טענות התובעים;
- כהערה אקדים ואציין כי התובעים הגישו סיכומים וכן, סיכומי תגובה לאחר הגשת סיכומי הנתבעים. הטענות כפי שמשוקפות להלן הן אלו המובאות בשני הכתבים.
- התובעים פותחים וטוענים כי סירובם של הנתבעים לחתום על הסכם הפינוי בינוי אינו סביר, מעכב את הפרויקט ונועד להשיג תמורה עודפת ובלתי שוויונית בניגוד לקביעות מומחה בית המשפט שהוא מומחה ניטרלי.
- ביתר פירוט טוענים התובעים כי סירובם של הנתבעים מושתת על טענתם ולפיה קופחו ביחס לשטח דירת התמורה המוצעת להם במסגרת הפרויקט וזאת, בהתבסס על שני טעמים. הטעם הראשון הוא כי שטח הדירה המקורי שלהם הוא 68 מ"ר ולא 60 מ"ר והטעם השני הוא כי מגיע להם שטח גדול יותר מזה המוצע להם נוכח זכויות בניה שלא מומשו. אלא שלטענת התובעים בשתי טענות אלו של הנתבעים - אשר נדחו על ידי מומחה בית המשפט - אין ממילא ממש ודינן דחיה.
- כך וראשית, בכל הנוגע לשטח הדירות, טוענים התובעים כי יש ליתן את הדעת כי הסכם הפינוי בינוי אינו קובע במקרה דנן מנגנון שלפיו לכל דירה קיימת תתווסף תוספת שטח מסוימת ביחס לשטחה המדוד, אלא קובע שטח נומינלי של דירת התמורה הא ותו לא. כיוון שכך, נטען כי אין כל רלוונטיות וחשיבות להבדלי השטחים בין השטח הנקוב בהסכם כשטח דירות המקור לבין השטח בהתאם להיתר או לשטח בפועל של הדירות. זאת בשים לב לכך שממילא הטעות בציון שטחי המקור של הדירות במסגרת הסכם הפינוי בינוי - הוחלה באופן גורף על כל הדירות. משכך נטען כי טענת הנתבעים ולפיה יש להתחשב במקרה שלהם בשטח הדירה לפי היתר הבניה ועליו להוסיף תוספת שטח - אינה מתיישבת עם מבנה העסקה ועם עקרון השוויון העומד בבסיסה ואינה אלא ניסיון לעיצוב מנגנון פרטני שונה מזה החל על יתר הדירות. נטען כי כך אף הובהר על ידי מומחה בית המשפט אשר הבהיר כי אי הדיוק בנתון הבסיסי התקיים ביחס לכל הדירות במתחם - הן המקוריות והן המורחבות- וכי כלל המערכת התנהלה על בסיס שיוויוני.
- אשר לטענת הנתבעים ולפיה קופחו הואיל והם זכאים לתוספת שטח בגין זכויות בניה שלא מומשו - פותחים התובעים וטוענים כי דין טענה זו דחיה, זאת לאור המפורט והמנומק בחוות דעת מומחה בית המשפט, אשר קבע כי המקדם אשר נקבע על ידי שמאי הנתבעים אינו סביר בנסיבות הפרויקט דנן, בהתחשב במכלול נתוני הדירות והזכויות במצב הקיים והמאושר של הבית המשותף. נטען כי בשים לב לחוות דעתו של מומחה בית המשפט, הרי שהמסגרת המקצועית עליה ביקשו הנתבעים להישען נדחתה והובהר כי לא קמה להם זכות אוטומטית או פרטנית לתמורה עודפת.
זאת ועוד, נטען כי דין הטענה להידחות משעקרון השוויון בתמורות מתקיים בענייננו במלואו, הואיל וקיימות 13 דירות נוספות ששטחן זהה לשטח דירת הנתבעים אשר התמורה הניתנת לבעליהן זהה.