תא (חי') 73247-09-24 צחי תרזי נ' כרמל פורקוש - חלק 2

ועתה לגופו של פסק הדין.

17. תובענה למתן חשבונות מתנהלת בדרך כלל בשני שלבים: בשלב הראשון בית המשפט נדרש לקבוע אם התובע אכן זכאי לחשבונות מן הנתבע, וזאת מכוח קיומה של מערכת יחסים מיוחדת בינו לבין הנתבע המצדיקה מתן חשבונות, וכן כי קיימת לו הזכות הלכאורית לתבוע את הכספים שלגביהם הוא מבקש לקבל חשבונות. אם בית המשפט קובע כי התובע זכאי לחשבונות, מוציא בית המשפט צו למתן חשבונות ועובר לשלב השני, בו נדרש הנתבע לשכנע שהחשבונות שנמסרו נאותים.  רק לאחר מכן יקבע אם הוא מחויב בתשלום על פי החשבונות.  קיימת חובה לעבור את המשוכה הראשונה לפני קבלת החשבונות, דהיינו, החובה להוכיח את הזכות לחשבונות.  תנאי מוקדם למתן חשבונות הוא הוכחה, ולו לכאורה, כי לתובע קמה זכות תביעה לגבי הכספים שעל אודותיהם הוא מבקש לקבל חשבונות.  (עיינו לדוג' רע"א 7220/09 יציל פיננסים בע"מ נ' דורון כהן (נבו 24.11.2009)‏‏).
18. תובענה למתן חשבונות צריכה להתבסס על קיומה של מערכת יחסים מיוחדת בין התובע לנתבע המצדיקה מתן חשבונות. "כך למשל מוכרת הזכות לקבלת חשבונות כאשר בין הצדדים מתקיימת מערכת יחסים של שליחות, הרשאה, שותפות או נאמנות, אך רשימה זו אינה סגורה" (עיינו לדוגמה רע"א 8266/11 יו.בי.אמ נ' מעוז נסיעות בע"מ ו 10 אח' (נבו 16.8.2012)‏‏).
19. תמצית טענת צחי הייתה כי הוסכם בהסכם נאמנות שכרמל יהיה בעל המניות היחיד בחברה, בעוד שצחי יהיה "שותף סמוי" במחצית הזכויות החברה וישמש כמנהל פעיל, יחד עם כרמל, וכל זאת כדי שלא יהיה ניתן לעקל את זכויותיו של צחי / חשבון הבנק של החברה בשל חובותיו לצדדים שלישיים. רוצה לומר, צחי ביסס דרישתו למתן חשבונות מכוח הסכם נאמנות, לחלופין שותפות.
20. סעיף 1 לחוק הנאמנות, התשל"ט-1979 (להלן: "חוק הנאמנות") מגדיר נאמנות כדלקמן: "נאמנות היא זיקה לנכס שעל פיה חייב נאמן להחזיק או לפעול בו לטובת נהנה או למטרה אחרת". הגדרה זו תלמדנו כי בחינת הנאמנות נבחנת על פי 2 רכיבים: האחת, זיקת הנאמן לנכס, ושתיים, חובת הנאמן לפעול בנכס לטובת הנהנה או לשם מטרה אחרת.  "הנה כי כן, על מנת לזהות האם נוצרה נאמנות - יש לעמוד על שני רכיבים: האחד - זיקה של הנאמן לנכס, והשני - חובה המוטלת על הנאמן להחזיק או לפעול בנכס לטובת הנהנה או לשם מטרה אחרת." (ע"א 2976/12 ציון בר אל נ' חיים יהודה אלכסנדר קאופמן (נבו 23.11.2014)‏‏). 
21. סעיף 2 לחוק הנאמנות מגדיר כיצד נוצרת נאמנות, כדלקמן: "נאמנות נוצרת על פי חוק, על פי חוזה עם נאמן או על פי הקדש". על אף האמור, אין מדובר בדרכים קבועות ומסוגרות.  די כי הנאמן יבצע מעשים ופעולות שיעידו כי קיבל עליו את חובת הנאמנות.  ולהלן לשון הפסיקה: "עמדת הפסיקה היא כי שלוש דרכים אלו אינן מהוות רשימה סגורה ליצירת נאמנות.  הפסיקה הכירה בנאמנות מכוח פסק דין של בית משפט, ואף ב"נאמנות קונסטרוקטיבית [...]." (עיינו ע"א 5955/09 כונס הנכסים נ' מרשה טאובר טוב, סה(1) 532 (2011) והאסמכתאות המצוינות שם‏‏).  "חוזה נאמנות אף יכול שייערך במשתמע, שכן קיבול הצעת חוזה על ידי נאמן אינו חייב להיות באמצעות הודעה מפורשת מצדו.  די אם יעשה הנאמן מעשה לביצוע החוזה או שיתנהג בצורה המעידה שקיבל עליו את חובת הנאמנות" (עיינו לדוגמה בע"מ 7033/15 פלוני נ' פלוני (נבו 1.9.2016))‏‏.
