שנית, אף לשיטת התובע, החברה צריכה להתנהל במשותף עם הנתבעים. לפיכך הנתבעים זכאים למינוי דירקטור מטעמם בעל הרשאה לחתום בשם החברה. אם כן, לכל הפחות בעניין זה קיימת הסכמה בינו לנתבעים. בחברה פרטית אין מניעה לקבל החלטות בהסכמה, גם ללא כינוסה של אסיפה כללית (סעיף 76 לחוק). לפיכך, לכל הפחות אין מקום לביטול ההחלטה למנות אחד מהנתבעים לדירקטור בחברה בעל זכות חתימה מטעמה.
שלישית, מאז שהתקבלו ההחלטות בשנת 2019 חלפו שנים ארוכות שבהן החברה מתנהלת על פי המתווה המוסכם. חלוף הזמן מהווה שיקול משמעותי להימנע מהחזרת החברה למצב שבו הייתה ערב קבלת ההחלטות, בפרט שאף לשיטת התובע, מצב זה אינו עולה בקנה אחד עם עיקרון הניהול המשותף.
- אם כן, אין מקום להורות על ביטול ההחלטות באופן ש"ישיב עטרה ליושנה". אך גם אין להתעלם מכך שהאסיפה הכללית לא כונסה כדין ולתובע לא נתנה הזדמנות להתנגד לפיטוריו. דעתי היא, כי במצב הדברים שנוצר, יש לקבוע כי המתווה המוסכם יעמוד בעינו עד לכינוס אסיפה כדין שבא ישתתף התובע. במסגרת אותה אסיפה, יועמדו על סדר היום אופן ניהול החברה בעתיד ויהיה בידי התובע להביע עמדתו לגבי ההחלטות שעל הפרק ולהתנגד לפיטוריו.
- יצוין כי שקלתי אפשרות של קביעת ניהול משותף בחברה עד התכנסות האסיפה הכללית, אולם פתרון זה אינו פרקטי ואף עשוי להפריע לתפקוד תקין של החברה. יחסיהם של התובע והנתבע מעורערים באופן שפתרון כאמור עלול להוביל את החברה ל-dead lock מידי. יצוין עוד כי האיני מתעלמת מכך שגם המתווה המוסכם מקשה במידה מסוימת על ניהולה, אולם הצדדים מתנהלים בדרך זו במשך שנים ארוכות וזהו הרע במיעוטו.
תביעה למתן חשבונות
- התובע עותר לסעד של מתן חשבונות ומתן היתר לפיצול סעדים על מנת לשמור על זכותו לתבוע תביעה כספית על פי החשבונות בתביעה נפרדת. על מנת לקבל צו למתן חשבונות על התובע להוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים: ראשית, קיומה של מערכת יחסים מיוחדת בינו לנתבע שמצדיקה את מתן החשבונות. שנית, שקמה לו זכות תביעה לכאורית לגבי הכספים אודותיהם מתבקשים החשבונות (ע"א 8713/11 צאיג נ' חברת ע.לוזוןנכסים והשקעות בע"מ, בפסקה 106 ואסמכתאות שם (20.8.2017)). יצוין כי כאשר מתקיימת מערכת יחסי אמונאות בין הצדדים, די בתנאי הראשון למתן חשבונות (רע"א 5685/17 זילכה נ' קלדרון, פסקה 9 (6.9.2017); ע"א 5444/95 עמותת בני מוטרנות הגליל נ' סלום, פ"ד נא(4) 811,819 (1997)).
- אין מחלוקת כי בין הצדדים שוררת מערכת יחסים מיוחדת שמצדיקה מתן חשבונות החברה מכוח היותו של התובע בעל מניות בה. הנתבעים אף מנועים מלטעון אחרת שכן בהליך המקביל טענו זאת בעצמם. השאלה היא, אם, כן, מהו היקף המסמכים שהתובע זכאי למתן חשבונות בגינם ומהי התקופה שבגדרה הוא זכאי לכך?
- לטענת הנתבעים, בשונה מהמצב שבו הם היו, שבעטיו נאלצו להגיש תביעה למתן חשבונות, הרי שלעלא ניתן כוח "לבקר" את הוצאות החברה והתשלומים השונים והתובע מודע היטב להכנסות החברה והוצאותיה. במסגרת התביעה ובמסגרת העדויות עלה כי במספר מקרים הוצאו כספים במזומן על מנת לשלם על הוצאות שונות של החברה. ניתן לכך הסבר על ידי הנתבעים. חרף האמור, בשים לב לחשדנות וליחסים העכורים בין הצדדים אני סבורה כי יש לאפשר לתובע לעיין במסמכים שנדרשים על ידו על מנת להתרשם באופן בלתי אמצעי מניהולה הכספי.
