"העד מר מערב: הייתי מציין, אני לא יודע אם, אני יכול להגיד ככה, הייתי מציין מה השטח בהיתר, מה השטח ברישום, מה השטח במדידה, הייתי מחווה את דעתי, אני לא יודע אם זה היה משנה את ההסכם. ההסכם הוא דיפרנטי לעניין הזה, הוא יכול להיות אותו דבר כמו שהוא נכתב, הוא יכול להיות יותר גבוה, יכול להיות יותר נמוך, אבל זה נתון עובדתי פשוט שהוא צריך, "
יתרה מכך, המומחה מטעם בית המשפט אף הוסיף והעיד כי מהבדל זה נפגעו משמעותית יותר הדירות הגדולות. כך, בעמוד 17 שורות 6-8 העיד המומחה כי:
"העד מר מערב: ציינתי במפורש שמי שקיבל דווקא יותר זה אלה עם הדירות שלא הורחבו כי הטעות אצל הדירות המורחבות הייתה עוד יותר גדולה, אם הם היו אמורים לקבל 12 מטר הם קיבלו בסופו של דבר שני מטר...."
קביעתי ובהתאם לה אין בטעות שחלה בהסכם הפינוי בינוי כדי לזכות את הנתבעים בתוספת שטח בדירות התמורה המוצעות להם, מתחזקת בשים לב לכך שהנתבעים לא הציגו חלופה במסגרתה ניתן לקבל תמורה גדולה יותר בפרויקט זה. כך, כפי שפורט לעיל בהרחבה בסעיף 46 לעיל לפסק הדין, הנני סבורה כי על מנת לבסס סרבנות - ובמיוחד הדברים אמורים מקום בו טוען בעל דירות כי ניתן היה לקבל תמורות גבוהות יותר - שומה על הדייר הסרבן להציג אלטרנטיבה אפשרית אחרת. ודוקו- לא אלטרנטיבה רעיונית תיאורטית, אלא אלטרנטיבה שאמנם ניתן לממשה. במקרה דנן - לא זו בלבד שהנתבעים לא הציגו אלטרנטיבה אפשרית בדמות יזם אחר המוכן ליתן תמורות גבוהות יותר, אלא שבשים לב לקביעת מומחה בית המשפט ולפיה הרווחיות של הפרויקט גבולית (ראו גם עדות מומחה בית המשפט לעניין זה משורה 33 בעמוד 22 ועד לשורה 7 בעמוד 23) ברי כי אלטרנטיבה כאמור אינה קיימת. אשר לכך, העיד מומחה בית המשפט מפורשות בעמוד 24 שורות 16-21:
"לא, זה כרגע לא מדבר על, אם ההסכם הוא כפי שהוא עצמו אני מניח שהיזם רוצה להמשיך אז מבחינתו יש לו כדאיות כלכלית, הוא פשוט מוכן להשתתף ברווח יותר נמוך מתוך הרווח הסביר כי אנחנו רואים רווח של 16% כרווח סביר. יש יזמים שמוכנים בפחות אז זה כבר עניין של שיקול דעתם. אבל באופן כללי האם אני אשנה עכשיו את התנאים ואני אוסיף עוד מטרים אז בוודאות לא נהיה שם." [ההדגשה שלי ל.ב.]
ודוקו - בהמשך עדותו אמנם אישר מומחה בית המשפט כי יזמים שונים יכולים להציע הצעות שונות ואולם, בשורת הסיכום העיד מפורשות בעמוד 25 שורות 26 עד 30 כי: