ואכן, כמובהר בעניין אסותא, המסקנה האמורה נובעת מהוראות חוק הפונדקאות (שכאמור, אינו חל בענייננו), אשר קובע כי הוֹרוּתם לפי דין של "הורים מיועדים" - לרבות בעלי זיקה גנטית מלאה ליילוד - אינה מתגבשת באופן אוטומטי מכוח זיקתם הגנטית אליו; אלא היא תוצאה של צו הוֹרוּת שניתן לאחר הלידה, כפוף לעמידה בתנאי החוק (ויוער, כי החוק אינו מבחין בסוגיה הנדונה בין אב גנטי לאם גנטית; וראו סעיפים 12-11 לחוק).
- אם כן, לפי חוק הפונדקאות, הוֹרוּת משפטית של הורים מיועדים בעלי זיקה גנטית טעונה כינון בצו שיפוטי, ואינה מוקנית להם באופן אוטומטי משעת הלידה. כפי שהודגש בעניין אסותא, מסקנה זו אינה נובעת רק מלשון הוראות החוק; כוונת המחוקק בהקשר זה משתקפת במפורש גם בהיסטוריה החקיקתית של חוק הפונדקאות. כך, למשל, הדגיש מני מזוז, אז המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, בדיוני ועדת העבודה והרווחה, בעת הכנת הצעת חוק הפונדקאות לקריאה שנייה ושלישית:
"אני רוצה להעיר הערה משפטית. החוק לא מדבר על הכרה ולא על הצהרה של אבהות. אנחנו מאוד מאוד נזהרנו והצווים של בית המשפט קובעים את היחסים המשפטיים. גם כשזה פונדקאות מלאה [כלומר, שני ההורים המיועדים בעלי זיקה גנטית - י"ו] זה לא שבית משפט מכריז עליהם כהורים, הם היו הורים כאילו לפי הדין, אבל רק בית משפט נותן להם אישור שהם הורים. הצו של בית המשפט הוא צו קונסטיטוטיבי ועל-ידי הצו הוא הופך אותם להורים. אנחנו במכוון נמנענו מלהתייחס לשאלה, וזה נכון גם לגבי האם הנושאת, האם היא אמא או לא אמא, האם ההורים המזמינים [היינו, ההורים המיועדים - י"ו], גם כששניהם הם בעלי המטען הגנטי, הם הורים או לא. אמרנו שכפי שבית המשפט נותן צו אימוץ ועל-ידי צו האימוץ הופך אנשים זרים לחלוטין להורים מבחינה משפטית כך אותו צו הוֹרוּת של בית המשפט הופך את ההורים המזמינים להורים, בין אם הם הורים גנטיים מלאים ובין אם הם הורים גנטיים חלקיים. אנחנו לא נכנסים לשאלה האם בלעדי הצו היה להם איזשהו מעמד או יחס של הוֹרוּת. לכן אנחנו לא משנים פה סטטוס קוו, לא קובעים שתרומת זרע או אי תרומת זרע או תרומת ביצית הופכת מישהו לאב או לאם, אלא זה כמו אימוץ. לא השתמשנו במונח אימוץ כי בכל זאת זה שונה כששני ההורים המזמינים הם בעלי המטען הגנטי וחשבנו שצריך לתת לזה ביטוי" (פרוטוקול ישיבה 422 של ועדת העבודה והרווחה, הכנסת ה-13, 29 (26.12.1995)).