22. הפסיקה הכירה בקיומה של נאמנות משתמעת, הנוצרת מכוח כוונת הצדדים ונלמדת מהתנהגותם ומפעולותיהם, כך שניתן להסיק שלמרות שנכס רשום על שם אדם אחד, הזכויות הן של אדם אחר. נאמנות משתמעת מוכרת על פי רוב בקרב יחסי משפחה, נוכח קרבה ויחסי אמון מוגברים.  "מצב זה שכיח יותר בין בני משפחה קרובים, שהיחסים ביניהם היו מושתתים על אמון מוחלט ושיתוף פעולה מלא" (עיינו לדוגמה עמ"ש (מחוזי תל אביב-יפו) 7583-07-25 ד.ב.ס נ' ל.ס (נבו 12.2.2026)‏‏.
23. הסכם נאמנות, ככל חוזה אחר יכול, להיעשות בעל פה, בכתב או בהתנהגות, ואף ניתן להכיר בנאמנות משתמעת, "[...] יחד עם זאת, עדיין על הטוען לקיומה של נאמנות משתמעת נטל כבד במישור הראייתי וכך גם נטל השכנוע" (עיינו לדוגמה ת"א (שלום ת"א) 44026-03-16 רודרמן אהרון רוני נ' בנעים סיגלית ויולט (נבו 15.1.2020)‏‏.
24. כידוע, חברה היא אישיות משפטית נפרדת. סעיף 1 לחוק החברות מגדיר "מניה" כדלקמן: ״אגד של זכויות בחברה הנקבעות בדין ובתקנון״.  משכך הדבר, בעל מניות אינו בעלים ישיר של נכסי החברה והנכס של בעל המניות הוא המניה עצמה והזכויות הנלוות אליה.  הזכויות המרכזיות הנלוות לבעלות במניה, הינן הזכות להשתתף ולהצביע באסיפה הכללית, הזכות להשפיע על מינוי הדירקטורים ועל החלטות שבסמכות האסיפה הכללית, הזכות לקבל דיבידנד אם החברה החליטה על חלוקתו, הזכות לקבל את חלקו היחסי בעודפי החברה לאחר פירוקה וסילוק חובותיה, וכן זכויות עיון ומידע בהתאם לדין ולתקנון.  יודגש כי הזכויות עשויות להשתנות לפי סוג המניה, התקנון וההסדרים החלים על החברה.  (עיינו לדוגמה רע"א 4958/15 שירותי בריאות כללית נ' יריב אהרון (נבו 23.10.2017)‏‏).
25. בהשלמה לאמור לעיל, סעיף 1 לחוק החברות מגדיר "נושא משרה" כדלקמן: "מנהל כללי, מנהל עסקים ראשי, משנה למנהל כללי, סגן מנהל כללי, כל ממלא תפקיד כאמור בחברה אף אם תוארו שונה, וכן דירקטור, או מנהל הכפוף במישרין למנהל הכללי". משכך הדבר, מנהל בחברה הוא מי שמופקד על ניהול החברה או מחזיק בתפקיד ניהולי בה.
26. בעלות במניה וניהול חברה הם מעמדות שונים. מנהל חברה פועל במסגרת תפקידו הניהולי ומקבל החלטות ומבצע פעולות עבור החברה.  בעל מניות מחזיק במניה ובזכויות הנלוות לה.  בעל מניות אינו בהכרח מנהל, ומנהל אינו בהכרח בעל מניות.  אדם עשוי להיות בעל מניות בלי לנהל את החברה, ומנגד אדם עשוי לנהל את החברה, לשמש נושא משרה או לעבוד בה בלי להיות בעל מניות.  עצם המעורבות בניהול, העבודה בחברה או קבלת שכר אינם מקנים כשלעצמם את הזכויות הנובעות ממניה.
27. כיוון ובתביעה עלתה גם טענה בדבר שותפות, מצאתי לנכון להביא גם את השורות הבאות. "[...] אין דואליות נורמאטיבית תאגידית בשיטתנו.  כל מסגרת תאגידית מוציאה את רעותה.  תאגיד אינו יכול להיות שותפות וחברה בעת ובעונה אחת.  [...] מבחינה מושגית אפוא, אין שותפות וחברה יכולות לדור בכפיפה אחת.  לכאורה, קיומה של חברה שומט את הקרקע תחת טיעון השותפות" (ע"א 1286/90 בנק הפועלים בע"מ נ' ורד הלבשה בע"מ, פ"ד מח(5) 799 (1994)).  יצוין כי על אף האמור, במרוצת השנים הוכרו לכלל זה חריגים ובמקרים מסוימים נקבע כי יכולה להתקיים שותפות גם בעת שנבחרה צורת התאגדות אחרת, יחד עם זאת נקבע כי הכרעה זו תעשה במשורה ולא בנקל.  וכפי שנכתב: "[...] הכלל הוא שצורת התאגדות שאינה שותפות, תשלול קיומה של שותפות משפטית בין הצדדים.  עם זאת, במקרים חריגים, למשל כאשר מדובר בבני משפחה וקיימת הגבלה על העברת בעלות במניות, ניתן יהיה להכיר בקיומם של יחסי שותפות בין בעלי מניות בחברה, כאשר הנטל הוא על הטוען לקיומה של שותפות" (ת"א (מחוזי ת"א) 62482-12-19 טובי פרץ נ' עדי ליבוביץ (נבו 18.3.2025)‏‏), וכן: "לא למותר לשוב ולציין כי זהו אינו המקרה הרגיל וכי ככלל, לא בנקל ייטה בית המשפט לסווג חברה כמעין-שותפות" (ע"א 8712/13 אמיר אדלר נ' שי לבנת (נבו 1.9.2015)‏‏.
