0
- בשלב ההוכחות בתיק העיד התובע לתמיכה בתביעה. מטעם הנתבעת העידו מר גיל שקד, מנכ"ל הנתבעת, ומר פיני עיאש, שהיה מנהל השוק המקומי בחברת דימר.
דיון והכרעה
פיצוי בגין הרעת תנאים בחודש יולי 2020
- לטענת התובע בתביעתו, הוא זכאי לפיצוי בשיעור שכר חודש עבודה שכן בחודש יולי 2020 הודיעה לו הנתבעת על שינוי באופן תשלום שכרו, כך שישולם לו שכר בסיס נמוך בתוספת אחוזים ממכירות. התובע התנגד לשינוי והוא לא נכנס לתוקף אולם ביחס לחודש יוני 2020 יצא לו תלוש שכר המוריד את שכר הבסיס ומוסיף רכיב שכר של שעות נוספות גלובליות.
הנתבעת טוענת כי האירוע שתיאר התובע חל לפני רכישת הבעלות בחברה. בהתאם לתלושים למעט פיצול שונה של רכיבי השכר בחודש יוני 2020 לא הייתה כל פגיעה בשכרו של התובע ולא ברור איזה נזק נגרם לו.
- לאחר שקילת הראיות והטענות לא מצאנו כי הוכח שהתובע זכאי לפיצוי בגין הרעה בתנאי עבודתו, כטענתו. אף אם הוצע לתובע לשנות את מתכונת תשלום שכרו, מתלושי השכר עולה כי לאור התנגדות התובע לא היה כל שינוי בפועל. במצורף לתצהירו, התובע הגיש שני תלושי שכר לחודש יוני 2020, האחד מחולק לשכר יסוד בסך 8,000 ₪ ולתוספת שעות נוספות גלובליות בסך 2,200 ₪, והשני, הנושא את הכותרת 7/20, ועליו נכתב בכתב יד: "תלוש מעודכן של חודש יוני 6/20" מלמד על תשלום שכר נטו בסך 10,723 ₪, ללא פירוט רכיבי השכר. לאחר חודש זה חזרו תלושי השכר להיות כפי שהיו בעבר, וכללו תשלום שכר ותמורה בגין עבודה בשעות נוספות בסכומים משתנים, בהתאם לעבודה בפועל.
- התובע לא הצביע בכתב התביעה על נזק כספי שנגרם לו כתוצאה מן הניסיון לשינוי תנאי שכרו, וטען באופן כללי כי נקלע ל"צרות כלכליות". בסיכומיו טען כי שילם מס הכנסה וביטוח לאומי בסכום גבוה יותר והופקדו עבורו הפקדות לפנסיה בסכום נמוך יותר כתוצאה מן השינוי (סעיף 140). עוד טען כי בחודשים שלאחר מכן שולמה לו תמורה נמוכה יותר בגין עבודה בשעות נוספות (סעיף 141). כאמור, הטענות לא הופיעו קודם לכן בכתבי הטענות וממילא לא הוכחו. התובע לא הציג מסמכים מקרן הפנסיה. מעיון בתלושי השכר עולה כי הניכוי לפנסיה בכל החודשים בשנת 2020, לרבות חודש יוני 2020, היה קבוע ועמד על 610.62 ₪. זאת למעט התלוש שהוצג לחודש יולי 2020, אשר אינו כולל פירוט בנושא. הטענות ביחס לתשלום ביתר לרשויות המס אינן ברורות ולא הוכחו. התשלומים לרשויות המס נגזרים מן השכר, ואם לשיטת התובע נוכה לו ניכוי ביתר, יכול היה לפנות לרשויות המס בבקשה להחזר.
- בנסיבות אלה לא הוכחה זכאות לפיצוי ואף לא הוכח שיעורו של הפיצוי לו עתר התובע.
- התביעה לפיצוי בגין הרעת תנאים בחודש יולי 2020 נדחית.
פיצוי בגין איחור במסירת תלושי השכר
- התובע טוען כי במהלך תקופת עבודתו נמסרו לו חמישה מתוך תלושי השכר באיחור של יום אחד עד 4 ימים, ועותר לפיצוי ללא הוכחת נזק בשל כך. התובע הצביע על תלושי השכר לחודשים: אוקטובר 2018; ינואר 2019; מרץ 2021; אוגוסט 2021 וספטמבר 2021. לטענת הנתבעת גם אם היה איחור קל אין הוא מקנה זכות לפיצוי משנמסרו התלושים. חלק מן האיחורים נבע מתקופת הקורונה והקשיים שהיו במהלכה או מכך שהמועד למסירת התלוש חל בסופי שבוע.
- בסעיף 26א(ב)(1) לחוק הגנת השכר תשי"ח- 1958 נקבע כי:
"מצא בית הדין לעבודה כי המעסיק לא מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר עד המועד האמור בסעיף 24(ג), בניגוד להוראות סעיף 24(א), או כי המעסיק מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר שלא נכללים בו פרטי השכר ששולם לעובד, כולם או חלקם, בניגוד להוראות סעיף 24(ב), רשאי הוא לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק (להלן - פיצויים לדוגמה), בשל כל תלוש שכר שלגביו פעל המעסיק כאמור;"