עבור 6 ימי העבודה הרגילים בשבוע (ללא יום המנוחה), התובע עבד בכל יום שעה נוספת אחת, אשר על כן הינו זכאי לתשלום סך של: 54.19 ₪ X 125% X 6 = 406 ₪ בשבוע, בגין השעות הנוספות ללא יום המנוחה.
עבור יום המנוחה - התובע עבד 9 שעות, מתוכם 2 שעות יחושבו בשיעור 175% ו-7 שעות בשיעור 200%. להלן המשוואה: 54.19 ₪ X 175% X 2 שעות + 54.19 ₪ X 200 % X 7 שעות = 948 ₪.
בסך הכל התובע זכאי לתשלום שעות נוספות, בגין כל שבוע עבודה בתקופה הראשונה, לסך של 1,354 ₪. בתקופה הראשונה היו 30 שבועות. אשר על כן, התובע זכאי לתשלום שעות נוספות בגין תקופה זו בסך של 30 X 1,354 = 40,620 ₪.
- התקופה מיום 1.4.2018 ועד ליום 10.2.2021 (להלן: "התקופה השניה"): ערך שעת העבודה עמד על 55.38 ₪, לפי המשוואה הבאה - 10,080 ₪, חלקי 182 שעות.
עבור 6 ימי העבודה הרגילים בשבוע (ללא יום המנוחה), התובע עבד בכל יום שעה נוספת אחת, אשר על כן הינו זכאי לתשלום סך של: 55.38 ₪ X 125% X 6 = 415 ₪ בשבוע, בגין השעות הנוספות ללא יום המנוחה.
עבור יום המנוחה - התובע עבד 9 שעות, מתוכם 2 שעות יחושבו בשיעור 175% ו-7 שעות בשיעור 200%. להלן המשוואה: 55.38 ₪ X 175% X 2 שעות + 55.38 ₪ X 200 % X 7 שעות = 969 ₪.
בסך הכל התובע זכאי לתשלום שעות נוספות, בגין כל שבוע עבודה בתקופה השניה, לסך של 1,384 ₪. בתקופה השניה היו 149 שבועות. אשר על כן, התובע זכאי לתשלום שעות נוספות בגין תקופה זו בסך של 149 X 1,384 = 206,216 ₪.
בסך הכל, זכאי התובע לסך של 246,836 ₪. עם זאת, הוא העמיד את תביעתו בגין רכיב זה על סך של 211,201 ₪[70], ולא ניתן לפסוק לו סכום גבוה מכך, וזהו הסכום שייפסק לזכותו.
- תגמולי מעסיק ותשלומים על חשבון פיצויי פיטורים - צו ההרחבה [נוסח משולב] לפנסיה חובה חל על כל עובד במשק (לרבות עובדים פלסטינים המועסקים בישראל), בהיעדר הוכחה לקיומו של הסדר פנסיוני מיטיב אחר (כמו בענייננו, וכאשר לא הועלו טענות לגבי צו ההרחבה בענף האפייה). מכוח הצו, חלה על המעסיק חובה לבצע תשלומים חודשיים מתוך השכר המבוטח בשיעור של 6.5% לרכיב התגמולים ו-6% לרכיב פיצויי הפיטורים.
- בפסיקה נקבע כי התפטרות העובד, אף אם אינה מזכה בפיצויי פיטורים מלאים לפי חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, אינה שוללת את זכאותו לקבלת רכיב הפיצויים בשיעור 6% שהיה על המעסיק להפקיד שוטפת לטובתו. לפיכך, ככל שהמעסיק הפר את חובתו ולא ביצע את התשלומים בזמן אמת, זכאי העובד עם סיום יחסי העבודה לחיוב המעסיק בתשלום פיצוי כספי בגובה התשלומים שלא בוצעו - לפי 6.5% לתגמולים ו-6% לפיצויים מתוך השכר המבוטח ובגין התקופה שבה קמה החובה[71].
- התובע טען להשלמת תשלומים לקופת פיצויים בשיעור של 6% משכר היסוד שלו ולתקופה של 48 חודשים שלא התיישנו, בסך של 14,932 ₪. עוד הוא טען, כי בהתאם לצו ההרחבה הכללי במשק, היה על המעסיק להפקיד עבורו לקרן פנסיה מדי חודש שיעור של 6.5% משכרו החודשי ברוטו בגין חלק המעסיק. עבור תקופת העבודה שלא התיישנה, ולפי התחשיב הבא: 42 חודשים בשכר של 5,300 ₪, ובסך הכל שכר של 222,600 ₪, כשהתשלומים הפנסיוניים שייגזרו מהם עומדים על סך של 14,469 ₪.
- מנגד, הנתבע טען כי התובע הועסק כשוהה בלתי חוקי (שב"ח) ללא היתר עבודה, ועל כן ידע כי לא ניתן להנפיק לו תלושי שכר או לבצע תשלומים פורמליים כדין[72]. עם זאת, ברי כי אי ידיעתו של הנתבע לקיום חובותיו על פי דין, אינה מעלה או מורידה. גם העובדה כי התובע היה שוהה בלתי חוקי בישראל, אף היא אינה רלוונטית ביחס לזכאותו לתשלומים פנסיוניים, והתובע זכאי איפוא ל"ביצוע בקירוב" של התשלומים[73].
- זאת ועוד - הנתבע גם לא הציג כל ראיה המלמדת כי חובת התשלומים הפנסיוניים אכן קוימה על ידו. בין היתר - לא הוצגו אישורי הפקדה, דוחות מקופה פנסיונית, אסמכתאות בדבר העברת כספים, או כל ראיה אחרת שיש בה כדי להראות כי בוצעו עבור התובע תשלומים לרכיב תגמולי המעסיק או לרכיב הפיצויים. משכך, אנו קובעים כי התובע זכאי לפיצוי חלף תשלומי מעסיק לרכיב התגמולים ולרכיב פיצויי הפיטורים.
- להלן התחשיב -
- תגמולי מעסיק - 42 (מספר החודשים, בתקופה שלא התיישנה מחודש 9/2017 [7 שנים לפני הגשת התביעה) ועד סיום העבודה בחודש 2/2021) X 10,080 ₪ (השכר החודשי) * 6.5% = 27,518 ₪.