28. אין ספק כי צחי וכרמל היו שותפים בשותפות - 50% כל אחד מהם. שותפות זו הסתיימה והצדדים מצאו לנכון להמשיך ולפעול יחדיו במסגרת של חברה בע"מ.  חשבונית המס שהוצגה מאת השותפות ל-חברה בסך 198,000 ₪ (170,000 ₪ לא כולל מע"מ) בגין מכירת ציוד, מיום 25.03.2021, מעידה על הפרדה חשבונאית בין הישויות המשפטיות.  זהו נהר הרוביקון.  לא ניתן להתעלם למעבר מפעילות במסגרת שותפות למסגרת של חברה בע"מ, .  כרמל הוגדר כבעלים של 100% ממניות החברה ואף הוגדר כדירקטור יחיד בה.  צחי אינו מוזכר במרשם כלל. 
29. 00רישום בעלי המניות במרשם רשם החברות מהווה ראיה לכאורה לנכונות תוכנו, זאת נלמד מכוח סעיף 133 (א) וסעיף 176 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"). אכן, ראיה זו ניתנת לסתירה, יחד עם זאת, אין די בטענה בעלמא.  הטוען כי הרישום במרשם רשם החברות אינו משקף את הבעלות האמיתית בחברה, נדרש להציג ראיות של ממש ולשאת בנטל הוכחה משמעותי וכבד.  רף זה נועד להגן על הוודאות המסחרית ולתמרץ בעלי זכויות להקפיד על רישום נכון ומדויק.

0

30. וכפי שנכתב בעבר: "[...] "מרשם בעלי המניות יהיה ראיה לכאורה לנכונות הרשום בו" (סעיף 133(א) לחוק החברות [...]). ראיה לכאורה, כשמה כן היא.  ניתן לסתור אותה.  אלא שהיא מטילה על הנתבעים את הנטל לעשות כן.  אין המדובר בנטל של מה בכך, שהרי אם נקל בעניין זה יתר על המידה לא יהיה ערך רב למרשם, וגם לא יהיה תמריץ רב לבעלי הזכויות בחברה להקפיד על רישום נכון ונאות של מפת הזכויות שלהם.  מדיניות שיפוטית המבקשת לקדם ודאות מסחרית מצדיקה הטלת נטל משמעותי על המבקשים להתגבר על המרשם.  תמיד ניתן להעלות טענות כאלה ואחרות לבעלות במניות בניגוד למרשם.  קל להעלות טענות אך מלאכת הוכחתן לא יכולה להיות עניין של מה בכך.  (ת"א (מחוזי ת"א) 19412-11-18 דני איתן נ' עידן אברהם [נבו] (8.3.2020)‏‏).
31. וכן: "האזהרה הראשונה מחייבת אותנו ליתן משקל נכבד לרישום המניות של החברה. סעיף 133(א) לחוק החברות, התשנ"ט-1999 קובע כי "מרשם בעלי המניות יהיה ראיה לכאורה לנכונות הרשום בו".  מכאן שיש לבחון באופן מוקפד טענות המבקשות לסטות מהמרשם, שכן עלינו, כשיטת משפט, לעודד רישום מסודר של הסכמות ביחס למניות, לזכויות במקרקעין, לנאמנויות וכיו"ב.  רישום מסודר מראש חוסך מחלוקות והתדיינות בדיעבד (ומקרה זה יוכיח).  הוא מגביר ודאות ומאפשר הסתמכות.  לכן, הנטל המוטל על המבקש לסטות מהרישום, בטענה להסכמות על פה נוגדות, הוא כבד." (עמ"ש (מחוזי תל אביב-יפו) 63994-09-24 פלוני נ' אלמוני (נבו 14.9.2025)‏‏).
32. נקודת המוצא בתיק דנן היא הרשום ברשם החברות, המעיד כי כרמל הינו בעל מלוא מניות החברה. נקודת מוצא זו ממשיכה אל עבר הנקודה השנייה והיא כי הנטל לסתור את הרשום במרשם החברות הינו כבד ומשמעותי, הן בשל כוחה הראייתי הלכאורי והן בשל מדיניות שיפוטית ראויה הבאה לקדם ודאות מסחרית.  לשתי נקודות אלה מצטרפת נקודה שלישית, והיא כי הוכחת טענה של הסכם נאמנות שנעשה בעל פה, לחלופין באופן משתמע, דורש עמידה בנטל הוכחה משמעותי.
