אם כן, הוראות החוק קובעות הסדר ממצה השומר על עמימות מסוימת בכל הנוגע לזהותם של ההורים עד למתן צו ההורות, כמו גם לאופיו של הצו, ולא בכדי. העיקר נעוץ בעובדה שמתן הצו הוא "נקודת האפס" של קביעת ההורות ביחס ליילוד, לראשונה בחייו, אשר לאחריו מוקצה לו מספר זהות חדש ואף מונפקת תעודת לידה חדשה שבה רשומים ההורים המיועדים (ראו: דנ"א 1297/20, [נבו] פסקאות 13 ו-37 לפסק דינו של המשנה לנשיאה ע' פוגלמן (שהחזיק בדעת מיעוט, אך לא לעניין זה); בג"ץ 7978/16 סיראי נ' שר הפנים, פסקה 2 לפסק דינו של ממלא מקום הנשיא פוגלמן [נבו] (21.3.2024)).
- ובחזרה לענייננו: אני מסכימה עם חברתי השופטת וילנר כי נכון לערוך היקש מהוראותיו של חוק הפונדקאות גם במצבים של פונדקאות חו"ל. אף לשיטתי יש לשאוף, ככל הניתן, להשוואה בין שני המצבים. אולם, בשונה מחברתי, אני סבורה כי בהקשר זה יש לשמור על השוויון בין ההורים הגנטיים. הדרך לעשות כן היא על-ידי התייחסות לצו ההורות הפסיקתי שניתן להורים מיועדים שלהם זיקה גנטית ליילוד כאל צו הצהרתי שתחילתו מרגע הלידה - בכפוף לווידוא תקינותו של הליך הפונדקאות.
- לנוכח כל האמור, לו תישמע דעתי אציע כי הורים מיועדים בעלי זיקה גנטית ליילוד שבא לעולם בהליכי פונדקאות חו"ל יוכלו לבחור באחד משני נתיבים. ככל שהם מעוניינים בהליך משותף לכל אורך הדרך, ההורים המיועדים יוכלו לפנות לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה למתן צו הורות פסיקתי דקלרטיבי ביחס לשניהם, שיינתן לאחר הידרשות לתקינותו של הליך הפונדקאות, ובכלל זה השמירה על זכויותיה של האם הנושאת וניתוק זיקתה מהיילוד. ככל שההורים המיועדים מעדיפים לפצל את ההליכים משיקולים פרגמטיים, הם יוכלו לבחור מי מהם (האב או האם) יקדים ויבקש מבית המשפט לענייני משפחה צו הצהרתי בדבר הורות על סמך בדיקה גנטית בלבד, כשבהמשך ינקוט ההורה השני בהליך המכוון למתן צו הורות פסיקתי דקלרטיבי, כמתואר לעיל.
- הנה כי כן, במקרה שבפנינו שניים הלכו יחדיו וכיוונו עצמם לאורך הדרך כולה לאותה מטרה: הבאת ילד משותף לעולם. התוצאה המשפטית לפיה האחד הוא אב, לכל דבר ועניין מראשית הדרך, ואילו השנייה היא אם שאימהותה תלויה על בלימה היא קשה. שיקולים פרגמטיים עשויים להוביל לפיצול ההליך, כך שהורה גנטי אחד יוכר במהרה על יסוד בדיקה גנטית בלבד, וההורה הגנטי השני יוכר לאחר הליך מעמיק יותר שיבחן את תקינותו של הליך הפונדקאות. אולם, כאמור - הדרכים כולן צריכות להוביל לנקודת סיום אחת.
לקראת חתימה
- בשלב זה הגיעו לעיוני חוות דעתם של חבריי. באשר לבע"ם 17017-06-25, שעניינו בבדיקת תנאים הנוגעים לכשירות הורית, כלל חברי ההרכב מסכימים כי אין מקום לעשות כן, וכי מטעם זה יש לדחות את הערעור, כך שלא נדרשת התייחסות נוספת מצדי. לעומת זאת, ראיתי להוסיף מספר מלים בכל הנוגע לבע"ם 16942-06-25 שביחס אליו הובעו עמדות שונות, גם אם ללא השלכה על התוצאה האופרטיבית.
- מקריאת דבריו של חברי השופט כשר עולה כי הגם שנותרו בינינו מחלוקות בהיבטים מסוימים, בנושא המרכזי שהונח לפתחנו בהליך זה - אופיו של צו ההורות הפסיקתי שניתן בנסיבות של קשר גנטי בין ההורה המיועד לבין הקטין - המרחק בין עמדותינו אינו רב. חברי השופט כשר סבור שמדובר בצו "היברידי" שיש בו היבטים מכוננים והצהרתיים כאחד, אך בדיעבד ניתן לראותו כהצהרתי, ואילו אני הגדרתי אותו כצו הצהרתי מלכתחילה. כך או כך, אני שותפה לדעה הגורסת כי הכרחי לוודא את תקינותו של הליך הפונדקאות ואת ביצועו של ניתוק הזיקה בין האם הנושאת לבין היילוד קודם למתן הצו, כאשר מנקודת מבטי הדברים אינם סותרים את אופיו ההצהרתי. תמימת דעים אני עם חברי כי ככל שבית המשפט ימצא שלא נפל פגם בתהליך - צו ההורות הפסיקתי שיינתן הוא בעל אופי דקלרטיבי, וכי במצב דברים זה לא מתעורר חשש מפני הורות משולשת. על כן, במישור האופרטיבי אף אני סבורה כי יש לדחות גם ערעור זה.
- בהתייחס להערותיה של חברתי השופטת וילנר בסיום חוות דעתה אבקש להדגיש כי בשלב זה דומה שהמחלוקת בין חברי המותב נותרה במישור העיוני בלבד. ברמה המעשית, אין בינינו חילוקי דעות באשר לצורך לבחון את ניתוק הזיקה קודם למתן צו הורות פסיקתי, ואף אין עוררין שכך נעשה במקרה דנן. במישור האופרטיבי, כולנו מסכימים אפוא כי אין עוד צורך לשוב ולבחון את עניינם של המשיבים. די לנו בכך בהליך הנוכחי.
- אסיים בכך שטוב וראוי כי ההתדיינות הממושכת בעניינם של בעלי הדין שבפנינו הגיעה אל סיומה והוסרו המחסומים המשפטיים להכרה בהם כמשפחה, כפי שחייהם מתנהלים הלכה למעשה.
דפנה ברק-ארזשופטת |