במקרה דנן, הכלל אשר נקבע בהסכם הוא כלל ולפיו בעלי הדירות יקבלו דירות תמורה בשטח כולל כפי שנקבע בהסכם, קרי אופן קביעת התמורה בהסכם עצמו נעשה בהתאם לדרך השנייה. הנתבעים לא הראו כי מדובר בכלל שיש בו כדי להפר את השוויון - מהותית או כמותית - בשים לב לכך שאין חולק שהכלל (כמו גם השגיאה) ננקטו באופן זהה כלפי כלל בעלי הדירות ונוסף על כך, אין חולק כי בהתאמה לקבוצת השווים שלהם, הוצעו לבעלי הדירות הקטנות דירות תמורה באותו שטח.
נוסף על כך, הנתבעים לא הראו מה מקור הדרישה לקבל שטח גדול יותר בשל טעות אשר חלה בהסכם כלפי כלל בעלי הדירות באופן זהה. אציין כי בהקשר זה טענו הנתבעים בסיכומיהם ששטח הדירה כפי שנרשם בהסכם אשר מקורו בטעות הוא זה אשר שימש בסיס למשא ומתן שהתנהל על יסוד שטח הדירה המקורי + תוספת שטח. טענה זו מושתתת על טענות אשר השמיעו התובעים במסגרת כתב התביעה מטעמם, בסעיפים 61,73 ו- 74. במסגרת סעיפים אלו נכתב מפורשות כי נקודת המוצא לקביעת תוספת השטח העיקרי לכל דירה התבצעה לפי הבחנה בין שני טיפוסי דירות קיימות בבניין - דירות קטנות בשטח של 60 מ"ר ודירות גדולות בשטח של 86 מ"ר וזאת, כאשר הדירות הקטנות יקבלו תוספת שטח עיקרי של 18 מ"ר והגדולות של 12 מ"ר. עוד נכתב בסעיפים אלו כי תוספת השטח העיקרי המוצעת במסגרת הפרויקט לוקחת בחשבון את שטח הדירה הקיים על פי ההיתר המקורי ועליו מוקנית תוספת שטח עיקרי שהיא 12 מ"ר לדירות הגדולות ו - 18 מ"ר לדירות הקטנות.
על פניו האמור בכתב התביעה יש בו כדי לתמוך בטענות הנתבעים ולפיהן במסגרת המשא ומתן, הבסיס לקביעת התמורות היה שטח הדירה כפי שנרשם בהסכם הפינוי בינוי. אולם, למרות זאת אינני סבורה כי השגגה האמורה יש בה כדי להשליך על זכותם הנטענת של הנתבעים לקבלת שטח נוסף על פני שטח דירת התמורה הקבוע בהסכם הפינוי בינוי. זאת ראשית, בשים לב לכך שהכלל שנקבע במסגרת ההסכם הוא כלל "פיקס" ולא כלל ולפיו על שטח הדירות בהיתר תתווסף תוספת שטח. קרי, בסופו של יום ההסכם גילם כלל תמורה שלא יוצא מנקודת מוצא חישובית. יתרה מכך, מתוך הנסיבות בתיק, הנני סבורה כי גם ככל שהטעות הייתה מתחוורת בשלב המשא ומתן, לא היה בכך כדי להוביל להגדלת דירות התמורה. זאת בשים לב לכך שבסופו של דבר, קביעת שטח התמורה היא פרי משא ומתן במסגרתו בוחן היזם - אילו תשומות הוא משקיע בפרויקט אל מול התשואה שתצמח לו. במקרה דנן, נקבע על ידי מומחה בית המשפט כי - נכון למועדים הרלוונטיים (ואף ביתר שאת עתה) - רווחיות הפרויקט גבולית ליזם. בנסיבות אלו, בהן ממילא שטחן של דירות התמורה מגלם מקסימום אפשרי מבחינת היזם, ברי כי גם ככל שהיה מתחוור כי שטח דירות המקור הוא גדול יותר, ממילא לא היה משתנה שטח דירות התמורה, שכן היה בכך כדי להפוך את הפרויקט לבלתי כדאי כלכלית. תימוכין לקביעתי זו ניתן למצוא בעדות המומחה מטעם בית המשפט בעמוד 16 שורות 23-27 לפרוטוקול: