הסעדים
- בכתב התביעה עתר התובע לשורה של סעדים בנוגע למקרקעין ולניהול החברה כדלקמן:
(1) ליתן פסק דין שמצהיר כי התובע הוא הבעלים של 1/3 מהזכויות במקרקעין ובתחנת הדלק, על כל המצוי והמחובר להם חיבור של קבע.
(2) ליתן צו עשה קבוע שמורה לנתבעים להעביר ולרשום על שם התובע, אצל רשם המקרקעין או פקיד ההסדר 1/3 מהזכויות במקרקעין ובתחנת הדלק.
(3) ליתן צו מניעה קבוע שאוסר על הנתבעים כל פעולה שפוגעת בחזקה, בשימוש או בזכות החזקה והשימוש של התובע במקרקעין ובתחנת הדלק.
(4) לקבוע כי מה שמתיימר להיות החלטות האסיפה הכללית של החברה מיום 5.11.2019, שמופיעות במסמך שנחזה להיות פרוטוקול אסיפה כללית בטלות.
(5) לקבוע כי התובע הוא עדיין מנהל או דירקטור או מורשה החתימה היחיד והבלעדי של החברה וכי מינויו לתפקד זה, על כל הסמכויות שכרוכות בו והזכויות שמוקנות לו, לרבות שכר, הטבות ומענקים מעולם לא בוטל.
(6) ליתן צו מניעה קבוע שאוסר על הנתבעים כל פעולה שפוגעת בזכות התובע להמשיך לפעול כמנהל, דירקטור ומורשה חתימה יחיד ובלעדי של החברה על כל הסמכויות שכרוכות בו והזכויות שמוקנות לו.
(7) לחייב את הנתבעים במתן חשבונות ובתשלום סכומים שיקבעו לאחר מתן החשבונות ובדיקתם.
- בקדם משפט ראשון שהתקיים בתיק ניתן תוקף של החלטה להסכמת הנתבעים לסעד ההצהרתי שלו עתר התובע שלפיו מוקנות לו 1/3 מהזכויות בתחנת התדלוק ובמניות החברה (החלטת כב' השופט ר' יעקובי מיום 24.6.2020). בהמשך ניתן פסק דין חלקי שלפיו הוצהר כי התובע הוא הבעלים של 1/3 מהמקרקעין ושל 1/3 ממניות החברה (פסק דין חלקי של כב' השופט ר' יעקובי מיום 3.8.2020). נוכח טענת המדינה כי פסק הדין החלקי עלול לפגוע בתקינות המרשם ובצדדים שלישיים, פסק הדין החלקי בוטל בהסכמה בכל הנוגע לסעד ההצהרתי שעניינו זכויות התובע במקרקעין. חלף זאת, נרשם כי במערכת היחסים הפנימית שבין התובע לנתבעים, הנתבעים לא חולקים על טענת התובע בדבר זכויותיו במקרקעין וכי פסק הדין החלקי יראה מתוקן בהתאם (החלטה מיום 8.8.2024).
- יצוין כבר עתה כי בכך מוצו הסעדים שלהם עתר התובע בכל הנוגע למקרקעין. אין מקום ליתן סעד בעניין רישום המקרקעין הן בשל כך שלא הובא על ידו כל מקור שמכוחו ניתן לחייב את הנתבעים לעשות כן הן מהטעמים שעליהם עמדה המדינה בעניין מצבם הרישומי של המקרקעין. לפיכך הסעד המבוקש נדחה.
כן נדחה הסעד שעניינו מתן צו קבוע שאוסר על הנתבעים כל פעולה שפוגעת בחזקה, בשימוש או בזכות החזקה והשימוש של התובע במקרקעין ובתחנת הדלק. הנתבעים מודים כי התובע הוא בעלים של 1/3 מהזכויות במקרקעין ומוקנות לו כל הזכויות כל הנלוות לכך. לא הוצגה תשתית ראייתית לכך שהנתבעים הפריעו או פגעו בזכויות החזקה והשימוש של התובע במקרקעין. הסכסוך בין הצדדים מתמקד בניהול תחנת הדלק.
- בסיכומיו התובע הוסיף וטען שהוא זכאי להגנה על עיקרון הניהול המשותף גם מכוח דיני הקניין בשל העובדה שהוא והנתבעים בעלים במשותף במקרקעין, והנתבעים החליטו על דרך שימוש שונה בהם מזו שהייתה מוסכמת עליו ועל חוסין. דין הטענה דחייה. התובע מערבב בין ניהול משותף של החברה לבעלות משותפת במקרקעין. לא חל שינוי כלשהו באופן שבו נעשה שימוש במקרקעין - שהיה ונותר ניהול תחנת דלק.
