בשים לב להתנצלותו של בא-כוח המערערים בדיון שהתקיים בפנינו, החלטנו, בזאת הפעם, כי לא נעשה שימוש בסמכותנו למחוק את הערעור על הסף, אלא נסתפק בהתחשבות באמור בעת פסיקת הוצאות המשפט בגין הליך זה. זאת מתוך תקווה כי די באמור כאן כדי לשמש תמרור אזהרה מפני הישנותה של תופעה פסולה זו, בין במסגרת כתבי בי-הדין ובין במסגרת הטיעונים בעל פה בין כותלי בית המשפט.
- לגופו של עניין, נוכח טענות הצדדים בערעור ובתשובה לערעור, הצענו לצדדים, בדיון שהתקיים בפנינו, הצעת פשרה שלפיה שיעור מסוים מסכום התמורה הכוללת יסווג כדיבידנד לכהנא וימוסה בהתאם. הצדדים ביקשו לתת את עמדתם באשר להצעה זו לאחר קיום הדיון, ומשכך שמענו באריכות את טענות הצדדים.
בהמשך, הודיעו הצדדים כי אין בידם להסכים להצעתנו, ומשכך בשלה העת ליתן את הכרעתנו לגופו של הליך.
דיון והכרעה
- בערעור דנן, נדרשים אנו להכריע האם יש לסווג את התקבול שקיבל כהנא מהחברה הרוכשת, בסך 2.2 מיליון דולר, כהכנסה הונית, כפי שטוענים המערערים, או שמא עלינו לסווגו כהכנסה פירותית, כפי שקבע המשיב. בבואנו לבחון שאלה זו מצויים אנו בשדה חרוש אשר פסיקתו של בית משפט זה כבר התוותה את הכללים לגביו, ועל כן לא בשאלות משפטיות עקרוניות עסקינן אלא ביישומם של הכללים שנקבעו בפסיקה על נסיבות המקרה דנן.
כך, בעניין ברנע נדונה בבית משפט זה, בפני הרכב מורחב של חמישה שופטים, שאלת אופן מיסוי תקבולים שהתקבלו בגין תניית אי-תחרות, ובפרט תקבולים שניתנו לעובד מאת מעבידו בעת סיום העסקתו. בפסק הדין בעניין ברנע קבע בית משפט זה כי לשם סיווגם של תשלומים בגין תניית אי-תחרות, יש לערוך בחינה דו שלבית: בשלב הראשון יש לבחון האם מדובר בתניית אי-תחרות אותנטית או שמא מדובר בכסות לתשלומים אחרים. ככל שצלח הנישום את השלב הראשון של הבחינה ונמצא כי תניית אי-התחרות הינה אותנטית, יש לעבור לשלב השני שבו יש לבחון את מהותו של התקבול שהתקבל בגין תניית אי-התחרות ולסווגו כהכנסה הונית או כהכנסה פירותית (עניין ברנע, פסקאות 36, ו-66 לפסק דינו של השופט י' עמית).
בהמשך, בעניין גנגינה, קבע בית משפט זה כי, בעיקרו של דבר, הכללים שנקבעו בעניין ברנע אינם תחומים לנסיבות של יחסי עובד-מעביד, ועל כן גם כאשר לא מדובר ביחסי עובד-מעביד יש להחיל את המבחן הדו-שלבי שנקבע בפסק הדין בעניין ברנע. לשאר קביעותיו של בית המשפט בעניין גנגינה אשוב בהמשך הדרך.