33. התרשמותי מסך הראיות והעדויות היא כי הצדדים ניהלו מערכת יחסים קרובה עד מאוד. לא רק שהיו שותפים במסגרת שותפות פטרוזיליה טרם התאגדותה של חברת צנון, היא החברה מושא התביעה, הם גם ניהלו את החברה במשותף מול העובדים והספקים, קיבלו שכר זהה, שכרו רכבים דומים בליסינג עבור כל אחד מהם, נחשפו שניהם להוצאות ולהכנסות, ודומני כי צחי הוכיח שהיה מנהל בחברה ולא אך "עובד פשוט".  יחד עם זאת, אני סבורה כי צחי לא עמד בנטל ההוכחה המוגבר המוטל עליו להוכיח כי הוא בעל מניות בחברה שמניותיה רשומות על שם כרמל וכן לא עמד בנטל הראיה באשר להסכם נאמנות (סמוי) - עילת התביעה העיקרית.
34. אין חולק כי צחי לא הציג מסמך בכתב, אשר היה בכוחו להעיד על הסכם נאמנות סמוי בינו לבין כרמל ביחס למניות החברה. אין חולק כי צחי לא הציג הסכמות אחרות בכתב או בעל פה (הקלטה) בינו לבין כרמל, ו/או עדות ברורה מפי עד חיצוני, שבכוחם לכרסם ברישום בעלי המניות בחברה ו/או להצביע כי "היה קיים הסכם נאמנות נסתר" ביחס למניות.
35. באשר לרו"ח כרסנטי, אשר טיפל בענייניהם הפיננסיים של הצדדים לאורך השנים, הן של השותפות שהייתה משותפת לצחי וכרמל, והן של חברת צנון שהוקמה לאחר מכן - צחי טען כי טרם פתיחת החברה, הוא וכרמל התייעצו עם רו"ח כרסנטי ביחס להקמתה, וזאת מחשש שיוטלו עיקולים על חשבון השותפות. בעדותו, הודה רו"ח כרסנטי כי אכן דובר עמו על כך שהצדדים חיפשו פתרון וכי כרמל יהיה הבעלים הרשום של החברה במקום השותפות כתוצאה מבעיות העיקולים של צחי.  וכך הובאו הדברים: "[...] ש: אתה אומר שצחי דיבר איתך שצריך להקים חברה, ת: הוא רצה איזה פתרון, כן, כן.  ש: למצוא פתרון לבעיה שיש להם, ת: כן.  ש: וגם כרמל דיבר איתך על הקמת חברה, אז מה הם דיברו לך על הקמת חברה? שמי יהיה בעלים של חברה ומה תהיה החברה? ת: הם דיברו איתי שכרמל יהיה הבעלים, אבל מה סוכם ביניהם? אין לי שום מושג, זה מה שהם דיברו איתי ש: זאת אומרת, ת: וזה מה שהיה בפועל.  [...]".  (פרוט' מיום 07.01.2026, עמ' 8, ש' 17-26).
36. אלא, שתוכניות לחוד ויישום לחוד. רו"ח כרסנטי העיד נחרצות כי מעולם לא המליץ או ייעץ לצדדים להקים חברה במבנה של נאמנות סמויה, כי מעולם לא היה מודע להסדר כזה, וכי לו היה יודע על קיומה של נאמנות מצדו של כרמל עבור צחי, היה מחויב על פי דין לדווח עליה לרשויות המס ולציין זאת בדוחות הכספיים.  מבחינתו כאיש מקצוע, כרמל הוא בעל המניות והדירקטור היחיד בחברה וצחי מעולם לא הוצג בפניו כבעל זכויות קנייניות כלשהן.  וכך הובאו הדברים: "[...] ש: זאת אומרת, שאתה לא הצעת להם, תשמעו, תקימו חברה, ת: כן.  ש: והוא יהיה הבעלים של החברה, וצחי יהיה שותף, אבל שותף שקט, ת: אני לא מייעץ כאלה עצות, ש: (לא ברור) ת: ואם ייעצתי, זה היה צריך להיות רשום באיזה מקום והייתי צריך לדווח על זה, גם שותף שהוא שקט צריך לדווח, יש נאמנות, לכתוב את זה בדוחות איפשהו שיש פה שליחות או נאמנות או משהו, זה לא קרה מבחינתי.  [...]" (פרוט' מיום 07.01.2026, עמ' 8, ש' 27-34).  וכן: "[...] ת: ואם היה מגיע לידי הסכם או איזה פרוטוקול או משהו, ש: היית צריך לדווח.  ת: שהם שותפים והם 50,50 או 30,20, או לא יודע מה, אני הייתי מדווח על זה כפי שצריך.  [...]" (פרוט' מיום 07.01.2026, עמ' 9, ש' 3-6).  וכן: "[...] ת: אני פעלתי לפי המידע שקיים אצלי.  ש: אתה אמרת, או-קיי, אני אין לי מסמך כתוב, אני לא מעביר אותו? ת: אני לא קיבלתי שום מסמך, שום דבר, לא דיברו איתי על חלוקות בינהם או משהו, ש: אף פעם לא דיברו איתך שהם שותפים 50 50? ת: לא דיברו איתי, בחברה לא דיברו איתי.  ש: לא דיברו? ת: לא.  ש: ואת זה אתה אומר ב-1000000 אחוז? ת: אני אומר ב-1000000 אחוז, כן.  [...]" (פרוט' מיום 07.01.2026, עמ' 9, ש' 22-30).
