מטעם שפיר העידו: מר אריאל קוטוק (להלן: "קוטוק"), שהינו מנהל מכירות בחברת "נווה העיר", חברה חיצונית אשר שיווקה עבור שפיר את הפרויקט, והוא היה מנהל המכירות במתחם; מר חגי דנינו (להלן: "האדריכל דנינו"), שהיה אדריכל מטעם שפיר בפרויקט; מר אלעד ניקחה (להלן: "ניקחה"), מנהל תפעול ושירות לקוחות בשפיר; מר מוטי מערבי, כלכלן ושמאי מקרקעין (להלן: "מומחה מטעם שפיר").
בתמצית טענות התובעים:
- רכיב החניה - בסעיף 1 לנספח א' להסכם המכר נרשם, כי לדירה תוצמד חניה מספר 45 עילית, ולהסכם צורף תשריט חניה. מהתשריט יבין כל אדם סביר, כי החניה צמודה לבניין. החתימה על ההסכם בוצעה "על הנייר", לפני שהיה ניתן להתרשם מהמצב בשטח. מה גם, שהחניה הוגדרה 45 עילית, ואין בכך רמז כי מדובר בבניין הנמצא במפלס תחתון מהחניון של בנין 18.
- על-מנת להגיע לחניה על התובעים לצאת מהחצר שלהם וללכת לבניין 17. מדובר בהליכה של 35 מטר במדרון תלול, וירידת 12 מדרגות. לעומת זאת, יתר השכנים יוצאים מלובי הבניין מהמעלית הישר לרכב. הגם, שהחניה ממוקמת בצמוד לפחי זבל ומחזור, מהם נודף ריח רע.
- התובעים הוחתמו במהירות על מאות עמודים, ולא היה סיכוי להבין מהתשריט, כי מדובר בחניה רחוקה מהבניין.
- התובעים הוטעו בזדון או ברשלנות לחשוב כי מדובר בחניה רגילה. איש לא טרח לומר להם שמדובר בחניה שנמצאת בבניין אחר. מדובר בחניה פגומה אחת מתוך1,519דירות.
- אין ממש בעדויות מטעם שפיר, ועדות התובעים לא נסתרה.
- רכיב שטח הדירה - בנספח להסכם בעמוד המפרט של שטחי הדירות נרשם בכותרתו "מפרט זמני בכפוף לשינויים לאחר קבלת ההיתר הסופי". ברובריקת הדירה נכתב כי שטח הדירה הינו 98.18 מ"ר. כל אדם סביר מבין כי יוגש היתר בניה על שטח של 98.18 מ"ר ולא על 94 מ"ר. לפיכך, יש לפצות על הפער בשטח הדירה, בסך של 46,300 ש"ח.
יש לפרש את ההסכם כנגד המנסח, הואיל ולפי ההסכם יוגש היתר בניה על 98.18 מ"ר.
- עוגמת נפש - נגרמה לתובעים עוגמת נפש חמורה, הם הגיעו לקבל, כהגדרתם: "דירת חלומות", ובמקום קיבלו דירה בעלת פגם חמור.
בתמצית טענות שפיר
- רכיב שטח הדירה - לא הוכח חוסר בשטח הדירה, וחוות דעת התובעים קרסה, שהרי המומחה מטעם התובעים כלל לא מדד את שטח הדירה.
מומחה בית המשפט דחה את הטענה להפרש בשטח הדירה, ויש לאמץ קביעה זו.
- רכיב החניה - התובעים חתמו בתוך תשריט המכר, אשר צוינה בו החניה. חתימה על התשריט מהווה ידיעה קונסטרוקטיבית על תוכנו. לא זו אף זו, התובעים היו מיוצגים על ידי עורך-דין בעת החתימה על הסכם המכר.
- יודגש, התובעת לא הייתה הרוח החיה בחתימת ההסכם, אלא בעלה, אך זה האחרון בחר שלא להעיד.
- התובעים בחרו שלא לבדוק את התשריטים ו/או התוכניות עם בעל מקצוע, לפני שהתקשרו בהסכם המכר, ואין להם להלין, אלא על עצמם.
- מעולם לא טענו התובעים כי החניה שנמסרה להם אינה החניה אשר נמכרה להם. כל טענתם נסובה על גישת ההשוואה לפיה יתר דיירי הבניין קיבלו חניות אשר לטענתם "טובות יותר" מהחניה אותה הם רכשו, ומשכך יש לפצותם. מדובר בטענה העולה לכל היותר בטעות בכדאיות העסקה.
- מעבר לאמור, בהתאם לסעיף 22.4 להסכם המכר, הוסכם בין היתר, כי שפיר לא תהיה קשורה בכל מצג, הצהרה או התחייבות שניתנה לפני חתימת ההסכם.
- רכיב עוגמת הנפש - התובעים קיבלו בדיוק את מה שנמכר להם, ובדיוק את החניה עליה חתמו בתשריטים, ועל כן לא נגרמה להם עוגמת נפש.
- אשר להוצאות - הפער הקיצוני בין הסך של 140,000 ₪, אשר נתבע, לבין הבסיס הראייתי המרבי שקבע המומחה - 17,000 ₪ בגין רכיב החניה, מצדיק פסיקת הוצאות ושכר טרחה ריאליים לטובת שפיר.
בתמצית סיכומי תשובה
- לא הובאה ולו דוגמא אחת לדירה שנמצאת בחצר אחרת, וזאת מתוך פרויקט של 1,519 דירות.
- התובעים הצהירו והוכיחו (נספח ו'), כי לפני חתימת ההסכם לא קיבלו את התשריט, וכי הוחתמו עליו במהירות הבזק, ובעת החתימה היו ללא ייצוג משפטי.
- הטענה כי זוג צעיר צריך לקחת אדריכל לחתימת ההסכם כדי לוודא שלא "עוקצים" אותו היא מקוממת.
- מדובר בתנאי דרקוני ומקפח בהסכם אחיד, המכשיר חוסר תום לב.
דיון והכרעה