקתו או ברשותו של מקבל הצו. בנסיבות כאלה קשה לקבל טענות מטעם מקבל הצו שלפיהן בהיעדר מידע בדבר הראיות שהציגה התביעה במעמד צד אחד בפני בית-המשפט עובר להוצאת הצו, נמנע ממקבל הצו להפריך את ההנחה בדבר הימצאות המסמכים בהחזקתו וברשותו. כך גם בענייננו. המסמכים שהתבקש המערער להמציא בשני הצווים הינם כאלה אשר לפי טיבם נמצאים ברשותו או בחזקתו של המערער. בנסיבות אלה, כשמתווספת לכך גם העובדה שבתי-המשפט שהוציאו את הצווים השתכנעו מחומר הראיות שהוצג בפניהם כי המסמכים נמצאים בידי המערער, אין לקבל את טענת המערער, שבא-כוחו הדגיש בפנינו, ולפיה אי-חשיפת פרוטוקול הדיון שהתנהל לפני שהוצאו צווים, מונעת ממנו לטעון, לגופו של עניין, לאי-הימצאות המסמכים ברשותו או בהחזקתו. המסמכים המבוקשים מפורטים בצווים, ולא נשמעה טענה כאילו אין המערער יודע מה מבוקש ממנו. אכן, הוא ביקש שהתביעה תפרט באילו מסמכים ספציפיים היא מעוניינת, אלא שלעתים התביעה יודעת רק באופן כללי אילו מסמכים דרושים לה לצורכי החקירה בלי שהיא יכולה לזהות כל אחד מהם או לתארו מראש. ייתכנו מקרים שהיא תהיה מעוניינת,