37. עוד טענה שטען צחי הייתה כי רו"ח כרסנטי התייחס אליו כבעלים של החברה, שאם לא כן, מדוע שלח אליו "באופן אישי" מכתב בו הוא מודיע על העלאת שכר הטרחה שיגבה משרדו מחברת "צנון השקעות בע"מ" (ת/3). רו"ח כרסנטי לא ידע לתת מענה חד משמעי בנושא.  הודה כי אכן שלח את המכתב האמור, עם זאת ציין כי אכן התנהל מול צחי ב"עניינים שוטפים" (פרוט' מיום 07.01.2026, עמ' 14, ש ' 14-21).  טענה זו אכן מעידה שצחי לא היה "עובד פשוט" בחברה, אלא היווה דמות בעלת יכולות הנהלה בחברה.  מכתב כגון זה אינו נשלח כבדרך אגב לעובד פשוט מן המניין.  יחד עם זאת, אין במכתב זה כדי ללמד על הסכם נאמנות בין כרמל לצחי, לחלופין כי כרמל וצחי ראו עצמם למעשה בגדר בעלים שווי זכויות בחברה.
38. אכן, עדותו של מנהל המשלוחים (אור זיסברג) מצדדת בטענת צחי, כי הוא הבעלים המשותף בחברה. זה העיד שראה בצחי כבעלים של העסק וכי הוא וכרמל תמיד הוצגו כשותפים, כדלקמן: "[...] ת: אבל אני מבחינתי, עוד פעם, אני אוהב את כרמל ואין לי איתו שום בעיה, אבל בצורה חד משמעית אני תמיד הבנתי שצחי הוא הבעלים של העסק, אני לא יודע מבחינת רישומים וכולי, צחי מבחינתי היה בעל הבית של העסק ביחד עם כרמל, הם היו שותפים תמיד גם בפגישות, גם שנפגשנו, גם במעמד [...]." (פרוט' מיום 01.12.2025, עמ' 13, ש' 24-27).
39. מנגד, ברמת תשלום הכספים, הסכמים חוזיים והתנהלות פנימית שבין צחי לכרמל, אשר היא זו המהותית והעיקרית לעניינו, שכן ממנה ניתן אולי היה להסיק מסקנות ביחס לאומד דעת הצדדים בינם לבין עצמם, מנהל המשלוחים לא הצליח להשמיע קול ברור. וכך הובאו הדברים: "[...] ש: תגיד לי אתה אומר שצ'קים אתה לא יודע מי חתם עליהם? ת: כן.  ש: אין לך מושג, אתה אומר שהסכם לא חתמת איתם.  ת: נכון.  ש: נכון.  אתה יודע להגיד אם שמעת, בוא נגיד ככה, אם ראית פעם מסמך או משהו, איזה אסמכתא בהתנהלות שאתה יודע שצחי הוא הבעלים? ת: זה לא ענייני, זה לא ענייני, זה לא ענייני.  ש: היה פעם שביקשת מצחי שהיה צריך לחתום על משהו, ואמרת לו צחי תבוא תחתום? ת: עוד פעם, זה לא ענייני, אני הסברתי.  ש: לא לא לא תפעולי אני מדבר איתך כספי, אתה התעסקת בכסף.  ת: אני עוד פעם אני הסברתי לך, ההיכרות הראשונית עם כרמל הייתה בתור זה שהוא שותף, כל שיח כזה ואחר זה היה מול צחי כאילו שותף, מעבר לזה אני לא יודע מבחינת מסמכים, אין לי את הזכות לדעת, אתה שואל אותי משהו שהוא לא הגיוני, לא נראה לי שמישהו יכול לדעת את זה.  [...]" (פרוט' מיום 01.12.2025, עמ' 15-16, ש' 27-1).
40. בעניין זה (באשר לטענות שכרמל הציג בפני עובדים ו/או ספקים שצחי הינו בגדר "שותף"), מצאתי לציין כי לא אוכל לייחס לעניין זה משקל ראייתי משמעותי ביחס לסעד המבוקש. אצא מנקודת הנחה, לצורך הדיון, כי כרמל הציג את צחי לצדדים שלישיים כשותף, אלא שאין באמירת אלה כשלעצמן, כדי לעמוד ברף הנדרש כדי להקיש על קיומו של הסכם נאמנות שריר וקיים בין כרמל לצחי, לחלופין כדי ללמד על שותפות, ומכאן על זכויותיו של צחי במניות החברה.  דומני כי במערכת יחסים פנים עסקית, עשוי מנהל (בין אם הוא בעל מניות או לא) להציג אדם קרוב העובד עמו, כבחינת שותפו במובן העסקי, וזאת לצורכי התפעול והניהול השוטף של העסק.  שימוש בלשון שגרתית זו ("זה השותף שלי") אינו מקים זכויות משפטיות בין הצדדים עצמם, ולבטח כאשר עסקינן בזכויות קניין.  אמירות כלליות שכאלה, בהיעדר ראיות ישירות בדבר הסכמה להחזקה בנאמנות, זכויות במניות, חלוקת רווחים והפסדים או נשיאה משותפת בזכויות ובחובות, אינן יכולות לשמש תחליף להוכחת ההסכמה המשפטית הנטענת ואינן יכולות לקבל משקל רב לצורך הוכחת טענת היסוד שבלב התובענה.