- בהמשך לאמור, פסק הדין יעסוק בסעדים שעניינם תוקף ההחלטות שהתקבלו על ידי הנתבעים באסיפת בעלי המניות שהתכנסה לטענתם ביום 5.11.2019 ומעמדו של התובע כמנהל בחברה ומורשה חתימה מטעמה. בהקשר זה, המחלוקות בין הצדדים עניינן בשתי סוגיות עיקריות: אחת, אם העסק של תחנת הדלק נוהל על ידי התובע וחוסין על פי עיקרון של ניהול משותף ושוויוני ואם עיקרון זה תקף גם לאחת מות חוסין. השנייה, אם האסיפה הכללית שלטענת הנתבעים התקיימה ביום 5.11.2019 כונסה כדין ואם ההזמנה לה הומצאה לתובע כדין. אקדים ואומר כי מסקנתי היא, שנפלו פגמים שיורדים לשורשו של עניין בכינוס אסיפת בעלי המניות ובהזמנה אליה. חרף האמור, לא מצאתי שיש להשיב את המצב לקדמותו. בנוסף בגדרי פסק הדין אדון גם בבקשת התובע למתן חשבונות.
תחולת עיקרון הניהול משותף בחברה
- התובע טוען כי בינו לבין הנתבעים קיים הסכם שותפות, בין מכוח הסכם השותפות שנחתם בינו לחוסין בשנת 1995 (להלן: הסכם השותפות המקורי) בין מכוח הסכם חדש, שמכוחו חל עיקרון ניהול משותף של תחנת הדלק באופן שמונע מהנתבעים לסלקו מתפקידו כמנהל בחברה. לטענתו, לפי הסכם השותפות המקורי הוא וחוסין ניהלו את תחנת הדלק במשותף. מכוח אותו הסכם, שניהם מונו כמנהלים בעת הקמת החברה. אמנם על פי הדין מות אחד השותפים גורם לפירוק השותפות. אך על תוצאה זו ניתן להתנות בהסכם ביניהם (סעיף 42 לפקודת השותפויות [נוסח חדש], התשל"ה-1975). במקרה דנן, הקמת החברה ושמירת עיקרון הניהול המשותף במסגרתה מהווה הסכמה מפורשת ולחלופין מכללא לכך שמות אחד השותפים לא יביא לפירוק השותפות שעדיין שרירה וקיימת. התובע מוסיף וטוען כי לאחר פטירתו של חוסין הנתבעים בחרו לאמץ את הסכם השותפות על כל מרכיביו, לרבות חלקו של חוסין במניות החברה. לטענתו, יש לראות בכך כריתת הסכם שותפות חדש, על דרך ההתנהגות, שזהה בתוכנו ובהוראותיו להסכם השותפות המקורי. כפועל יוצא מן האמור, התובע טוען כי בינו לנתבעים קיים הסכם שותפות תקף ומחייב, בין אם בהתבסס על ההסכם השותפות המקורי ובין אם בהתבסס על ההסכם השותפות החדש. מכאן נגזרת מסקנתו שאין בידי הנתבעים לסלקו מתפקידו כמנהל בחברה וניסיון לסלקו מהווה הפרה של הסכם השותפות.
- דין טענת התובע להידחות. אקדים ואומר כי למרות שבהסכם השותפות משנת 1995 אין כל הוראה שמתייחסת לניהול משותף של תחנת הדלק וההתייחסות בו הייתה לחלוקת רווחים בלבד, מקובלת עלי טענת התובע כי בפועל העסק של תחנת הדלק נוהל במשותף. עדותו בעניין זה מהימנה עלי. היא נתמכת בכך שעיקרון זה קיבל ביטוי ברור בעת הקמת החברה, כאשר לפי מסמכי היסוד שלה הוא וחוסין מונו כדירקטורים ולשניהם הייתה זכות חתימה בשם החברה. זאת למרות שחוסין החזיק ב-2/3 מהון המניות של החברה והתובע החזיק רק ב-1/3 ממנו. יוער כי אמנם בשנותיו האחרונות של חוסין התובע שימש בעצם כמנהל יחיד בחברה, אולם זאת בשל מצבו של חוסין, שהסכים לכך, והתובע לא טוען כי התנהלות זו הפכה אותו למנהלה היחיד, אלא טוען לזכותו לשיתוף מלא בניהול יחד עם חוסין או מי מטעמו.
