לבסוף טענו המערערים כי לא היה מקום לחייבם בשיעור ההוצאות שנפסק לחובתם - 25,000 ש"ח כל אחד - שכן הערעורים אוחדו כבר לאחר הגשת נימוקי הערעור וההליך נוהל בפועל במאוחד, כך שלא נגרמה למשיב טרחה עודפת.
תשובת המשיב לערעור
- טענת סף
- בפתח תשובתו לערעור טען המשיב טענת סף שלפיה דין הערעור להימחק על הסף נוכח טענות מבישות שהעלו המערערים כלפי המותב קמא. לטענת המשיב, המערערים פעלו בניגוד לתקנה 32 לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) המורה כי כתב טענות ינוסח באופן שאינו מבזה מביא או משתלח. על כן, עתר המשיב כי נעשה שימוש בסמכות לפי תקנות 41(א)(4) ו-147(א) לתקנות סדר הדין האזרחי ונורה על מחיקת הערעור מטעם זה בלבד.
- טענות לגופו של עניין
- לגופו של עניין טען המשיב כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מפורט ומנומק ומבוסס על ממצאי עובדה, אשר אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהם, אלא במקרים חריגים, אשר המקרה דנן אינו בא בקהלם.
לטענת המשיב אין מקום להתערב בקביעתו של בית המשפט קמא שלפיה הסכם אי-התחרות עם כהנא לא היה הסכם אותנטי וכי תכליתו העיקרית הייתה להפחית את חבות המס של כהנא.
לטענת המשיב מסקנה זו עולה מכך שלחברה הרוכשת לא היה כל אינטרס לשלם לכהנא עבור התחייבות אישית שלו שלא להתחרות בה, שעה שתניית אי-התחרות שבהסכם רכישת הפעילות עם חברת איזנברג חלה על כל גורם מטעמה ובכלל זאת על כהנא. בהקשר זה הדגיש המשיב כי כהנא חתם על כתב הערבות האישית להבטחת התחייבותה של חברת איזנברג, לרבות התחייבותה שלא להתחרות בחברה הרוכשת, וכי לרשות החברה הרוכשת עמדו סנקציות שונות כנגד חברת איזנברג וכנגד כהנא ככל שתניית אי-התחרות הייתה מופרת. על כן, לשיטתו של המשיב, אין לקבל כי החברה הרוכשת שילמה תמורה נוספת בשיעור של 40% מערך כלל העסקה עבור התחייבותו של כהנא בהסכם אי-התחרות.
לטענת המשיב אין יסוד לטענתם של המערערים אשר לפיה בשל עקרון האישיות המשפטית הנפרדת תניית אי-התחרות בהסכם רכישת המפעילות אינה כובלת את כהנא. זאת, שכן טענה מסוג זה נדחתה בפסק דינו של בית משפט זה בעניין גנגינה שבו נקבע כי בעלי המניות לא יכלו להסתתר מאחורי אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה, וכי תחרות מצידם של בעלי המניות הייתה עולה כדי הפרת ההסכם עם החברה והפרת חובת תום הלב בביצועו.
כמו כן, לטענת המשיב, משהמערערים לא סיפקו הסבר משכנע לפיצול התמורה, פנה המשיב לחברת הרוכשת אשר השיבה כי הדרישה לפיצול הייתה של כהנא ולא שלה.