למרות זאת, המתווה המעודכן לא מבחין בין הרציונלים השונים; וכאמור לעיל, אף מגדיר "צו הוֹרוּת פסיקתי" בתור "צו שיפוטי המכונן קשרי הוֹרוּת בין בן או בת זוג של הורה ביולוגי לילדו של ההורה הביולוגי, במקרים בהם הוריית הילד נעשתה בכוונה משותפת ותוך תכנון משותף של ההורה הביולוגי ובן או בת הזוג". הגדרה זו מבוססת אפוא על הרציונל לקביעת הוֹרוּת מכוח "זיקה לזיקה", ללא התייחסות לרציונלים של הוֹרוּת המיוסדת על זיקה גנטית. בהמשך לכך, בהתבסס על הגדרה זו ל"לצו הוֹרוּת פסיקתי", המתווה מוסיף ומתייחס כאמור לתכליתו של צו ההוֹרוּת הפסיקתי, ולפיה הוא "נועד לשרת, בראש ובראשונה, את טובת הילד. בבסיסו ההבנה כי טובתו של ילד, שהובא לעולם מתוך תכנון משותף והסכמה של בני זוג להביא ילד לעולם, שתובטח קיומה של התאמה, ככל האפשר, בין מציאות חייו של הילד לבין הסטטוס המשפטי של שני המגדלים אותו וזאת בשלב מוקדם ככל האפשר של חייו". אם כן, אף התכלית המיוחסת במתווה המעודכן לצו ההוֹרוּת הפסיקתי נשענת על רציונלים של הוֹרוּת מכוח "זיקה לזיקה". בהמשך לכך, גם התנאים המנויים במתווה המעודכן - ובהם הנתונים האישיים של מבקשת הצו, הנדונים בענייננו - נגזרים, בעיקרו של דבר, מרציונלים אלו, באשר הם נועדו לקדם את התכלית האמורה.
ואולם, לא בכדי נפסק, כי "אין חולק כי קיים שוני בין הוֹרוּת ביולוגית לבין הוֹרוּת שאינה ביולוגית לעניין אופן כינון ההוֹרוּת" (עניין סיראי, בפס' 33; ההדגשות במקור). ברי אפוא, כי עצם העובדה שתנאים מסוימים נדרשים לכינון הוֹרוּת מכוח "זיקה לזיקה", אין בה כשלעצמה כדי להוביל למסקנה כי אותם תנאים נדרשים לכינון הוֹרוּת מכוח זיקה גנטית.
- ויודגש: ביסודו של דבר, משמעות המונח "צו הוֹרוּת פסיקתי" היא צו הוֹרוּת שניתן על-ידי בית המשפט לענייני משפחה בנסיבות שאינן מעוגנות בחקיקה ספציפית, אלא מכוח סמכותו לדון ב"תובענה לאבהות או לאמהות", לפי סעיף 1(4) ו-3(א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה. זאת, להבדיל מ"צו הוֹרוּת סטטוטורי", שנסיבות נתינתו מעוגנות בחקיקה ספציפית, דוגמת סעיפים 1(א) ו-28כ לחוק האימוץ או סעיף 11 לחוק הפונדקאות (ראו, למשל: בע"מ 1118/14, בפס' 14; בע"מ 4880/18 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, בפס' 13 [נבו] (24.1.2019)). אמנם, נראה כי מרבית צווי ההוֹרוּת הפסיקתיים ניתנו עד היום על בסיס "זיקה לזיקה" (ויוזכר, כי עמדת היועצת בענייננו, שלפיה יש ליתן צו הוֹרוּת פסיקתי מכונן לאם גנטית בנסיבות הנדונות, היא תולדה של שינוי מדיניות שנכנס לתוקף בנוגע ללידות שאירעו החל מיום 1.4.2024). ברם, צווי הוֹרוּת פסיקתיים עשויים להינתן גם על בסיס זיקה גנטית (ויוזכר, כי ראשיתו של מוסד צו ההוֹרוּת הפסיקתי היא דווקא בנסיבות של הוֹרוּת גנטית; וראו: בפס' 9 לעיל).
- לסיכום האמור עד כה, אמנם ניתן להכתיר את הצו בענייננו כ"צו הוֹרוּת פסיקתי", אך לא נובע מכך כי התנאים לנתינתו נגזרים מהתנאים למתן צו הוֹרוּת פסיקתי על יסוד "זיקה לזיקה". כאמור לעיל, הרציונלים לקביעת הוֹרוּת על-יסוד זיקה גנטית אינם זהים לאלו שבבסיס הוֹרוּת המיוסדת על "זיקה לזיקה", וברי כי התנאים למתן צו כאמור, בכל אחד מסוגי המקרים, צריכים לנבוע מהרציונלים שבבסיסו.
- עם זאת, היועצת מוסיפה ומדגישה, כי עמדתה שלפיה יש לשקול בענייננו נתונים אישיים של האם הגנטית הנוגעים לטובת הילד, מבוססת גם על היקש מחוק הפונדקאות. לטענתה, חוק זה מאפשר לבית המשפט להתחשב בשיקולי טובת הילד בבואו להכריע אם ליתן צו הוֹרוּת להורים מיועדים בעלי זיקה גנטית, ולפיכך יש להתחשב בשיקולים מסוג זה גם בנסיבות של פונדקאות חו"ל.
אין בידי לקבל טיעון זה, מטעמים שיבוארו להלן.