- אך השאלה העומדת לפתחינו, אינה מה היה כלל הניהול בעת שחוסין היה בין החיים. השאלה היא, אם עיקרון השיתוף בניהול, שהנחה את התובע וחוסין בניהול תחנת הדלק בחייו של חוסין, עומד בעינו גם לאחר פטירתו מכוח הסכם שותפות. כפי שציין התובע עצמו, מות שותף מביא לפירוק השותפות אלא אם כן הותנה על כך בהסכם ביניהם. אין מחלוקת כי בהסכם השותפות אין הוראה כאמור. אין לקבל את הטענה כאילו הקמת החברה, שכללה במסמכי היסוד הוראה בדבר מינוי התובע וחוסין כמנהלים באופן שהקנה להם מעמד שווה בניהול החברה, מהווה התנאה מכוח הסכם השותפות באופן שהנציח צורת ניהול זו. ראשית, סביר להניח כי כאשר שותפים מבקשים לקבוע כי עיקרון הניהול המשותף יעמוד בעינו גם לאחר פטירת אחד מהם, הסכם השותפות יכלול מלכתחילה הסכמה מפורשת כזו. שנית, טענה זו כוללת בחובה הנחה כי הסכם השותפות ממשיך להתקיים חרף הקמת החברה. צודקים הנתבעים בטענתם כי הקמת החברה מצביעה דווקא על סיום השותפות עוד לפני פטירתו של חוסין. התובע העיד כי הוא וחוסין החליטו להחליף את המסגרת שבה פועל העסק משותפות לחברה בעקבות קבלת יעוץ מקצועי לעשות כן. אין כל ראיה לכך שהשותפות המשיכה לפעול במקביל. העובדה כי בגדרי מסמכי היסוד של החברה הם הסדירו ביניהם את חלוקת ההון והניהול באותו אופן שבו נוהלה השותפות תומכת בטענת הנתבעים כי החברה החליפה את המסגרת הקודמת של ניהול תחנת הדלק באמצעות שותפות למסגרת של חברה, ולא התווספה אליה. שלישית, אילו התובע וחוסין היה מבקשים להחיל את עיקרון הניהול משותף חברה גם לאחר מות אחד מבעלי המניות, היה בידם לעשות כן באמצעות קביעת מנגנון מתאים של מינוי דירקטור בגדרי מסמכי היסוד של החברה (ראו: ע"א 6496/11 ססבון נ' סולומון, פס' 18 ואסמכתאות שם (28.1.2014); ע"א 773/88 רדום נ' מחסני קירור בנמל תל-אביב בע"מ, פס' 6, פ"ד מד(1) 234 (1990)). ברם הם לא עשו כן. מנגנון כאמור לא נקבע במסמכי היסוד של החברה ולפיכך אינו חל אוטומטית לאחר פטירתו של חוסין.
- אף אין לראות בהתנהלות הנתבעים משום יצירת הסכם שותפות חדש. בעת פטירתו של חוסין תחנת הדלק נוהלה כבר מזה שנים באמצעות החברה והנתבעים בקשו להשתלב בניהולה. לפי עדותם, בתחילה לא התנגדו להמשך החלת עיקרון הניהול המשותף, אך לאחר שהתובע ביקש לרכז בידיו את סמכות החתימה הבלעדית נקלעו יחסיהם למשבר ואין הם מעוניינים לנהל את החברה באופן זה. אין דבר בהתנהגותם שממנו ניתן להסיק כי חפצו לכרות הסכם שותפות עם התובע.
- בהמשך לאמור לעיל, מסקנתי היא, כי הסכם השותפות המקורי לא כולל התנאה שמחילה את עיקרון הניהול המשותף לאחר מות אחד השותפים. מנגנון ברוח זה אף לא נכלל בגדרי מסמכי היסוד של החברה. לפיכך לא ניתן לקבוע מכוחם את תחולתו של עיקרון זה לאחר פטירתו של חוסין.
- בנקודה זו יוער, שיש להצר על כך שבזמן אמת לא נעשה ניסיון אמיתי להגיע להסכמות שישקפו את השינויים שחלו נוכח פטירתו של חוסין. כאמור, הנתבעים טוענים כי מלכתחילה בקשתם הצטמצמה לכך שימונה מנהל נוסף מקרבם ותוענק לו זכויות חתימה בשם החברה, ובכך היו מסתפקים. התובע טוען, כי לעיקרון זה הוא מסכים. בפועל, התובע עומד בתביעתו על סעד הצהרתי שלפיו הוא עדיין המנהל היחיד ומורשה החתימה הבלעדי בחברה ועותר לצו מניעה קבוע שיאסור על נתבעים לפגוע בזכויותיו אלה. הנתבעים מצדם כנסו באסיפה הכללית שבה נשללו מהתובע לחלוטין זכויותיו לנהל את החברה ולחתום בשמה. שני הצדדים לא פעלו אפוא בדרך שהיה בה כדי להוביל למתווה של ניהול משותף של תחנת הדלק.
כינוס אסיפה והמצאה של ההזמנה