41. עדותו של העד שלום בן שמעון נטתה באופן רחב אל עבר טענותיו של כרמל. יחד עם זאת, הבאתי בחשבון כי אותו עד הינו עודנו עובד כשכיר של כרמל וכי אותות האמת לא העידו שמדובר בעד בעל רמת מהימנות גבוהה.  כך או אחרת, עדות זו לא סייעה כהוא זה לטענותיו של צחי.
42. באשר לחליפת הודעות הווטסאפ הרבות שהוחלפו בין צחי לכרמל במרוצת השנים, אותן הציג צחי מטעמו, העוסקות בדיווחים שוטפים על הכנסות, הוצאות, רכישות של אספקה וציוד, כספים ואף רווחים, אלו אכן מעידים על ניהול משותף, צמוד ויומיומי של החברה על ידי שניהם, ומכאן שצחי אכן הוכיח כי החברה תופעלה ונוהלה על ידו ועל ידי כרמל במשותף. כפי שציינתי לעיל, ברור כי לא מדובר היה במערכת יחסים של עובד-מעביד פשוטה, היינו "נותן הוראות ומבצע" גרידא.  לכך מצטרפת גם הראיה בדבר שכר זהה ששולם לשניהם מאת החברה ועובדת הרכבים שהושכרו בליסינג.
43. מנגד, הודעות הוואטסאפ והראיות הנוספות שהוצגו (הודעות הוואטסאפ שאוזכרו לעיל, הלוגו של הסלטיה שקועקע על זרועו של צחי, עותק דפי חישוב רווחים פוטנציאלי שצחי חישב, תפריטים שצחי הציג הכוללים מרכיבי סלטים, הטענה לניהול משותף, שכר זהה, שכירת רכב זהה בליסיניג, הטענה בדבר הצגת צחי וכרמל כשותפים, העדים שבאו להעיד מטעמו של צחי וכיו"ב), הרי שאלה הינן בגדר ראיות נקודתיות בלבד, שאין בהן כדי לבסס את מידת ההוכחה הנדרשת לבעלות קניינית במניות החברה, לחלופין לטענת שותפות עת מודה צחי על בחירה מודעת שההתאגדות נעשתה על דרך של חברה בע"מ, על כל המשתמע מכך. זאת ועוד, ראיות מסוג זה הן מטבען דו משמעיות וניתנות לפרשנות לכאן ולכאן.  כך, למשל, שכר ורכב זהה עשוי לנבוע משוויון בתפקידים, מהסכמה עסקית או כחלק מתמורה מוגברת בגין השקעות ופעולות עבר.  ניהול משותף של העסק, לחלופין שיחות שבהן הצדדים מתייחסים זה לזה כאל שווים או התנהלות מול עובדים כאילו מדובר בשני בעלי זכויות שוות (נושא עליו הרחבתי כבר לעיל), עשויים לשקף את מערכת היחסים התפעולית שבין הצדדים, מאופן חלוקת העבודה ביניהם או פשוט מהאופן שבו בחרו להתנהל בינם לבין עצמם או מול הלקוחות, הספקים והעובדים בשגרת העסק.  דומני כי לא די בליקוט של מספר הודעות וואטסאפ, הודעות שמן הסתם נלקחו מתוך שלל עצום של הודעות וחילופי דברים שהתקיימו משך שנים רבות, הודעות שאינן כוללות אמירות ברורות וקונקלוסיביות ביחס להסכם נאמנות ו/או החזקת מניות בסתר על ידי כרמל עבור צחי, כדי לסתור את הרשום במרשם החברות.
44. צחי לא הציג כי היה בכוחו ובסמכותו לפעול מטעם החברה בבנק, כי היה בכוחו לשלם תשלומים, כי היה בכוחו ליטול אשראי, הלוואות ומימון חיצוני, כי חתם על חוזים מהותיים עם ספקים וכיו"ב. אך גם אם בכוחו היה לעשות כן, הרי שמדובר היה באינדיקציות בלבד, שכן כוח זה יכול להינתן גם לעובדים בכירים.  וכאמור, גם אלה לא הובאו בפני.
45. רוצה לומר ביחס לכוח וסמכות השמורים לבעלי מניות בלבד, צחי לא הוכיח כי קיבל החלטות לגבי חלוקת רווחים או משיכת דיבידנדים, לחלופין כי דרש מכרמל (ונענה) לחלוקת רווחים או דיבידנדים מכוח אותה הסכמה נסתרת, כי יכול היה למנוע החלטות אסטרטגיות בקשר לחברה וכיו"ב.