- אשר לתקופה שאליה מתייחס סעד זה. לטענת הנתבעים, כתב התביעה הוגש ביום 21.11.2019, כאשר ניהול החברה עבר לידם רק ביום 8.11.2019. מכאן שהתובע זכאי למתן חשבונות בגין שבועות בודדים בלבד. מעבר לכך, לא הוכח שיש מסמך שלא גולה לו ולא יכול לקבלו. הוא גם שותף בחברה באמצעות בנו עלא. התובע טוען מצדו כי הסעד של מתן חשבונות אינו רק בגין התקופה עד להגשת כתב התביעה אלא הוא צופה גם פני העתיד. עיון בכתב התביעה מעלה כי התביעה למתן חשבונות התייחסה למועד החל מיום 8.11.2019, ומכאן שלא הוגבלה לעבר בלבד ולפיכך הסעד לא חורג מכתב התביעה.
- בשים לב למערכת היחסים בין הצדדים, ולכך שמתקיימים התנאים למתן חשבונות, הנתבעים יעבירו לתובע את כל המסמכים שעניינם תשלומים ששולמו לחברה והוצאות כספים מקופתה מיום 8.11.2019 עד למועד פסק הדין, ובכלל זה את כל המסמכים, מכל מין וסוג שהוא, שנוגעים לפעולותיה ועסקיה; את כל הכרטסות והדו"חות הכספיים; את כל הדו"חות, הידניים והממוחשבים, של כל המכירות ואת כל דפי חשבון הבנק.
- אין מקום למינוי רואה חשבון במסגרת תביעה זו, ובקשת התובע בנדון נדחית.
הערה לסיום
- עסקינן בחברה פרטית משפחתית עם מספר קטן יחסית של בעלי מניות שנמנים על בני משפחה מורחבת. חברות מעין אלה מאופיינות כ"מעין שותפות". בין בעלי המניות בחברות אלה שוררים יחסים אישיים שכרוכים באמון הדדי והן מתנהלות ככלל מתוך הבנה אודות ניהול משותף של עסקי החברה (צפורה כהן, כרך א, עמ' 322).
- בחברות מסוג זה מתעוררים קשיים שאופניים למרקם המיוחד שלהן. המקרה דנן הוא דוגמא קלאסית לקשיים אלה. דור המייסדים, חוסין והתובע הצליחו בדרכם לנהל את החברה באופן מוסכם. בפועל התובע ניהל את החברה וחוסין הסכין עם מצב דברים זה, למרות היותו בעל הרוב. מטבע הדברים, כאשר נכנס לפעולה דור ההמשך, המציאות השתנתה. ילדיו של חוסין כבר אינם מוכנים להסכין עם ניהול החברה במתכונת זו. מעבר לכך, הפערים בינם לדור המייסדים אינם רק ברצונם ליטול חלק אקטיבי בניהול תחנת הדלק. הם מבקשים גם לערוך שינויים בחברה, ובין היתר להתאימה למציאות הטכנולוגית המשתנה.
- השאלה היא, אם ניתן לגשר על פערים אלה באופן שיאפשר את המשך ניהול החברה בהתבסס על עיקרון הניהול המשותף. בהליך המקביל, בית המשפט התרשם כי נוכח הפערים שבין הצדדים ומערכת היחסים העכורה ביניהם אין תקווה שכך יקרה והמליץ להם על היפרדות:
"ולאחר כל זאת, מעבר לאמור בפסק דין זה, אין לי אלא לחזור על המלצתי לצדדים ולב"כ: מערכת היחסים, לאחר פטירת המנוח, אינה עוד מן המשופרות. ללא קשר לפסיקתי עתה, שותפות זו מהווה לכולם ולחברה בחינת זרע פורענות. התרשמתי מכך במהלך הדיון בבירור. במצב דברים זה, הדרך היחידה שתציל את החברה, היא בהיפרדות השותפים... מהמשך השותפות בבעלות בחברה ובניהולה, ספק בידי אם יצמחו דברים טובים" (פס' 10ה' לפסק הדין).