46. ראיותיו של צחי אינן מעלות תמונה ברורה וחד משמעית של זכויותיו לבעלות במניות החברה מכוח הסכם נאמנות סמוי, אלא מותירות סימני שאלה באשר לעצם קיומן, טיבן והיקפן. מקום שבו מבקש תובע להוציא מידי נתבע זכויות קנייניות, מכוח הסכמה נסתרת ובלתי מתועדת, הרי שאך ברור כי העמימות הראייתית אינה אמורה לפעול לטובתו.  ההיפך הוא הנכון.  ככל שהתמונה הראייתית נותרת מעורפלת וככל שהראיות מאפשרות יותר מפרשנות אחת, כך נחלשת יכולתו של התובע לעמוד בנטל המוטל עליו.  מעתה אמור - הספק אינו יכול לשמש תחליף להוכחה, והחסר הראייתי אינו יכול להתמלא מכוח ההשערה.  הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר עסקינן בתובענה המחייבת עמידה בנטל ראייתי המוגדר על פי הפסיקה כ"כבד" ו"משמעותי".
47. בנוסף, צחי הינו אדם שאליבא דגרסתו, היה בעלים של מספר חברות בע"מ, לחלופין בעל זיקה כנושא משרה (דירקטור ו/או מנכ"ל), אף טרם נרשמה החברה מושא התובענה ברשם החברות, ובהן חברת הקולה א.י נשר בע"מ וחברת ארביב קונספט אקספרס בע"מ. הוכח כי צחי ידע לבצע שינויים בחברות אחרות, ידע לבצע שינויים בהחזקת המניות בהן וכיו"ב.  לא נוכחתי כי צחי הינו בגדר הדיוט בנושא, חסר הבנה משפטית ו/או עסקית.  משכך, תמהתי מדוע לא פעל צחי לעגן את זכויותיו הנטענות, לחלופין ההסכמות הסמויות בינו לבין כרמל, באופן פוזיטיבי.
48. יצוין שאין לשכוח כי הצדדים אינם קרובי משפחה. בנוסף, צחי העיד בעצמו כי בזמן קיומה של השותפות הוטלו עיקולים על חשבון הבנק של השותפות (כ-47,000 ₪) ומכאן שאך ברור, היה קיים חשש מובן, של שני הצדדים, לפגיעה כלכלית בשל חובותיו של צחי כלפי צדדים שלישיים.  במצב זה, לא שוכנעתי כי שני הצדדים חשו יחסי אמון מוגברים זה לזה באופן תואם והדדי.
49. האמנתי לדם ליבו של צחי עת עמד לפניי, פרס טענותיו ודיבר מילותיו. יחד עם זאת, הצדדים התכנסו עד הלום, לבית משפט ישראלי.  כלל יסוד בשיטת משפטנו הינו המוציא מחברו עליו הראיה, כלל שלצערו של צחי, עומד לחובתו, חובה אשר לא עמד בה.
50. דומני כי הפרשה ממחישה את הסיכון המשפטי המשמעותי הכרוך בהותרת הסכמות הנוגעות לבעלות בחברה ללא עיגון ראייתי ברור. מקום שבו שני אנשים מקיימים ביניהם שותפות עסקית, ובהמשך מפרקים אותה ולאחר מכן מוקמת חברה בע"מ שנועדה להמשיך את הפעילות העסקית המשותפת, הרי שאין די בהבנות בעל פה או בהנחות הדדיות באשר לזהות בעלי הזכויות בחברה.  על הצדדים להסדיר באופן מפורש ומתועד את אופן חלוקת הבעלות, לרבות זהות בעלי המניות, זכויותיהם והחזקותיהם, ובמקרה הצורך גם את קיומה של נאמנות או התחייבות להחזיק במניות עבור צד אחר.  הימנעות מעיגון כאמור יוצרת סיכון משפטי כבד.  ככל שיחלוף הזמן, והמסמכים, הראיות והזיכרונות יתמעטו, עלול אחד הצדדים להתכחש להסכמות שהיו בין הצדדים מלכתחילה, בעוד שהצד האחר יידרש להוכיח בעלות שלא באה לידי ביטוי ברשם החברות או במסמך כתוב.  במצב כזה, הקושי הראייתי עלול להכריע את התוצאה המשפטית, גם אם מבחינה עסקית ומהותית הצדדים ראו עצמם מלכתחילה כשותפים שווים ובעלי זכויות זהות בחברה.  מכאן נובעת חשיבותו של העיגון הפורמלי, ולמצער עיגון בכתב.  ראיות נקודתיות עשויות לתמוך בגרסה מסוימת, אך משקלן מטבען, מוגבל, במיוחד כאשר הן אינן חד משמעיות וניתן לייחס להן הסברים חלופיים.  יש קושי לבסס עליהן לבדן זכות קניינית, ובוודאי שקשה לראות בהן תחליף ראייתי לרשום במרשם בעלי המניות ולמסמכי ההתאגדות.
51. זהו בדיוק הסיכון שאותו נדרש בעל זכות למנוע מראש. אדם הסבור כי הוא בעלים של מחצית ממניות החברה, מכוח הסכם נאמנות, נדרש לדאוג לכך שההסכמה המהותית תקבל ביטוי ברור במסמכים וברישומים המתאימים, בין אם פורמליים ובין אם אחרים.  אחרת, בשעת מחלוקת, ובדיעבד הוא עלול למצוא עצמו בניסיון לשכנע מתוך שורה של אינדיקציות חלקיות ודו משמעיות, וזאת אל מול ראיה פורמלית, ברורה ואובייקטיבית בדמות הרשום ברשם החברות.  בסופו של יום, מרשם רשם החברות נועד, בין היתר, כדי ליצור ודאות באשר לזהות בעלי הזכויות בחברה.  מי שבוחר שלא להסדיר את זכויותיו במסמכים וברישומים המתאימים, נוטל על עצמו סיכון משמעותי לכך שבמקרה של מחלוקת עתידית לא יהיה די בהתנהלות העסקית המשותפת או בראיות נסיבתיות כדי להוכיח את הזכות הנטענת.  זהו סיכון שניתן, ואף ראוי, למנוע מראש באמצעות הסדרה משפטית ברורה, כתובה ומתועדת.  ואם לא פורמלית, הרי שלמצער, נסתרת.
52. על אף שחלק מראיותיו וטענותיו של צחי היו בעלי טעם ושכל, אין בהם כדי להפוך את היוצרות. בעל מניות המחזיק במניותיו והדבר מוצא שיקוף ועיגון ראוי ברשם החברות, אינו אמור להידרש לאחר מכן, מעת לעת, לעגן פעמים נוספות את זכויותיו הקנייניות במניות, וזאת כאמצעי ביטחון וחשש מפני טענות עתידיות שעלולות לצוץ נגדו ונגד זכויותיו.  אדרבא.  מקום שבו מבקש אדם לייחס לעצמו זכות קניינית במניות הרשומות במלואן על שם אחר, ובכך להביא למעשה לדילול זכויותיו של הבעלים הרשום, הנטל לעגן את טענתו בראייה ברורה ומשכנעת, המלמדת על קיומה של הסכמה קונקרטית להחזיק במניות עבורו, הוא עליו.  אין די בכך שהוצגו ראיות נסיבתיות, אמירות או התנהגויות היכולות להתיישב עם טענת הנאמנות, שאם לא כן, תיפגע הוודאות הקניינית, והמרשם החוקי יאבד ממשמעותו המעשית.  בית המשפט אינו יכול לשמש תחליף להתנהלות אחראית של בעלי זכויות.  על כל אדם המבקש להחזיק בזכות קניינית משמעותית מוטלת האחריות לעגן אותה באופן ברור ומסודר, ואין להפוך את ההליך השיפוטי לתחליף לעיגון זכויות כדין.
53. טרם סיום, על אף שצחי לא עמד בנטל ההוכחה בדבר הסכם נאמנות, בכתב, בעל פה או משתמע, הרי שגם אם היה עומד בנטל זה, יכול והיה ניצב בפני משוכה נוספת, הבאה לידי ביטוי בסעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, המורה כדלקמן: "חוזה שכריתתו, תכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור - בטל". מבלי לקבוע מסמרות, דומני כי קיים קושי בגישה לערכאות, כאשר אותו נהנה לכאורה טוען שהסכם הנאמנות שמכוחו הוא מבסס תביעתו, נועד להסתרת רכוש מנושים ומניעת עיקולים.  טענה זו עולה כדי הודאה בהוכחת מטרתו הפסולה של ההסכם, שעלול וניתן יהיה להיות מוגדר כבטל מכוח סעיף 30 לחוק החוזים האמור לעיל.  רוצה לומר, באשר לטענת צחי לפיה ההתאגדות כחברה בע"מ נועדה להימנע מעיקולי נושים, הרי שיצירת מבנה תאגידי שמטרתו הסתרת זכויות של חייב באמצעות שותף סמוי, במטרה להרחיק נכסים מהישג ידם של נושיו, בהחלט עלולה בבוא העת לפעול דווקא לחובתו של החייב עצמו.
54. ביני לביני, חששתי שמא פסק דיני יקפח את יכולתו של צחי לדרוש את הכספים שטען כי השקיע בשותפות ואותם לא קיבל (טענת צחי כי הוא זכאי לשיפוי ו/או פיצוי בגין ההשקעה בשותפות עם כרמל בסך 235,000 ₪ שלא הוחזרו לו עם מכירת השותפות לחברה (סעיף 19.4 לכתב התביעה)).
55. בבדיקה חוזרת מצאתי כי רכיב זה קיבל מענה בפסק הדין שניתן בסע"ש 39789-07-24.

ודוק, כתב התביעה בסע"ש 39789-07-24, כלל את הסעד המבוקש הבא: